עיזבון המנוחה בלהה נ' מרכז רפואי אסף הרופא ואח'

החלטה

לפניי בקשה של התובעים להרות להוציא מתיק בית המשפט את תצהירי העדות הראשית של פרופ' נתן כהן, ד"ר רונית זידנשטיין וד"ר שמואל בר חיים אשר הוגשו מטעם הנתבעים 1 ו- 2 ואת תצהיר העדות הראשית שנתן ד"ר מאיר להב שהוגש מטעם הנתבעים 3 ו- 4.

פרופ' נתן כהן שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כמנהל מחלקה פנימית ח', ד"ר רונית זידנשטיין שימשה באותה תקופה כסגנית מנהלת מחלקה פנימית א' וד"ר שמואל בר חיים היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה מנהל המיון לרפואה דחופה כולם במרכז הרפואי אסף הרופא. ד"ר מאיר להב ניהל במועדים הרלבנטיים את מחלקה פנימית א' בבית החולים בילינסון.

מדובר במצהירים אשר לא לקחו חלק בטיפול במנוחה, וכפי שהם עצמם מצהירים, התצהירים שנתנו נערכו בהסתמך על עיון במסמכים הרפואיים מתיקה הרפואי של המנוחה.

ככלל, אני מקבלת את טענת התובעים לפיה האמור בתצהירים אותם הם מבקשים להוציא מהתיק, ככל שהוא מבוסס על החומר הרפואי, מהווה עדויות שמיעה וככל שהוא מפרש את המסמכים ומסביר את דרך הטיפול ואת השיקולים לטיפול, מהווה עדות סברה או חוות דעת, וככאלה הם אינם קבילים.

הנתבעים הפנו בטיעוניהם להחלטת בית המשפט העליון בעניין זלצבורג (רע"א 8401/09 זלצבורג נ' קופת חולים לאומית (פורסם במאגרים, 7.6.10)) אולם אני מקבלת את טענת התובעים לפיה פסק דין זה התייחס לתצהיר מטעם נתבע, שהוא רופא מומחה בתחומו, אשר יכול לכלול עדות שבמומחיות, שלא כמו במקרה שבפניי בו מדובר בעדים אשר אינם נתבעים ולא היו מעורבים כלל בטיפול במנוחה.

במקביל אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה ניתן להביא עדות אודות פרקטיקה נוהגת והנחיות שניתנו וכי יש לבחון כל סעיף בתצהירים בנפרד.

אתייחס, אפוא, להלן, לכל אחד מהתצהירים.

תצהירו של ד"ר בר חיים

אני מקבלת את ההתנגדות ביחס לסעיפים 10-4 ו- 12.

אני דוחה את ההתנגדות ביחס לסעיף 11 לתצהיר.

תצהירו של ד"ר נתן כהן

אני מקבלת את ההתנגדות ביחס לסעיפים 4, 5 (סעיף זה הנו בגדר חוות דעת), 6, 8 (העד אינו יכול להעיד על מצב המנוחה, אלא רק על המשתקף מהמסמכים. הסיפא של הסעיף מהווה עדות סברה), 11-9.

אני דוחה את ההתנגדות ביחס לסעיף 7 לתצהיר בנוגע למטרת העירוי.

אני דוחה את ההתנגדות ביחס לסעיף 12 לתצהיר. המצהיר יכול להעיד על מטרת הבדיקות.

אני מקבלת את ההתנגדות ביחס לסעיפים 17-13 לתצהיר.

תצהירה של ד"ר רונית זידנשטיין

אני מקבלת את ההתנגדות ביחס לסעיפים 8-4, 9 (האמור בסעיף זה מהווה גם עדות שבמומחיות), 14-10, 15 (מדובר בעדות שבמומחיות), 19-16, 20 (האמור בסעיף זה מהווה חוות דעת).

מהסיפא של סעיף 18 משתמע כי המצהירה לקחה חלק בהערכה. ככל שיתברר כי המצהירה הייתה מעורבת במעקב אחר המנוחה, יהיה מקום לשקול שוב את ההחלטה בכל הנוגע לתצהירה.

תצהירו של מאיר להב