עיריית רמת השרון נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול

בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד רועי שויקה

השופט ע' פוגלמן:

           בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) שדחה בקשה לסילוק על הסף של עתירה מינהלית, שעניינה חוקיות דרישת תשלום בגין היטלי סלילה ותיעול.

תמצית העובדות וההליכים

1. המבקשת, עיריית רמת השרון (להלן: העירייה), שלחה למשיבה, הכפר הירוק, חברה ממשלתית המפעילה כפר נוער ומוסד חינוכי על שם לוי אשכול (להלן: הכפר הירוק או המשיבה), בהמשך לבקשה שהוגשה מטעמה להיתר בניה לבניית מבנה נוסף בפנימייה, דרישה לתשלום היטלי סלילה ותיעול (להלן: היתר הבניה; דרישת התשלום; והיטלי הפיתוח או ההיטלים) בגין שטחי הבניה המבוקשים. המשיבה פנתה למבקשת בהשגות על דרישת התשלום, ובהמשך לכך התנהלו מגעים בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמות. במסגרת המגעים הפקידה הכפר הירוק ערבות בנקאית אוטונומית בגובה החיוב בדרישת התשלום, וזו הוארכה מעת לעת (להלן: הערבות). בחודש ינואר 2016, משהמגעים לא נשאו פרי, הודיעה העירייה למשיבה כי היא איננה מוכנה להאריך, פעם נוספת, את הערבות ובכוונתה לחלטה. בעקבות זאת, הגישה הכפר הירוק עתירה מינהלית נגד דרישת התשלום ובצדה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על העירייה לחלט את הערבות, עד להכרעה בעתירה (להלן: הבקשה לסעד זמני). ביום 27.1.2016 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) על מתן צו ארעי במעמד צד אחד, עד לדיון במעמד הצדדים. בהמשך, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות, ביום 4.5.2016 דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, ובהמשך לכך – חולטה הערבות, ממנה שולמו במלואם ההיטלים בסכום של 345,420 ש"ח.

2. בהמשך לכך, ביום 11.7.2016 הגישה העירייה בקשה לסילוק העתירה על הסף בטענה כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא מוסמך – מבחינת הסמכות העניינית – לדון בה. העירייה טענה כי מששולמו היטלי הפיתוח במלואם, הסעד המבוקש על ידי הכפר הירוק הוא במהותו סעד להשבת הכספים ששילמה – וככזה, יש לבררו בערכאה אזרחית, ולא בבית משפט לעניינים מינהליים, גם אם מקורה של העילה להשבתם הוא טענות המשיבה בדבר חוקיות דרישת התשלום. כמו כן, נטען כי נפל שיהוי במועד הגשת העתירה המינהלית, וכי גם מטעם זה יש להורות על סילוקה על הסף.

החלטת בית משפט קמא

3. ביום 25.10.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) את הבקשה לסילוק העתירה על הסף וקבע כי נתונה לו סמכות עניינית לדון בה, נוכח הסעדים המבוקשים במסגרתה. נקבע כי במועד הגשתה, לבית המשפט לעניינים מינהליים הייתה סמכות עניינית לדון בעתירה, שנגעה לחוקיות דרישת התשלום אשר טרם נפרעה על ידי הכפר הירוק; וכי אין בכך שהחוב – שחוקיותו כאמור נתקפה בעתירה – שולם, כדי לשנות מסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בהליך. בית המשפט הטעים כי העברת ההליך להמשך בירור בערכאה אזרחית בשל תשלום הכספים מאת הכפר הירוק אל העירייה, איננה נכונה – הן מבחינה טכנית, הן מבחינה מעשית. בית המשפט עמד על כך שחיוב המשיבה להגיש תביעה חדשה או העברת ההליך לערכאה אזרחית יביאו לסרבול ההליכים שלא לצורך, בין היתר נוכח התיקון הנדרש כתוצאה מכך של כתבי הטענות, כדי שיתאימו להליך החדש וזאת מבלי שיהיה שינוי בעיקר הטענות בהליך זה – המינהליות באופיין. לגופו של עניין, נפסק כי במקרה דנא הסעד המרכזי לו עתרה הכפר הירוק נוגע לשאלת החוקיות של דרישת העירייה לתשלום ההיטלים, ואילו שאלת ביצוע התשלום בפועל שולית לעתירה. נוכח דברים אלה נקבע כי יש להוסיף ולברר את העתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים. לבסוף, בית המשפט דחה את טענות העירייה כי נפל שיהוי בהגשת העתירה, משאלו לא הוכחו.

טענות הצדדים בבקשת הרשות לערער