עונשי מאסר בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות לעובד

1.         הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות הבאות: נאשמים 2 ו-3 בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נאשמים 1 ו-4 בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין; ונאשמים 1-3 בעבירה של אי מסירת מידע והדרכת עובדים, לפי תקנה 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999. כל אלה ביחס לאירוע בו מצא את מותו י.א. (להלן: המנוח) בתאונה שאירעה במקום עבודתו במחסן המרכול מפעל החסד שערי עזרה בע"מ בירושלים (להלן: המרכול). התאונה אירעה ביום 9.4.06, סמוך לשעה 04:30, עת נפל  המנוח לקרקע ממשטח עץ שהיה מונח על קלשוני מלגזה, שהיו מורמים לגובה. נאשם 1 הוא בעל השליטה בחברה המפעילה את המרכול, נאשמים 2 ו-3 הם מנהלי העבודה במרכול, ונאשם 4 היה עובד המרכול אשר הרים את המנוח על שיני המלגזה.

2.         נסיבות האירוע פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. לפיכך, אחזור להלן רק על עיקרי הדברים. הסחורה במחסן אוחסנה במדפים שגובה העליון שבהם היה 3.6 מ'. במחסן לא היו סולמות שניתן היה להגיע באמצעותם לרום הסחורה שהיתה מונחת על המדפים העליונים, ולכן נעשה שימוש תדיר ושגרתי במלגזות לשם הרמת עובדים אל המדפים העליונים. זאת, גם לאחר עריכת השתלמות בהפעלת מלגזות ביום 30.1.06, בה השתתפו הנאשמים 2-4. במסגרת ההשתלמות נאמר במפורש, כי חל איסור על הרמת אנשים באמצעות מלגזה וכי הדרך היחידה להרים אדם על מלגזה היא באמצעות סל הרמה תקני. כאמור, התאונה אירעה ביום
9.4.06. המדובר בימים שלפני חג הפסח התשס"ו, כאשר במרכול ובמחסן היה לחץ עבודה גדול, במיוחד בטור חומרי הניקוי, שם עבד המנוח. בליל התאונה נסגרה חנות המרכול בשעה 01:30-02:00. נאשם 2 הלך אותה עת לביתו והמנהל האחראי במקום היה נאשם 3. נאשם 4, שהיה אחראי על טור חומרי הניקוי במחסן, נעזר במנוח לשם הורדת סחורה, אשר צריך היה להעבירה לחנות במהירות, עד לפתיחתה המחודשת לקהל בשעות הבוקר. על יסוד חומר הראיות נקבע בהכרעת הדין, כי בליל התאונה עבדו נאשם 4 והמנוח בלוח זמנים הדוק, ונאשם 3 זירז אותם לסיים את העבודה בזמן. בשלב כלשהו, עת ניצב על משטח שהונח על שיני המלגזה בגובה כ-4 מ' ופרק סחורה שאוחסנה במדף העליון, מעד המנוח ונפל לקרקע. המשטח עליו ניצב המנוח נקרא משטח "סגור" במובן זה שמדובר במשטח עץ כפול שניתן להשחילו על שיני המלגזה (במובחן ממשטח "פתוח" המורכב ממשטח עץ אחד בלבד).

3.         נאשם 1 נמצא אשם ברשלנות במותו של המנוח. בהכרעת הדין נקבע בענין זה, כי " נאשם 1 הקים את המרכול וקבע את דפוסי העבודה בו. בשנים הראשונות ניהל את המרכול, לרבות המחסן, ללא דרג ביניים של מנהלים, ורק כשלוש שנים לפני התאונה התקבל נאשם 2 לעבודה ומונה כמנהל, ובעקבותיו נאשם 3. ואולם, מינויים של נאשמים 2 ו-3 כמנהלים וכאחראים למחסן ולחנות בפועל לא פטר את נאשם 1 מחובותיו כמעביד. נזכיר, כי המדובר במפעל קטן אשר הדרג הניהולי שבו כלל שלושה אנשים בלבד - הנאשמים 1-3. אין כל דמיון בין שיטת העבודה במרכול לבין אופן התנהלותה של חברת "אוסם", ומידת הקרבה והשכנות שבין נאשם 1 לבין עובדי המרכול היתה כזו שהטילה עליו חובת זהירות מושגית לדאוג לבטחונם". עוד נקבע, כי האפשרות שאדם הנופל מגובה של מספר מטרים על רצפת בטון קשה ייפגע בראשו באורח קטלני היא אפשרות מסתברת. זאת, במיוחד כאשר המדובר במי שניצב על משטח עץ לא גדול, שאיננו מגודר, "המושחל" על זרוע הרמה של מלגזה המונפת באוויר וידיו עסוקות בפריקה של סחורה מן המדף העליון במחסן. על נאשם 1 היה לצפות את אפשרות מותו של המנוח כמי שהקים את המרכול וקבע את אופן העבודה בו. כמו כן, נאשם 1 קיבל את נאשמים 2 ו-3 לעבודה כמנהלים והנחה אותם. מינויים של מנהלים לא יכול היה לפטור את נאשם 1 מן החובה לדאוג לבטחונם של העובדים. " על הגורם בעל האחריות להנחות את דרגי המשנה בדבר שיטות העבודה והנהלים שיש לקיים במקום העבודה, לערוך ביקורות, לפקח, לקבל היזון חוזר ולוודא כי הללו מקיימים את תפקידם באופן ראוי. נאשם 1 לא עשה כן (ויתכן כי אף הנחיל לנאשמים 2 ו-3 את שיטות העבודה הלקויות שהנהיג במרכול הוא עצמו)". על יסוד הראיות נקבע, כי שגרת הבטיחות במרכול היתה לקויה ביותר וכי נאשם 1 נחשף לפרקטיקה היומיומית של הרמת אנשים על מלגזות, גם לאחר ההשתלמות, אך הוא לא עשה דבר להפסקתה.

4.         נאשמים 2 ו-3 נמצאו אחראים בגין עבירה של הריגה. הם היו מוצבים בליבת הפעילות במרכול והיו אנשי ה"שטח", אשר היתוו את שיטות העבודה, פיקחו עליהן והנחילו אותן לעובדים במקום. נאשמים אלה איפשרו את שיטת העבודה שכללה העלאת אנשים על גבי מלגזה למדפים הגבוהים, הנהיגו אותה ובוודאי שלא מנעו אותה. השניים לא היו אדישים לאפשרות התרחשותה של תאונה שבה יפול עובד ממשטח המוצב על קלשוני המלגזה, ואולם לא טרחו לקדם את פניה באמצעי זהירות מתאימים, ובכך נטלו סיכון בלתי סביר. לפיכך, נקבע כי התקיימה בנאשמים 2 ו-3 דרישת הפזיזות, בפן של קלות דעת. נאשמים 2 ו-3 נכחו בהשתלמות בהפעלת מלגזות ושמעו על האיסור להעלות אנשים באמצעות מלגזה, ואולם לא עשו דבר לשינוי שגרת העבודה במחסן.

5.         נאשם 4 נמצא אחראי בעבירה של גרם מוות ברשלנות. ביחס אליו נקבע, כי נאשם זה לא היה אדיש ואף לא קל דעת לגבי אפשרות התרחשותה של התוצאה הקטלנית. נאשם 4 אמנם העלה את המנוח באמצעות המלגזה על משטח ללא סל הרמה, אך עשה כן לאחר שהזהירו כי המדובר בפעולה מסוכנת ותוך נקיטה באמצעי הזהירות שהיו מוכרים לו מן העבודה במרכול - שימוש במשטח "סגור" והנחיית המנוח לאחוז במעקה כל זמן התנועה למעלה. התאונה אירעה כאשר מצב המלגזה היה סטטי, לאחר שהמנוח הועלה ובעת שערם סחורה על גבי המשטח, כאשר לנאשם 4 לא היתה שליטה על כך. " נאשם 4, שלא כמו נאשמים 2 ו-3, לא קבע מה השימוש שייעשה במלגזות במחסן ולא היה אחראי על אופן הביצוע של מלאכת הפריקה מן המדפים על גבי המשטח... נאשם 4 אמנם ידע כי עבודת ההעמסה של המנוח מן המדפים תחל בתום ההרמה. הוא גם ידע שהמדובר בעבודה מסוכנת הכרוכה בסכנת נפילה מן המשטח. אולם, כעובד המרכול, לא היה בידו לנקוט אמצעי זהירות נוספים לאלה שנקט בעת הרמת המשטח". עוד נקבע, כי " מתן פטור מאחריות בפלילים לנאשם 4 במצב דברים זה, שמשמעותו כי הסיכון האמור, על אף שנצפה בפועל, לא היה צריך להילקח בחשבון על ידי נאשם 4 מן הבחינה הנורמטיבית - אינו מתיישב עם מדיניות משפטית ראויה בדבר יחסי העבודה שצריכים לשרור במקום עבודה. במילים אחרות. לא נעלמה מעיני העובדה כי נאשם 4 לא התווה את נוהלי העבודה במחסן אלא מילא אחר הוראות שקיבל מן הנאשמים 2 ו- 3, לרבות בנושא השימוש במלגזה. כמו כן, לא היה דופי בפעולותיו של נאשם 4, אשר נהג על-פי שגרת העבודה הקלוקלת והמסוכנת שהתפתחה במחסן, לפיה מעלים עובדים על מלגזה למדפים הגבוהים, תוך הקפדה על "הוראות הבטיחות" בדבר שימוש במשטח סגור ואחיזה במעקה כל משך תנועת זרוע המלגזה. ואולם, מלבד היותו ממלא הוראות המתקבלות מגבוה, לנאשם 4 היתה אחריות אישית כלפי חבריו לעבודה לנהוג בזהירות ולהימנע מלסכן את שלומם. אחריות זו מתווה את גבולות הציות להוראות מגבוה. מעמדו של הנאשם כעובד אינו מביא להשלת אותה אחריות וחובת הזהירות שבצידה".

            עד כאן עיקרי הכרעת הדין.

6.         שירות המבחן ערך תסקירים אודות כל אחד מן הנאשמים.

נאשם 1, בן 35, נשוי ואב ל-10 ילדים. הוא בן למשפחת מוצא בת שמונה ילדים ונמצא בקשר חם עם הוריו, אחיו ואחיותיו. שירות המבחן התרשם, כי המדובר באדם אשר חשוב לו ליצור רושם חיובי על סביבתו, ולכן הוא מדגיש את הצלחותיו ויכולותיו בתחום הארגון והייזום, אך הוא מתקשה להתבונן פנימה ולהפעיל ביקורת עצמית. הנאשם למד בישיבות חרדיות, ולאחר שנישא בגיל 22 פנה לעבוד כמורה בחינוך המיוחד. לאחר מכן עבר לעבוד בתחום המסחר, אשר משך אותו עוד בתקופת לימודיו בישיבה. המרכול נפתח לפני 10 שנים כעסק קטן, אשר גדל והתרחב. באשר לעבירה, אמר הנאשם כי מותו של המנוח בעסקו מהווה עבורו תמרור אזהרה מבחינה מוסרית, וכתיקון אף ניסה לתמוך במשפחת המנוח. ואולם, הוא מתקשה לראות כיצד יכול היה למנוע את המקרה ותולה את שאירע בחוסר משמעת מצד העובדים. לסיכום, שירות המבחן ראה להמליץ על עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה קצרה ופיצוי למשפחת המנוח.

נאשם 2, בן 45, נשוי ואב לשבעה ילדים. שירות המבחן התרשם, כי המדובר באדם המתפקד באורח תקין ומשתדל למלא את זמנו בפעילות, במטרה להימנע מהתמודדות רגשית עם קשיים אותם חווה בעבר ועם לבטיו. הנאשם גדל במשפחה חרדית המונה 10 ילדים כבן הצעיר, ולמד במשך 12 שנים במסגרות חרדיות. בהיותו בן 18 חזר בשאלה ובאותה עת התגלתה אצלו מחלת סכרת נעורים אשר מנעה את גיוסו. כעבור שנתיים, במהלכן חי גם באילת, חזר לנהל אורח חיים חרדי והוא מתמיד בכך. הנאשם נישא לפני 21 שנים, ושניים מילדיו סובלים מקשיים רגשיים המצריכים ייעוץ וטיפול מקצועי. הנאשם חש אחריות ודאגה למשפחתו ומשקיע בילדיו. במהלך חייו עסק בניהול חברת הסעות ובשיפוצים, ולפני כשמונה שנים התחיל לעבוד במרכול. העבודה במרכול במשמרות במשך 24 שעות אילצה את הנאשם לוותר בתחומים המשפחתי והאישי, אך הוא חש מחוייב בפרנסת המשפחה. אשר לעבירה, לדבריו לא ראה עצמו אחראי באופן ישיר לתחום הבטיחות במרכול באופן שצוין בהכרעת הדין. להערכת שירות המבחן, עד לאירוע מושא כתב האישום שאב הנאשם סיפוק מעבודתו, אך ההשלכות הפליליות של מעשיו גרמו לרתיעה ממקום העבודה ומהסמכויות שבידיו. לדבריו של הנאשם, לו ידע מה מידת האחריות הנדרשת ממנו לא היה לוקח על עצמו את התפקיד. עוד מתייחס התסקיר למחלת הסכרת ממנה סובל הנאשם ולכך שהוא סובל מכאבים בגבו בשל פציעה כתוצאה מנפילה מסולם לפני חמש שנים. לסיכום, שירות המבחן ראה להמליץ על ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה ארוכה ופיצוי למשפחת המנוח.

נאשם 3, בן 34, גרוש ואב לילד, ומתגורר בבית הוריו. שירות המבחן התרשם, כי המדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, הנוטה להיוועץ באחרים ולפעול
על-פי מה שנתפס כראוי בעיני סביבתו וחושש לקבל החלטות בכוחות עצמו. הנאשם גדל במשפחה המונה ארבעה ילדים, וכיום כמי שגר עם הוריו הוא ממלא תפקידים רבים בטיפול בהם ובניהול השוטף של הבית. הנאשם למד במסגרות חרדיות עד גיל 25, ובגיל זה נישא. הוא החל לעבוד בתחום השיווק ב"דפי זהב", ואולם לאחר תקופה לא ארוכה נפרד מאשתו והשניים התגרשו. הנאשם מקפיד לשמור על קשרים עם בנו ומעוניין ביצירת קשר זוגי חדש. הנאשם החל לעבוד במרכול לפני שש שנים, והוא אוהב ומעריך את עבודתו. מותו של המנוח היה אירוע קשה מאוד עבור הנאשם, והוא התקשה לחזור לעבוד במחסן לאחר מכן ואף שקל פניה לייעוץ פסיכולוגי. ביחס לעבירה, הוא אינו רואה עצמו אחראי שכן לעובדים היה אסור לעלות על מלגזה, והבחירה לעשות כן היתה שלהם. לסיכום, שירות המבחן ראה להמליץ על ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה ארוכה ופיצוי למשפחת המנוח.

נאשם 4, בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים, לומד בכולל. אשת הנאשם חולה במחלת הסכיזופרניה, והנאשם מטפל במסירות רבה בה ובילדיו. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם בעל ערכים נורמטיביים ויכולת אמפתיה לאחר. הוא למד 12 שנים, אך ללא תעודת בגרות. בהיותו בן 13 נשלח לפנימיה מרוחקת והדבר נחווה על ידו כאירוע טראומטי. בנוגע לאירוע העבירה, סבל הנאשם בשלבים הראשונים מתגובות פוסט טראומטיות, אך כיום חש מאוזן באופן יחסי ומתמקד בטיפול באשתו. דו"ח המחלקה לשירותים חברתיים שהוגש לשירות המבחן הדגיש את מסירותו של הנאשם לאשתו, לילדיו ולצרכי הבית. אשר לעבירה, נטל הנאשם אחריות מלאה וביטא כאב בנוגע לתוצאות מעשיו. הוא נטל אחריות על מעורבותו בשימוש המסוכן במלגזה, אך מסר שפעל על-פי הוראות הממונים עליו. הנאשם ביטא תחושות אמפתיה ואשם כלפי משפחת המנוח, ושירות המבחן התרשם מכנות דבריו. הנאשם תופס את אירוע התאונה כמבטא מסר אודות היחלשות אמונתו, ומאז התחזק בהתנהלותו הדתית ובאמונתו. לסיכום, לנוכח מצבו המשפחתי המורכב ראה שירות המבחן להמליץ על שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 450 שעות ועל הימנעות מהרשעה.

7.         הנאשמים 1-3 העידו לטובתם עדי אופי רבים, אשר תיארו את תכונותיהם התרומיות. חלק מן העדויות היו מרגשות בתוכנן ובכנותן.

לנאשם 1 העידו העדים הבאים: הרב נ.כ. תיארו כאחד מיחידי הסגולה בדורנו בחסד שהוא עושה. לדבריו, אם ייכלא בבית סוהר, הדבר יפגע במאות משפחות הנהנות מחסדיו; ר.צ., נהג מונית שהתיידד עם נאשם 1 על רקע עבודתו, תיאר כיצד הציל נאשם 1 את נישואיו שעמדו להתפרק באמצעות שיחות ותמיכה רוחנית, ואף אירגן עבור משפחתו סוף שבוע במלון. עוד תיאר כיצד נאשם 1 נוהג כבוד בהוריו; י.מ., חותנו של נאשם 1, תיאר כיצד פנה אליו הנאשם ואמר לו כי החליט להקדיש את חייו לעזרה לזולת. לשם כך הקים את המרכול הקרוי שערי עזרה, וכשמו כן הוא. העד הוסיף, כי בכל ראש חודש הוא מקבל מן הנאשם תלושי קניה בסך 5,000 ש"ח לחלוקה למשפחות נזקקות. גם לדבריו, מאסרו של נאשם 1 יפגע באלפי אנשים הנעזרים בו; ט.ד., אם ל-14 ילדים שבעלה נכה, אמרה כי נאשם 1 הוא קרן האור בחייה, ובזכות עזרתו החודשית בתלושי קניה בסך 2,000-3,000 ש"ח היא מצליחה לכלכל את ילדיה. לאחרונה אף מימן עבורה טיפול שיניים; עו"ד ד.ש. משמש כיועץ מס ותיאר את המרכול כמפעל חסד יותר מאשר בית עסק. לדבריו, לנאשם 1 יש כשרון עסקי בו הוא משתמש כדי לעזור לנזקקים. רק במרכול ניתן לרכוש מוצרים במחירים מוזלים, והמקום משמש אבן שואבת למשפחות נזקקות. לדברי העד, המדובר במפעל של איש אחד, אשר לא יוכל להמשיך ולתפקד אם נאשם 1 לא יהיה במקום; א.פ. משמש כראש קהילת דאראג בבני ברק, שמוצאה בהונגריה, המונה 500 משפחות. לדבריו, נאשם 1 מסייע באופן שוטף ובעיקר בחגים בסלי מזון ובתלושי קניה, ועושה כן בצניעות רבה; מ.ב., מנהל מעון לילדים וגני ילדים בבני ברק, מכיר את נאשם 1 מנערותו והיה משגיח בישיבה בה למד. העד סיפר כי יעץ לנאשם לפתוח את המרכול ואף נתן לו את שמו. לדבריו, אם נאשם 1 ייאסר, המרכול עלול להיסגר ומשפחות רבות ייפגעו מכך; ד.ב. היא אחותו של נאשם 1, ותיארה אותו כמשענת של כל המשפחה, על כל מעגליה. העדה גוללה את קורות משפחתה וסיפרה כיצד תומך הנאשם בהוריו וסועד אותם. לסיום ביקשה, כי מצבם של הורי הנאשם יובא בחשבון במסגרת שיקולי הענישה. מ.י.נ. היא אשתו של נאשם 1. לדבריה, הנאשם הוא אציל נפש, נדיר ובעל מידות טובות. לנאשם ראיה מערכתית והוא דואג תמיד לרווחת הציבור. גם בבית פנימה, המדובר באב מסור, אשר עובד כל היום, אך נרתם גם לטיפול בילדים, שלחלק מהם צרכים מיוחדים, במסירות רבה. לדבריה, ללא תמיכתו הרגשית לא היתה יכולה לעמוד בנטל גידול עשרת הילדים.

לנאשם 2 העידו העדים הבאים: עו"ד ז.ו. תיאר כיצד הכיר את הנאשם לפני כ-10 שנים, עת שימש כונס נכסים לבנין שהיה צורך להשלים את בנייתו. נאשם 2 נרתם כקבלן למשימה ובאופן זה יכלו 15 משפחות לקבל קורת גג. נאשם 2 נהג באופן יוצא דופן כאיש חסד והשקיע כסף ומרץ כדי לסייע לאותן משפחות; פ.י. מכיר את הנאשם 2 מצעירותו וסייע לו להתמודד עם מחלת הסכרת. בשנים האחרונות סובל העד ממחלת לב, והנאשם סועד אותו ומטפל בו יותר מכל אחד משמונת בניו. העד ביקש, כי בית המשפט ינהג בנאשם כבית הלל; גם א.ד., ראש מכון כלכלה על-פי ההלכה, מכיר את נאשם 2 מצעירותו, עת חלה בסכרת נעורים. לדבריו, הנאשם נרתם לסייע בהסברה ובתמיכה לחולי סכרת, והוא מהווה דוגמא לכך שניתן להתגבר על המחלה. העד מכיר גם את יתר הנאשמים ותיאר אותם כמי שמבקשים לעשות חסד ולא רווחים; מ.ב. הוא גיסו של נאשם 2 ומכיר אותו מילדותו. לדבריו, המדובר באדם שכולו חסד, הן כלפי בני משפחתו והן ביחס לציבור. העד העוסק בשיקום ילדי עבריינים נעזר בנאשם ומקבל ממנו באופן קבוע מוצרי מזון רבים; א.ג. היא אשתו של נאשם 2 ובעדותה תיארה כיצד נישאה לו מאהבה, חרף התנגדות בני משפחתה, אשר החרימו את השניים עד לידת ילדם השלישי, שאז נערך פיוס בין המשפחות. מאז, מעמדו של הנאשם אצל הוריה הוא כשל בן ולא כחתן והם מכירים בסגולותיו ובתכונותיו הטובות. העדה תיארה את רוחב לבו של הנאשם, אשר חוזר מבית הכנסת בערב שבת כשעימו שיירה של אורחים לסעודת השבת. לדבריה הנאשם הוא אב למופת וילדיהם משיבים לו אהבה והערכה. הנאשם קשוב לצרכיהם ומשקיע בהם את כל מרצו, במיוחד בשניים הזקוקים לתשומת לב מיוחדת. עוד הזכירה העדה, כי הנאשם סובל מסכרת, מזריק אינסולין מספר פעמים ביום ולאחרונה חלה הידרדרות במצבו הבריאותי.

לנאשם 3 העיד י.ד., דודו, אשר מכיר אותו מאז היה ילד קטן. לדבריו, המדובר באדם טוב לב ועדין נפש. הוא סועד במסירות את הוריו ונרתם גם לעזרה לזולת. העד תיאר מספר מקרים בהם נחלץ נאשם 3 לסייע למשפחות במצוקה; כמו כן, העיד ד.ד., אחיו הגדול של הנאשם, אשר אמר כי לנאשם מגיעה זכות הבכורה שכן הוא זה שמחזיק את הבית ומשמש כתובת לכל פניה ועזרה; גם א.ג., אשתו של נאשם 2, התייחסה בעדותה לנאשם 3. העדה תיארה כיצד נהג נאשם 3 בבעלה לאחר שנפגע בתאונה וידיו נשברו. לדבריה, נאשם 3 לא רק מילא את תפקידו של נאשם 2 במרכול, אלא היה מגיע לבית החולים וסועד אותו ומאפשר לה להתפנות לטיפול בילדים.

כמו כן העידו לזכות כל הנאשמים העדים הבאים: ש.ש., חסיד חב"ד בן 83, אשר נעזר במרכול בפעילות שהוא מבצע, במיוחד בבסיסי צה"ל; ח"כ א.מ., אשר שימש כסגן ראש העיר ירושלים וממונה על פניות הציבור, תיאר כיצד שימש המרכול ככתובת למתן עזרה למשפחות במצוקה שהגיעו אליו במסגרת תפקידו. העד היה מפנה אותן משפחות למרכול, והן היו יוצאות בסלים מלאים בכל טוב. לדבריו, מדובר באנשים איכותיים ומיוחדים, ויש להתחשב בכך במסגרת שיקולי הענישה; י.ק. הקים את ארגון זק"א בירושלים והפנה למרכול אלמנות ויתומים שנזקקו לעזרה. בחגים הוא מקבל תלושי קניה לחלוקה. לדבריו, המדובר במי שהנתינה נעשית על ידם בטבעיות ושלא על-מנת לקבל פרס; י.ש. הוא עובד המרכול זה ארבע שנים ומשמש כנציג העובדים מול ההנהלה. לדבריו, המרכול הוא מפעל חסד, כאשר כל העובדים הם כמשפחה גדולה ומסייעים זה לזה. העד ביקש בשם כל העובדים את רחמי בית המשפט, שכן המדובר במקום עבודה המפרנס 40 משפחות.

            עד כאן ראיות הצדדים לעונש.