1. בקשה בהמרצת פתיחה להצהיר כי הנתבעים, עיריית אשקלון וחברת מילגם שירותים לעיר בע"מ, אינם רשאים לנקוט ו/או להמשיך לנקוט הליכים בין מנהליים ובין אחרים נגד התובע לגביית קנס חנייה בגין עבירת חנייה שבוצעה ביום 4/12/98 (להלן:"
הקנס"). בית המשפט התבקש גם להצהיר כי הודעת הקנס לא נשלחה לתובע; העבירה התיישנה וכן התיישן העונש/הקנס. כמו כן התבקשו עוד סעדים הכרוכים בסעדים לעיל.
2. על פי תצהירו של התובע ביום 2/8/07 הודבקה על דלתו הודעה לפי
סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) וברור שנערך על ידו אצל הנתבעת מס' 2 לימד כי מדובר על דו"ח חנייה מיום 4/12/98 שנשלח בשנת 1999 לכתובת: רחוב אילת 23 אשקלון (להלן:"
כתובת הדו"ח"). מתוך הראיות עולה כי כתובת הדו"ח היא כתובת הורי התובע (
עמ' 2 לפרוטוקול מול שורות 31 - 30). לפי עדותו של התובע הוא עזב את בית הוריו בשנת 1995 ועבר לגור בעיר גבעתיים. בא כוח הנתבעים הציג לתובע אסמכתאות על שני דוחו"ת חנייה אחרים, האחד מדצמבר 1995 (
מוצג מש\6) והשני מדצמבר 1996 (
מוצג מש\5) ששולמו הגם שנשלחו לכתובת הדו"ח.
התובע צירף לתביעתו את פלט המכתבים הרשומים שנשלחו ע"י הנתבעת מס' 1 וממנו עולה שדואר רשום נשלח לכתובת הדו"ח.
3. על פי הדו"ח, העבירה נעברה תוך שימוש ברכב מסוג סיאט אדומה שמספר הרישוי שלה 6237188. רכב זה רשום על שם התובע (
מוצג מש\4).
4. לאחר שהתובע עזב את בית הוריו הוא התגורר מ - 25/10/95 ועד 16/10/01 בכתובת חנה סנש 11 גבעתיים ומיום 16/10/01 בכתובת אבן גבירול 192 (תמצית רישום ממרשם האוכלוסין , משרד הפנים, צורפה לתביעה).
משלוח דואר רשום לכתובת אחרונה זו ביום 22/4/03 הניב תשובה של הדואר כי מקום המגורים הועתק והמען אינו ידוע (
מוצג מש/1). המען העדכני הוא רחוב פנחס רוזן 2 תל-אביב
(צרופה ב 2 לתביעה) וזאת מיום 6/2/06. דואר שנשלח לכתובת זו בשנת 2007 חזר בציון: "לא נדרש" (
מוצגים מש\2 ומש/3).
5. העולה מהמוצגים הוא שהן בשנת 2003 והן בשנת 2007, חזר דואר רשום כלא נדרש, מכתובות שמסר התובע למשרד הפנים, והתובע שילם את שני דוחו"ת חנייה של עיריית אשקלון הגם שנשלחו לכתובת הוריו, כתובת הדו"ח, בעת שגר בכתובת אחרת.
העירייה שלחה את הדו"ח לכתובת בית הוריו של התובעת בשנת 1999, והיא שלחה את הדו"ח לשתי כתובות של התובע שדווחו על ידו למשרד הפנים ודברי הדואר חזרו.
הנתבעות לא המציאו ראייה ישירה כי כתובת התובע במשרד הרישוי הייתה כתובת הוריו בשנת 1999. לכן גם אם הדואר הרשום לא סורב בשנת 1999, רשאי התובע להנות מההוראה
בסעיף 237 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי, נ"מ התשמ"ב- 1982, כי המצאה כדין לבן משפחה היא המצאה לבן משפחה "הגר עמו".
לעומת זאת, לגבי משלוח הדו"ח בשנת 2003 לכתובת רחוב אבן גבירול 192 ובשנת 2007 לכתובת פנחס רוזן 2, המצב שונה. לגבי כתובות אלו חלה חזקת המסירה לפי הוראות
תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, מפני שהיה על התובע לרשום את פרטיו במקום המתאים לכך באותן כתובות כדי שהדואר יגיע אליו הדוור לא יתרשם שהוא העתיק את כתובתו. זה נכון לגבי הכתובת של רחוב אבן גבירול 192 בתל-אביב ושבעתיים לגבי הכתובת ברחוב פנחס רוזן שמשם הדואר חזר בציון "לא נדרש" (
מוצג מש\2).
באשר לכתובת: אבן גבירול 192 תל-אביב יוסף כי התובע העיד כי זו הייתה כתובתו הפרטית והעסקית, כלומר גם משרדו כעורך דין (
עמ' 3 מול שורה 21 לפרוטוקול).
6. המשלוח לכתובת פנחס רוזן הוא לאחר חלוף כ - 9 שנים ממועד ביצוע העבירה ועל כן אינו רלבנטי שכן העבירה בגין חנייה בניגוד לחוק העזר העירוני, היא מסוג חטא, ועל כן היא מתיישנת לאחר שלוש שנים [בג"ץ 1618/97
סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב
(2) 542 (1998)].
גם המשלוח של הדו"ח לכתובת ברחוב אבן גבירול 192 בתל-אביב באפריל 2003 הוא מעבר לשלוש השנים מאז מועד ביצוע העבירה.
לא הוגשו ראיות בדבר ביצוע פעולות תוך השלוש שנים, מעבר משלוח הדו"ח לכתובת ההורים, לפני משלוח הדרישה לכתובת ברחוב אבן גבירול 192 בתל-אביב. אמנם בא כוח הנתבעת ביקש להגיש תגובה להמרצת הפתיחה אך מחמת איחור במועדים, התצהיר על נספחיו, הושב לב"כ הנתבעות. מפני שהתביעה הומצאה לכל נתבע ביום 24/10/07, הדיון נקבע ליום 18/3/08 והתגובה הומצאה לתיק ביום 16/3/08, בחלוף כמעט חמישה חודשים, במקום תוך 45 יום ממועד ההמצאה או עד 14 יום לפני המועד שנקבע לדיון (תקנה 256 לתקסד"א) ללא בקשה לארכה.
העבירה איפוא התיישנה ולבית המשפט האזרחי הסמכות להצהיר זאת [ע"פ 3482/99
פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (5) 715 (1999); בג"ץ 3977/02
שוכרי, עו"ד נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 29/5/02)]. לאור גובה הקנס הסמכות היא לבית משפט השלום.
7. מאחר והעבירה התיישנה הנתבעים או מי מהם אינם מוסמכים להפעיל את העונש, דהיינו לגבות את הקנס (
בעניין סצ'י).
8. התובע עותר גם כי בית המשפט יצהיר כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כאשר לא טרחו לאתר את התובע בכתובת הנכונה. אני דוחה עתירה זו לאור הראיות שכן הוצגו כמפורט בסעיפים 5 - 4 לעיל.
באשר לעתירה להצהיר כי נגרם לתובע נזק בפעולות הגבייה- לא הובאו ראיות לכך. על כן עתירה זו נדחית.