עיריית חדרה נ' שכטר

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, כבוד הרשם הבכיר ניר זיתוני אשר ניתן ביום 27/6/13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב ונקבע כי על המבקשת לפצות את המשיב בסך 15,500 ₪.

המבקשת טוענת, כי עקב טלטלה שעברה, מצויה היא במצוקה קשה של עורכי דין וכי בהתחשב בהיקף המטלות הדחופות שיש לה, לא יהיה סיפק בידה להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. כן נטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא מעורר שאלות משפטיות כבדות משקל וכי הארכה נחוצה למבקשת לצורך הערכת מצב וגיבוש עמדה באשר לבר"ע.

המבקשת אינה מפרטת בבקשתה את טענות הבר"ע ואף לא הוגשה טיוטת הבר"ע.

המשיב טוען בתגובתו, שטענות המבקשת אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור וכי המבקשת לא התייחסה כלל לסיכוייו הלכאוריים של הערעור. עוד נטען, כי דינה של הבקשה דחייה בשל אי צירוף תצהיר שכן מדובר בבקשה הנשענת כולה על טיעונים עובדתיים, לכאורה, שבידיעת המבקשת.

דיון :

בהליך האזרחי נקבעו מועדים קצובים להגשת ערעור, בין היתר, על מנת שבעל הדין שכנגד יידע, כי בחלוף המועד שנקבע להגשת הערעור - ומשלא הוגש - הוא לא יוטרד עוד באותו עניין.

ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של כב' השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח' פ"ד לה(1) 376, 377).

טעם לאיחור ייחשב כ"טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם נקבע, כי כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. מנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.

ומן הכלל אל הפרט :

לאחר ששקלתי את הבקשה ואת טיעוני הצדדים, לא מצאתי עילה למתן ארכה.

בצדק טען המשיב, כי הבקשה היתה צריכה להיתמך בתצהיר מטעם המבקשת, בהיותה נסמכת על טענות עובדתיות שאינן אלא בידיעת המבקשת. אומנם, הבקשה הוגשה בסמוך לאחר שניתן פסק הדין קמא ובטרם חלף המועד להגשת הבר"ע ובנסיבות אחרות ראוי היה ליתן משקל לנתון זה, אלא שהבקשה דנן הינה לאקונית, בלתי מפורטת ולמעשה, על פניו נראה, שמדובר בטעם חיצוני, התלוי במבקשת עצמה ולא בנסיבות שלמבקשת לא היתה שליטה עליהן.

זאת ועוד - המבקשת לא הצביעה על נימוקי הערעור והסתפקה בטענה כללית, בסעיף 3 בבקשה, על פיה פסק הדין קמא מעורר שאלות משפטיות כבדות משקל ואף לאור זאת, יש לדחות את בקשתה ואומר רק, בזהירות המתבקשת, כי מעיון בפסק הדין נראה, כי מדובר בערעור חסר סיכוי.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות הענין ואף לאור ההוצאות בהן חויבה המבקשת בבית משפט קמא, לא אחייב בהוצאות בגין בקשה זו.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.