החלטה
בפני בקשתם של הנתבעים כי בית המשפט יורה לתובע להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיהם, במקום שבו תדחה התביעה.
תביעה זו עניינה עתירתו של התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם ולפרוע לידיו הלוואה על סך של 200,000$, אשר ניתנה לטענתו בשנת 1999.
לשיטתו של התובע הנתבע 2, אשר נפטר בשנת 2004 , נטל את ההלוואה, יחד עם הנתבעת 1, וכי הנתבעים 3-6 חבים בחובו של הנתבע 2 משהלך זה לעולמו.
במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים טענות רבות לרבות טענות כי לא קיימת יריבות בין הנתבעים 3-6 לבין התובע או בין הנתבעת 1 לבין התובע שכן הללו אינם צד להסכם. עוד נטען כי הנתבעת 2, עיזבון המנוח אשר חנקין, אינו אישיות משפטית נפרדת וכי הנתבעת 4 נפטרה אף היא ומכאן שיש להורות על מחיקתה מן ההליך.
מהותית נטען כי התביעה התיישנה, כי יש להטיל ספק בעצם אמיתותו של המסמך, מתן ההלוואה מכוחו וחובו של המנוח כלפי התובע במקום שבו היה זה התובע עצמו שטען בפני הנתבעת 3 כי הוא חייב כספים למנוח ואף שילם לידיה כספים שונים.
בסמוך להגשת כתב ההגנה הוגשה על ידי הנתבעים בקשה זו כאשר לשיטתם של הנתבעים נוכח העובדה כי מדובר בתביעה שסיכויי קבלתה קלושים ונוכח מצבו הכלכלי הקשה של התובע, יש להורות, כתנאי לניהול ההליכים, על הפקדת ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיהם של הנתבעים.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל . טעמיי להלן.
המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.
אכן צודק ב"כ המשיב בטענתו כי לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.
ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.
(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (טרם פורסם), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם), רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (טרם פורסם) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם)).
בתיק זה שבפני קיימים סימני שאלה לא מעטים ביחס לזהות בעלי הדיון הנכונים והתאמתם להליך.
צודק ב"כ המבקשים בטענתו כי עזבון אינו אישיות משפטית נפרדת. כמו כן במקום שבו נפטרה לכאורה המבקשת 4, שהרי לכאורה יש להורות על מחיקתה מן ההליך.
בכל הנוגע למשיבים 3,5 ו-6 שהרי לכאורה ניתן להסיק מכתב התביעה כי עסקינן ביורשי המנוח מר אשר חבקין. עם זאת, התובע לא צירף לכתב התביעה כל צו ירושה או צו קיום צוואה, הגם שמדובר לכאורה במסמך שיש לו חשיבות לצורך "שיוך" תובעים אלו להליך, וזאת מבלי להידרש למשוכות הנוספות הקיימות במקום שבו עסקינן ביורשים.
ככל שעסיקנן בזהות התובע, שהרי העובדה כי אדם הורשע בדין, הגם בעבירה חמורה, אינה מקימה הצדקה להענישו בשנית על דרך של קביעת חבות להפקדת ערובה. עניינו של תובע זה ייקבע על בסיס ההצדקה העניינית – התיק הפרטני , להפקדה מעין זו, וזאת בלבד.
באשר למצבו הכלכלי של התובע, שהרי אכן עולה מכוח המסמכים שהוגשו לעיוני על ידי המבקשים-הנתבעים, כי התובע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים נוכח הצטברותם של חובות במסגרת תיקי הוצאה לפועל.
איני נדרשת לעת הזו לשאלת שיוכם של חובות כאלה ואחרים מכוח פסקי דין אשר לכאורה התובע כלל אינו צד להם. הסקת המסקנות אותה מבקשים הנתבעים כי אאמץ , אינה במקומה לשלב זה של ההליך.
העובדה כי לכאורה נוכח עניינו הפלילי של התובע, הוא לא נמצא במעגל העבודה בשלב זה, אף היא נתון שיש לקחתו בחשבון כמו גם העובדה כי במסגרת תגובתו של התובע לבקשת הנתבעים, לא הוצגו לי מסמכים או ראיות כלשהן, מהן ניתן להסיק כי מצבו הכלכלי של התובע שפיר.
לכאורה אין התובע יכול להציג, ולו באופן קלוש, מהיכן יוכל לשלם לנתבעים הוצאותיהם, במקום שבו תדחה התביעה. נוכח כך, היה עלי להמשיך ולבחון האם הנסיבות במקרה שבפני מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה תוך מתן הדעת לסוגיות הרלוונטיות הנוספות, לרבות סיכויי ההליך.