החלטה
המבקשת הגישה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, בשל חוב ארנונה שלא סולק. בשל הספקות שעוררתי, האם מדובר ב"פסק דין חלוט", הוגשו טיעוני המבקשת והכונ"ר בענין זה.
אין חולק, שחוב ארנונה ניתן לגבות לפי פקודת המסים (גביה). לכן, אין צורך להסתמך על ע"א 1167/01 עירית ראשון לציון נ' בנק הפועלים שלא הכריע בשאלה העומדת לדיון בתיק זה.
נושא נוסף שאינו רלבנטי הוא היות שומת מס מחייבת כאשר לא הוגש עליה ערר. המבקשת טענה שזהו "מעשה בית דין". אכן יש אמירות כאלה בפסיקה, אבל אין מדובר בהשתק עילה או השתק פלוגתא אלא בכך שהשומה מחייבת את הנישום. מכל מקום, אין קשר בין השאלה אם מדובר ב"מעשה בית דין" לבין השאלה אם מדובר ב"פסק דין כהגדרתו בפקודת פשיטת הרגל".
השאלה היא האם הוא "פסק דין חלוט", שניתן להוציא בגינו התראת פשיטת רגל. בשאלה זו דנה חברתי, השופטת דיאנה סלע, בבש"א 2011/07 משרד האוצר נ' יהודה וינגוט והגיעה למסקנה חיובית. בעקבות פסיקתה, החליט כך גם בית המשפט המחוזי בנצרת. למרות הערכתי הרבה לחברתי השופטת סלע, איני רואה עימה עין בעין, ומאחר שפסיקתה כבית משפט מחוזי אינה מחייבת את בית המשפט המחוזי, לאחר ששקלתי היטב את האמור בפסיקתה, הגעתי למסקנה שונה, לפיה חוב מס שלא גובש בפסק דין, אלא נותר בצורתו כדרישת מס לפי פקודת המסים (גביה) אינו "פסק דין חלוט", ולא ניתן בגינו להוציא התראת פשיטת רגל.
כבוד השופטת סלע דנה בהחלטתה בשאלת פירוש המילה "חלוט" והגיעה למסקנה שמדובר בפסק דין שניתן להוציאו לפועל בהוצאה לפועל. בכל הכבוד הראוי, זה אינו מוקד השאלה העומדת בפני. תחילה השאלה היא אם מדובר ב"פסק דין". הפקודה הרחיבה את משמעותו של "פסק דין" לרבות צו חלוט ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל. חוב מס, ודרישה לפי פקודת המסים (גביה) לגבייתו אינם פסק דין, אינם צו, אינם שטר חליפין, שטר חוב או שיק ואין לרבותם. לא כל מה שניתן לגבותו, ניתן להוציא בגינו התראת פשיטת רגל- ניתן לגבות כספים על ידי קיזוז, ללא שטר וללא פסק דין, אבל לא ניתן להוציא על כך התראת פשיטת רגל. ניתן לבצע בהוצאה לפועל "משכנתאות רשומות על מקרקעין וכן החלטות, צווים פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק דן של בית משפט" (סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל), אבל לא ניתן להגיש לפיהם התראת פשיטת רגל, אלא אם הם פסק דין כהגדרתו בפקודת פשיטת הרגל.
השופטת סלע ציינה שהתראת פשיטת הרגל נועדה לאפשר לחייב הזדמנות נוספת לפרוע את חובו, לאחר שהועמד עליו. לכן, לדבריה, אין נימוק ענייני שבגללו אין לראות את דרישת המס לפי פקודת המסים (גביה) כפסק דין חלוט המאפשר את הוצאת ההתראה. אני נאלץ לחלוק על דברים אלה. התראת פשיטת הרגל אינה רק מעין תזכורת לחייב. היא גם מכניסה אותו לסד זמנים צפוף מאד להגשת התנגדות, ובכך פוגעת בזכויותיו. איני רואה מקום להרחיב כלי רב עוצמה כזה כלפי החייבים, כאשר הדבר אינו מחוייב לפי החוק.
נשמעו טענות, כאילו אם לא ינתן לרשויות לגבות את חובותיהן בדרך של התראת פשיטת רגל, ימצאו מקופחות אל מול אזרח רגיל שבידו פסק דין. על כך יש להשיב, שפקודת המסים (גביה) היא מכשיר חזק לגביית חובות ("אמצעים מרחיקי לכת", כדברי פ"ד עירית ראשון לציון דלעיל) בלי לפתוח תיק הוצאה לפועל, ובסד זמנים המאפשר לגובה המס לעקל מטלטלין וכספים בבנק, 15 יום לאחר שהיה על החייב לשלם, כשתנאי לכך הוא רק משלוח התראה על כך, או הנחה במקום עסקו או מגוריו של החייב. עובדה היא שהרשויות מעדיפות לפעול לפי פקודת המסים (גביה) ולא לפי דיני ההוצאה לפועל, מאחר שפעולה זו מקנה להן זכויות רבות יותר. בנסיבות אלה, לטעון שהן מקופחות משום שנמנע מהן גם להגיש התראת פשיטת רגל, זו טענה שאינה ראויה להשמע.
בע"א 1168/06 ברנוביץ נ' אגף מס הכנסה דן בית המשפט העליון בשאלה אם פסק דין בערעור מס הכנסה הוא פסק דין חלוט לצורך המצאת התראת פשיטת רגל. בין היתר קבע השופט גרוניס כדלקמן:
על יסוד האמור עלינו להשיב לשאלה האם ניתן פסק דין המחייב את המערער בתשלום כסף למשיב. כפי שראינו, למערער הוצאו שומות לשנים 1993 ו-1994 אשר כוללות את הכנסותיה של ארמגוד מדיבידנד. המערער עצמו הגיש ערעור מס בצד ערעורה של ארמגוד (ובצד ערעורים של בעלי המניות האחרים). השאלה שהוצגה בערעורים הייתה אחת: האם יש לשלם מס בגין הדיבידנד שקיבלה ארמגוד. בית המשפט המחוזי ענה בחיוב לשאלה האמורה. יצוין, כי המערער אינו טוען כי משנדחה ערעור המס לא הוטל חיוב כספי על ארמגוד. בהקשר זה נעיר, כי לעיתים נתקלים אנו בבקשות לעיכוב ביצוע בגדרם של ערעורים המוגשים לבית משפט זה על דחיית ערעור מס (ראו למשל, ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187 (1999); ע"א 3782/06 בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ נ' מנהל מס שבח חיפה (לא פורסם, 4.9.06); ע"א 3898/06 גלם נ' מנהל מע"מ אשדוד (לא פורסם, 25.7.06); ע"א 8131/06 אלישע בע"מ נ' פקיד השומה חיפה (לא פורסם, 5.2.07)). כלומר, מקובל לחשוב שדחיית ערעור מס הינה שוות ערך לפסק דין המחייב את הנישום בתשלום המס. מכל מקום, גם אם קיים ספק כלשהו בעניין ככל שמדובר בנישום מייצג, הרי הספק מוסר מכוח הוראת חוק מפורשת. כוונתנו לסעיף 64א(5) לפקודת מס הכנסה, שזו לשונו:
"ניתן לגבות את המס על הכנסת החברה, לרבות מקדמות, הן מהחברה והן מהנישום".
הוראה זו משמיעה לנו, שבמקרה של חברה משפחתית מוטלת החבות במס לא רק על החברה אלא גם על הנישום המייצג. דומה שדי בעובדה שהמערער עצמו הגיש ערעור מס וכי הערעור נדחה כדי להוביל למסקנה שלגביו, כמו לגבי ארמגוד עצמה, קיים פסק דין המחייבם בתשלום המס.
במקרה זה, היה בידי הרשות פסק דין נגד החייב, אבל ניתן להסיק מה הדין כאשר אין פסק דין נגד החייב, אלא רק דרישת מס. אילו היה ניתן להוציא התראת פשיטת רגל גם כאשר אין פסק דין, היה מיותר כל הדיון שנערך בבית המשפט העליון בענין זה. דווקא העובדה שהיה צורך לדון בשאלה אם פסק הדין בערעור על השומה הוא בסיס להתראת פשיטת רגל, מצביעה על כך שהשומה עצמה, שבעקבותיה יצאה דרישה, אינה מספקת.
לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני קובע שחוב מס, לרבות ארנונה, שאין בגינו פסק דין, אלא רק הליכים לפי פקודת המסים (גביה) אינו "פסק דין חלוט" ואינו יכול לשמש בסיס להתראת פשיטת רגל. מאחר שהחוב שבגינו ביקשה המבקשת להוציא התראת פשיטת רגל אינו "פסק דין", אני מוחק את הבקשה.
אין בכך כדי למנוע מהמבקשת להגיש בקשה לפשיטת רגל נגד החייב על בסיס מעשה פשיטת רגל אחר, מלבד אי היענות להתראת פשיטת רגל.
ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים.