חע"מ
בית משפט לענינים מקומיים כפר סבא
|
5654-09
07/04/2011
|
בפני השופט:
עמית פרייז
|
- נגד - |
התובע:
עיריית כפר-סבא
|
הנתבע:
דגנית ברונשטיין אדוני
|
הכרעת-דין,גזר-דין |
הכרעת דין
כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירה לפי סעיף 6 (ד) 17 לחוק העזר לכפר סבא (העמדת רכב וחנייתו) תשנ"ז 1997 , בכך שחנתה בחניית נכה.
בתשובה לכתב האישום הנאשמת מודה בעובדות כתב האישום אבל מעלה שתי טענות:
1. הנאשמת מסתמכת על הנחיות ועדת הטכניון משנת 1997, לפיהן אם קיים איסור חניה באמצעות סימון קטע שפת מדרכה באדום לבן, הרי שהחניה והעצירה משני עברי הקטע מותרות, אפילו אם חל עליהן איסור חניה/עצירה ע"פ תק' 69, 72(א) לתקנות התעבורה.
2.התמרור שבניגוד אליו חנתה הוא הקצאת מקום חניה לנכה ספציפי. ברשותה מכתב מהאדם הנכה שהתיר לה להחנות את רכבה, על מנת לפרוק ציוד לו היא זקוקה לשם מתן טיפול פזיותרפי, שהיא מעניקה לו.
באשר להנחיות ועדת הטכניון. לא ברור מהו תוקפן הנורמטיבי. הנאשמת הפנתה את ביהמ"ש למס' פס"ד בהם ביהמ"ש הסתמך בקביעתו על הנחיות ועדת הטכניון משנת 1997. בין היתר: בת"ת (נתניה) 6229/04 מ"י נ' מיטל עינת, בת"ת (נתניה) 7074/04 מ"י נ' אראל אורי ובת"ת (ירושלים) 16523/08 מ"י נ' ברונקש אילן. אכן, השופטים הנכבדים התבססו, בין היתר, על הנחיות שונות מקובץ ההמלצות הללו, אך לא ציינו מהו תוקפן הנורמטיבי.
באתר הרשמי של משרד התחבורה מצורפות תקנות והנחיות להצבת תמרורים, ובהקדמה נאמר כי הן מכילות/מעדכנות את התקנות של ועדת הטכניון משנת 1997, אולם עדין לא בהיר לי באיזו מידה הנחיות אלו מחייבות את הרשויות.
במקרה דנן אינני נדרש להכריע בסוגיה זו, משום שגם אם ביהמ"ש יכיר בהנחיות הללו כבעלות תוקף מחייב הרי שאין הן פוטרות את הנאשמת מאחריות.
שכן, הקביעה כי החניה מותרת משני עברי קטע המסומן אדום לבן, איננה רלוונטית כאשר מדובר בהקצאת מקום חניה לנכה. אמנם מקורו של התמרור המהווה הקצאה זו, כתמרורים רבים אחרים, הינו בתקנה 72(א) לתקנות התעבורה, אליה מתייחסת ההנחייה בה עסקינן, אך יש לקרוא את הדברים יחד עם האמירה בהנחיה לפיה החניה/עצירה מותרת גם כאשר המדובר באיסור חניה/עצירה, כך שהמניעה הינה להציב איסור חניה/עצירה מכוח תקנה זו. אך התמרור בו עסקינן אינו תמרור איסור חניה או עצירה, אלא שמתייחס הוא לקבוצה ספציפית אשר לאור מאפייניה הייחודיים הרשות המקומית בחרה להקצות לה מקומות חניה מיוחדים, על חשבון הציבור.
לפיכך, אף אם היינו מקבלים את ההנחיות כמחייבות כלפי כולי דעלמא, הרי שבמקרה שבפנינו אין בהן בכדי לשלול את תקפותו של התמרור אליו מתייחס כתב האישום.
באשר לטענתה השניה של הנאשמת. המדובר בחניה במקום שהוקצה לחניית נכה, ולא במקום ששייך באופן פרטי לנכה לכל צרכיו. לפיכך, אישורו של הנכה לנאשמת לחנות במקום, אף אם נועד בכדי לאפשר לה לפרוק ציוד הדרוש לטיפול בו, אינו מהווה שיקול לפטור מהעבירה בה מואשמת הנאשמת.
לאור כל זאת החלטתי להרשיע את הנאשמת במיוחס לה.
ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"א, 07/04/2011 במעמד הנוכחים.
עמית פרייז, שופט
גזר דין
מדובר בחניה בתחום חניית נכה, בנסיבות שפורטו בהכרעת הדין.
אין ספק ש בחניה במקום לא פגעה הנאשמת בזכויותיו של הנכה שלא הוקצתה החניה.
יחד עם זאת, יש לזכור כי מי שהוקצתה לו חניית נכה אינו רשאי להנחות את הזכות להחנות במקום לידי אחרים, לרבות אלה מהם אשר משתמשים בחניה לצרכיו של הנכה.
נוכח כל אלה, סברתי כי יש מקום להטיל קנס אך נמוך באופן ניכר מקנס המקור.
סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשמת קנס כספי בסך 150 ₪ או יום מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם.
הקנס ישולם עד יום 1.6.11.