עין גדי קוסמטיקס בע"מ נ' אבו נגיב ואח' ת"א

א. כללי

1. לפניי שלוש תובענות שהדיון בהן אוחד, ומבוססות על מכירת מוצרים שלטענת התובעת דומים באופן אסור למוצרי תמרוקים שהיא מייצרת.

   ב. רקע עובדתי תמציתי ועיקרי טענות הצדדים

2. ביום 3.2.20 נערכה פשיטה של רשויות האכיפה על שלוש חנויות במזרח ירושלים. במסגרת הפשיטה נתפסו בחנויות מוצרים, אשר לטענת התובעת דומים כאמור למוצרי תמרוקים שהיא מייצרת.

3. התובעת טענה כי הנתבעים העתיקו את בקבוקי הזכוכית שבהם נמכרים מוצריה ואת אריזות הבקבוקים, ובכך הם הפרו את זכות השימוש הייחודי שלה בסימני מסחר הרשומים על שמה, הפרו את זכויות היוצרים שלה באריזות, עוולו כלפיה בעוולה של גניבת עין ועשו עושר ולא במשפט. התובעת טענה גם כי התנהלות הנתבעים גורמת לה נזק משמעותי, הן בשל הקיטון במכירות מוצריה והן בשל הפגיעה במוניטין שלה.

4. התביעה בת"א 6220-05-20 הוגשה בגין תפיסת 50 בקבוקי שמנים ובשמים בחנות "כנרת גאלרי" במלון עץ הזית, כמפורט בתמונות שבסעיף 18 לכתב התביעה באותו הליך. כמו כן לטענת התובעת גם ביום 29.1.20 נמצאו מוצרים כאמור בחנות. הנתבעים בתביעה הם נתבעת 3, שהיא בעלת החנות (להלן: כנרת גאלרי); נתבע 2, שהוא בעל מניותיה ומנהלה (להלן: מוחיי); ונתבע 1, שלטענת התובעת הוא "המנהל בפועל, המפעיל והמוכר" בחנות (להלן: איאד). התובעת טענה כי בעבר רכש ממנה מוחיי מוצרים בסכומים גבוהים, אולם הפסיק לעשות כן לאחר שסירבה לאפשר לו לרכוש את המוצרים בלא קבלה, ואז גם החל למכור מוצרים הדומים למוצרי התובעת. במסגרת תביעה זו עתרה התובעת לפיצוי בסך של 120,000 ₪.

   כנרת גאלרי טענה כי התובעת מעודדת הפצת מוצרים הדומים למוצריה לצורך הגשת תובענות מעין אלה; כי סימני המסחר הרשומים על שמה אינם ראויים להירשם ככאלה; וכי המוצרים שנמצאו בחנותה אינם מפרים את זכויות היוצרים של התובעת ובכל מקרה נרכשו על ידה בתום לב ובתמורה. איאד טען גם כי הוא עובד שכיר של כנרת גאלרי, ומוחיי טען כי הוא בעל מניות של כנרת גאלרי, אולם אין כל עילה אישית נגדו.

5. התביעה בת"א 6232-05-20 הוגשה בגין תפיסת 92 בקבוקי בשמים ו-220 בקבוקי שמנים בחנות ברחוב דוד 61, כמפורט בתמונות שבסעיף 16 לכתב התביעה באותו הליך. הנתבע הוא מי שנטען כי הוא הבעלים והמוכר בחנות (להלן: מרואן), והתובעת עתרה לחייבו לפצותה בסך של 80,000 ₪.

   מרואן טען בכתב הגנתו כי סימני המסחר הרשומים על שם התובעת אינם ראויים להירשם ככאלה; כי המוצרים שנמצאו בחנות אינם מפרים את זכויות היוצרים של התובעת; וכי הוא עובד בחנות כמוכר שכיר בלבד.

6. התביעה בת"א 6252-05-20 הוגשה בגין תפיסת 22 בקבוקי שמנים בחנות נוספת ברחוב דוד 61, כמפורט בתמונות שבסעיף 16 לכתב התביעה באותו הליך. תביעה זו הוגשה נגד בנו של מי שהיה לאורך שנים בעל החנות (להלן: סלמה), אשר על פי הנטען אליו העביר אביו את החנות לאחר שהוא נתבע על ידי התובעת בהליך קודם. במסגרת התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 80,000 ₪.

   סלמה טען כי הוא רוכש מן התובעת מוצרים בסכומים של עשרות אלפי שקלים. לטענת סלמה, המוצרים שנתפסו אצלו היו מאחורי הדלפק ושימשו אותו כדי להראות ללקוחות פוטנציאליים את ההבדל בינם ובין מוצריה המקוריים של התובעת, הנמכרים במחיר יקר יותר מהמוצרים שנתפסו.

   ג. ההליך וההסכמה הדיונית