ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ב א י ל ת
|
5-08
01/12/2008
|
בפני השופט:
י. עדן
|
| - נגד - |
התובע:
קריספיל תמר פלוא
|
הנתבע:
עיריית אילת
|
| פסק-דין |
4.
1.
התובעת השאילה לנתבעת בשנת 1996, ציור פרי יצירתה. נטען כי בשריפה שאירעה בחדר הישיבות של הנתבעת ב - 13.6.2003 נשרף הציור.
5.
2.
התובעת הגישה תביעה על סך 17,800 ש"ח וטוענת כי "ערך התמונה גם סנטימנטלית וגם כספית יקר לאין שיעור מבקשתי".
6.
3.
הנתבעת טוענת כי מדובר בציור שהושאל בשנת 1996, ומביעה תמיהה על כך שהתובעת לא פנתה אל העיריה או אל המבטחת של העיריה, כי הנתבעת אינה אחראית לנזק כלשהוא וכי הנזק הנטען מופרז וכי לא הוגשו כל אסמכתאות לגבי שווי הציור.
הנתבעת מוסיפה כי מדובר בתביעת סרק, אשר באה לאחר שהתובעת לא הגיעה עם הנתבעת להבנות בנושא חובותיה של התובעת בעבר.
7.
4.
במכתב ששלחה באת כוחה של התובעת לנתבעת נטען כי שווי הציור הוא 7,000 דולר.
8.
5.
אין בפני כל ראיה הקשורה לאירוע השריפה מ - 2003, ואין בידי לקבוע כל ממצא ביחס לגורם האחראי לה, אולם אני מוצא כי העיריה אחראית לפיצוי בגין הציור לאור מעמדה כשואל.
9.
6.
חוק השומרים, התשכ"ז - 1967 קובע כדלקמן:
בסעיף 1. (ד):
"השומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה, הוא שואל".
ובסעיף 2. (ג):
"שואל אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובלבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין".
10.
7.
התובעת השתהתה בפנייתה לנתבעת ובהגשת תביעתה.
אין בפני גם לא ראיה לכך שהציור נשוא התביעה אכן נשרף. יחד עם זאת, הנתבעת אינה מתכחשת לכך שהציור אכן נמסר לה. בנסיבות הענין, בין אם הציור נשרף ובין אם ניזוק או אבד, הנתבעת, כשואל הציור, אחראית לפצות את התובעת בגינו.
11.
8.
התובעת לא הביאה כל ראיה או תחילת ראיה לשווי התמונה.
12.
9.
נציגת הנתבעת אישרה שהיתה מבוטחת, כי שולם לאומנים שונים פיצוי באמצעות המבטחת לאחר תהליך של הבאת אסמכתאות כמקובל וביצוע הערכת שמאי לאלו שתבעו, וכי מפאת חלוף הזמן עד לפניית התובעת (הפניה הראשונה היתה למעלה משנתיים לאחר השריפה), לא ניתן לבדוק את טענות התובעת כמו גם לא את שווי התמונה.
13.
10.
מדובר בציור אשר נמסר לנתבעת בשנת 1996, ורק בשנת 2005 פנתה התובעת לעיריה בעניינו. הנתבעת טוענת כי גם אז היה זה בקשר עם חובותיה של התובעת לנתבעת.
14.
11.
התובעת טענה בדיון: "מכרתי תמונות אחרות במחיר כזה
" והוסיפה: "מכרתי לשירלי רוזנבאום תמונה במחיר של 7,000 דולר
".
נציגת הנתבעת טענה כי מדובר למעשה בעורכת הדין של התובעת, והתובעת אישרה זאת וציינה כי עורכת הדין היא הספונסרית שלה.
לשאלה למי מכרה התובעת תמונות ובאילו סכומים השיבה התובעת - "אני לא זוכרת כרגע
".