עיכוב ביצוע מאסר בפועל לעידו סמואל בגין הונאת משקיעים בפרשת ביברוקר ובפרשת ברוקטוב

הבקשה שבפני מטעמו של הנאשם היא להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר, וזאת משני טעמים:

א.         הגשת ערעור.

ב.         פנייה לשב"ס על-מנת לערוך הליך מיון מוקדם בטרם ייאסר הנאשם.

ב"כ הנאשם תומך בקשתו ב ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד-נ"ד(2) 241 (להלן: " הלכת שוורץ"), וכן ב ע"פ 5529/12 ו- 5957/12 ציון אהרון אוהב ובנימין רביזדה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 02.01.2013).

הכלל הוא שלאחר גזירת-דינו של נאשם הוא מתחיל לרצות את העונש באופן מיידי.

בבקשה לעיכוב ביצוע - נקודת המוצא היא שעל ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר עוד בטרם יתברר הערעור תוך בחינת האינטרס של הנאשם שנדון למאסר.

על ביהמ"ש לבחון עפ"י אמות המידה שנקבעו בהלכת שוורץ:

חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם, טיב וסיכויי הערעור, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט, וכן נסיבות אישיות מיוחדות - אם קיימות במקרה דנן.

בחינת אמות המידה שצוינו לעיל נעשית ע"י ביהמ"ש ששמע את התיק ואין הדבר ברור ומובן בכל מקרה שהשיקולים מועברים לביהמ"ש לערעורים על-מנת שיבחן את התקיימותם, ועל כן לא היה  מקום להביע תמיהה מהתנגדות ב"כ המאשימה על כך שלא ניתנת להגנה באופן אוטומטי הזכות לבחון עיכוב הביצוע בביהמ"ש לערעורים.

בחינת אמות המידה כולן מצביעה על כך שיש מקום לאכיפה מיידית של המאסר:

-          עסקינן בעבירות חמורות ונסיבות ביצוען פורטו בהרחבה הן בהכרעת הדין והן בגזר-הדין:

-          משך תקופת המאסר שהושת - 7.5 שנים בניכוי ימי המעצר איננו תקופה קצרה שבמהלכה לא יספיק להישמע הערעור בטרם יסיים הנאשם את ריצוי עונש המאסר.

-          אינני רוצה להרחיב הדיבור על סיכויי הערעור, שכן לו סברתי שאין להרשיע את הנאשם או לגזור את העונש ההולם לו - לא הייתי גוזרת העונש.

-          עברו הפלילי של הנאשם איננו מכביד אך יש לו עבר פלילי לעומת שותפו לחלק מהעבירות - יוסי שובל שמאסרו עוכב רק לצורך מיון מוקדם, וזאת לתקופה קצרה.

-          על התנהגות הנאשם כבר נאמר לא אחת בעניין התגובות המצביעות על "פתיל קצר" וחוסר מחשבה בטרם מתבצעת התגובה.

האם בכך יש כדי להביא לעיכוב ביצוע עד שמיעת הערעור? - לדעתי התשובה שלילית.

נכון הדבר ש בע"פ 5529/12 ו- 5957/12 בעניינו של בנימין רביזדהוהאחר ניתן עיכוב ביצוע, אך זאת בשל העובדה כי הנאשם נדון לעונש מאסר ע"י כב' השופט שוהם לאחר שהספיק לרצות תקופת מאסר שהוטלה ע"י מותב זה והוא שוחרר וחלף זמן רב עד שהסתיים ההליך הנוסף.

נראה כי סבר ביהמ"ש שכאשר מחזירים נאשם לאחר שנענש בגין עבירה אחרת פעם נוספת למאסר, יש לאפשר את שמיעת ערעורו ולאפשר לו להיאבק על חפותו כשהוא איננו במאסר, במיוחד כאשר נטען כי קיימת בעייתיות משפטית בקשר להרשעה שם עפ"י סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לעכב את עונש המאסר עד לשמיעת הערעור בביהמ"ש העליון.