פסק דין
לפני בקשת הנתבע 3, מר גיל קרסנטי, לפסיקת הוצאותיו נוכח ניהול התובענה בתיק זה, כמו גם בתיק שאוחד עמו (ת.א. 8290/09), בגדרו עתר למתן סעד הצהרתי בסוגיית הכיסוי הביטוחי, כדלהלן.
מקורה של הבקשה, בסירובן של הנתבעות 1-3 (להלן: "הנתבעת"), ושל צדדי ג' 2 ו-3 (להלן: "צד ג'") להכיר בנתבע 3 כמי שפעל מטעמן בהיותו רכז טיולים, בעת האירוע הטראגי בו טבע למוות הנער משה (איינו) איילו ז"ל, נושא התובענה בתיק זה, במהלך טיול בית-ספרי בנחל אל-על ביום 31.5.2005.
התובענה נגד הנתבע 3 נמחקה. בהחלטה מיום 14.12.11 נקבע כי הנתבע 3 יהא רשאי להגיש סיכומים ומסמכים בקשר להוצאות שהוצאו על ידו עד לאותו מועד. ב"כ צד ג' ציין באותו הדיון (עמ' 17 שו' 2) כי מוסכם על הצדדים כי לא תוטל על הנתבע 3 חבות כספית וזאת מבלי להכריע באותו שלב בשאלת אחריותו לאירוע הטראגי.
המחלוקת בין הצדדים בתיק זה הסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.12.12.
הנתבע 3 טוען, כי בתפקידו כרכז הטיול היה עובד של הנתבעת ושל צד ג'.
הנתבע 3 הפנה בסיכומיו לחוזה שנערך בין הנתבעת 1 לבין צד ג' 3, בגדרו הוסכם כי "הקבלן" (קרי: מרמנת ו"מנפאואר ישראל") "יספק לכל העובדים הגנה משפטית נגד כל תביעה אשר תוגש נגד העובדים בגין עבודתם בתכנית" (ס' 12 ב 1.5 לחוזה), וכן "הקבלן ינהל את ההגנה מפני תביעה כאמור ויעמיד עורכי דין מטעמו ועל חשבונו לצורך ניהול ההליכים המשפטיים בכל תביעה כאמור". עוד ציין את האמור בחוזה כי "המבוטח בפוליסות יהיה הקבלן ו/או המזמינים וכל עובד של הנ"ל", ומכאן, לדבריו, כי קמה לו עילת תביעה חוזית ישירה נגד חברת הביטוח של צד ג' ו/או של הנתבעת.
הנתבע 3 מציין כי תכנן את הטיול השנתי במסגרת תפקידו ועבודתו אצל הנתבעת וצד ג' ובידיעתם, וכי הנתבע 2 שהיה מנהל בית הספר "אורות" שבאחריות הנתבעת, אישר את פעולותיו ואף מינה אותו לאחראי לפעילויות שונות לרבות הטיול נושא תביעה זו. לכן, כך טוען הנתבע 3, חלה עליהם החובה לייצגו בהליך זה וכן ליטול אחריות לפעולותיו.
לדבריו, נוכח עמדתם נאלץ להגיש כתבי בי-דין ולהשתתף בששה דיונים בבית המשפט, ולהוציא מכיסו סך של 76,878 ₪.
בא-כח הנתבע 3 העריך בסיכומיו את היקף עבודתו בתיק בכ- 130 שעות, ולפי תעריף של 600 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, העלות מסתכמת לדידו ב- 91,260 ₪. בבקשתו הוא נוקב בסכום זה בתוספת 30,000 ש"ח בגין הוצאותיו שנגרמו בשל עגמת הנפש, ובס"ה דורש הנתבע 3 סך של 121,260 ש"ח.
הנתבעת וצד ג' דחו את דרישת התשלום. לטענתן הסכום מופרז במיוחד ביחס לסכומים שנהוג לשלם בתיקי נזיקין. כמו כן הן טוענות להוצאות מיותרות. כך, למשל, מפנה הנתבעת לחיוב הנתבע 3 בתשלום לבא כוחו, בגין 13 שעות של ראיונות שערך לנתבע 3 ולאשתו.
הנתבעת טוענת כי היא לא העסיקה את הנתבע 3; כי משכורתו שולמה לו על ידי צד ג', לרבות בגין תפקידו כרכז טיולים; כי עבודתו התבצעה מטעם צד ג' שפיקח על פעולותיו; וכי פיקוח זה נעשה לטענתה גם בקשר לארגון הטיול נושא תביעה זו.
עוד טוענת הנתבעת, כי מן החוזה שאליו הפנה הנתבע 3 עולה מפורשות כי המועסקים אצל צד ג' אינם עובדים של הנתבעת. כמו כן היא מציינת כי הסכם השיפוי בינה ובין צד ג' קובע, כי הנתבעת אינה אחראית להוצאות שיגרמו לצד ג' עקב הליכים משפטיים.
צד ג' אמנם לא הכחיש כי הנתבע 3 היה עובד שלו, אולם הוא טוען כי תפקידו כרכז טיולים לא היה במסגרת עבודתו אצלו. עוד הוא טוען, כי האחריות לכך שלא היה לנתבע 3 כיסוי ביטוחי רובצת לפתחו, משום שתיפקד כרכז טיולים שלא על דעת מעסיקיו. כן טען כי הסכום המבוקש מופרז, ומכל מקום אין להטיל על צד ג' יותר מ- 10% ממנו, כחלקו בהסכם הפשרה.
הלכה היא, כי בעת קביעת הוצאות ושכר טרחה יובאו בחשבון, בין היתר, אופייה של התביעה ומורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה בפועל על ידי בעל הדין בהליך, שכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו והתנהלות בעלי הדין (ר' ע"א (י-ם) 2259/08 המוסד לביטוח לאומי נ' שמג"ד חברה לניהול תביעות בע"מ (פורסם בנבו, 15.1.09).
בבגץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, (פורסם בנבו, 30.6.05) ציין בית המשפט כי:
"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי...
אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין..
ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה".
מן הכלל אל הפרט: