בפני תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת על פי טענתה, כתוצאה מנפילתה ברחוב המצוי בשטחה של הנתבעת, וזאת עקב מפגע במדרכה.
התובעת אינה שולטת היטב בשפה העברית ועל כן התביעה אינה מנוסחת באופן ברור. מכל מקום, מכתב התביעה עולה, כי התובעת נפגעה בתאונה שאירעה ביום 3.3.2006, עת הלכה על מדרכה בתחום שיפוטה של הנתבעת ונתקלה במרצפת עקומה במדרכה.
התובעת צירפה לכתב תביעתה מסמכים רפואיים המעידים על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהנפילה.
בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את חבותה ואחריותה לקרות האירוע או לקיומו של מפגע, ולגרסתה לא עולה קשר סיבתי בין המסמכים הרפואיים שהוגשו לבין נסיבות האירוע.
בדיון שנערך בפני העידו התובעת ובתה. מעדותן עולה, כי התובעת הלכה על המדרכה לכיוון ביתה כשלפתע רגלה נתקלה במרצפת, בשל כך שאחת המרצפות היתה שקועה ביחס למרצפות האחרות, והיא נפלה. לאחר הנפילה שכבה בחוסר אונים ומבלי יכולת לקום, עד אשר לאחר שעה שומרת בבית הספר הסמוך למקום הזמינה אמבולנס, וזה פינה את התובעת לבית החולים.
מתוך המסמכים הרפואיים שהוגשו עולה, כי התובעת נחבלה באופן קשה ברגלה. התובעת התקבלה בבית החולים עם שבר סב-קפיטלי בירך ימין. התובעת אושפזה ולאחר מספר ימים עברה ניתוח להחלפה שלמה של מפרק ירך ימין תחת הרדמה כללית.
נציג הנתבעת עמד על טענת הנתבעת לפיה לא קיים במקום מפגע כלשהו וטען כי במקום המקרה, לא נוצר מפגע במונחי שטח ציבורי-עירוני. כן טען כי מדובר במדרכה חדשה והאירוע התרחש סמוך לסיום העבודות.
התובעת ובתה לא נחקרו בחקירה נגדית ועדותן לגבי נסיבות האירוע לא נסתרה. יש לציין, כי על אף שעדותה של התובעת היתה קצרה, הרי שזו הותירה רושם מהימן.
במהלך הדיון הצעתי לתובעת ובתה לשקול העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום ולנהל התביעה בסיוע של עורך-דין, אך התובעת ביקשה לנהל ההליך בפני בית משפט לתביעות קטנות, ועל-פי הסכום אותו תבעה בתביעתה.
לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים ולאחר שבחנתי את המסמכים שהוגשו, ובפרט את התצלומים הממחישים את מקום האירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
כאמור, עדותה של התובעת לגבי האירוע היתה מהימנה, ואף נתמכה במסמכים הרפואיים, לרבות התיעוד המתייחס לכך שהובהלה לבית החולים באמבולנס, לאחר שנפלה ברחוב ונחבלה.
לפיכך יש לקבוע, כי התובעת אכן נפלה ונחבלה עת הלכה במדרכה הציבורית, בשל כך שרגלה נתקלה במרצפת אשר היתה שקועה ביחס למרצפות אחרות סביבה.
יש לבחון, אפוא, את אחריותה של הנתבעת, הרשות המקומית אשר בתחומה מצויה אותה מדרכה.
על הנתבעת, כרשות מקומית, מוטלת החובה וגם האחריות לתחזוקת מדרכות שבתחום המוניציפלי שלה ושמירה על מצבן התקין.
בענייננו, אין מחלוקת לגבי חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת באשר למניעת מפגעים אשר יסכנו את שלומם של העוברים ושבים.
בנוסף, הפרת החובה האמורה, הנה גם בגדר הפר חובה חקוקה, כפי שנקבעה ביחס לנתבעת בפקודת העיריות.
עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין העירייה לבין התובעת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש, וכן האם הפרה הנתבעת את חובתה לתחזוקה נאותה של המדרכות בתחומה.
חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת לעניין מניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר קמה חובת זהירות קונקרטית. הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.
מהפסיקה עולה כי סיווגו של אירוע של התקלות ונפילה כאירוע הגורר אחריות של הרשות המקומית תלוי במספר גורמים, ובכלל זאת זירת האירוע, גובהו או עומקו של המכשול שבגינו אירעה הנפילה, והאם מדובר במכשלה פעוטה או שמא מדובר במכשלה מהותית.