עונשי מאסר ארוכים בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שהייה בישראל

רקע עובדתי

1.      הנאשמים הודו והורשעו לפי הודאתם בעבירות שונות, שיפורטו להלן, על פי כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. ההסדר לא כלל הסכמה בעניין העונש.

נאשם 1 הורשע בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חמש עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, שלוש עבירות של התחזות לאדם אחר, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, ניסיון תקיפה לשם גניבה, חבלה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק.

נאשם 2 הורשע בשתיים משלוש עבירות השוד בהן הורשע נאשם 1, בשלוש עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, בניסיון תקיפה לשם גניבה ובשתי עבירות של התחזות לאדם אחר.

2.      העבירות המשותפות לשני הנאשמים הן אלה:

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 7.4.08 סמוך לשעה 18:40, בצומת הרחובות המלך ג'ורג' והלל בירושלים, עצרו הנאשמים, ביחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, את מוניתו של יאיר עסיס, וביקשו שיסיעם לשכונת בית חנינה. הנאשמים ישבו במושב האחורי של המונית, ואילו האדם השלישי ישב ליד הנהג. בהגיעם סמוך לצומת נווה יעקב, ביקש אחד מהשלושה מהנהג, שיעשה סיבוב פרסה. הוא עשה כן, ובשלב זה יצא אחד הנאשמים מן המונית והחל להכות אותו באגרופים, בעוד הנאשם שנותר ברכב חונק אותו. נהג המונית דחף את התוקפים ונמלט מן המונית, אולם השלושה רדפו אחריו וזרקו לעברו אבנים. לאחר מכן, נמלטו מן המקום במונית. הנאשמים שהו כל אותה עת בישראל שלא כדין.

על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 21.11.08, סמוך לשעה 01:00, בגבעת שאול בירושלים, עצרו הנאשמים נהג מונית, וביקשו מהנהג, יוהנס אלמו, שיסיעם לשכונת פסגת זאב. נאשם 1 התיישב לצידו של הנהג, ואילו נאשם 2 התיישב במושב האחורי. בהגיעם לצומת הגבעה הצרפתית, ביקש נאשם 1 מהנהג לנסוע לכיוון בית חנינה, בתואנה ששם ממתין לו אחיו. הנהג החל לנסוע לכיוון המקום המבוקש, ולבקשת הנאשם האט את מהירות הנסיעה. מיד לאחר מכן, עשה פניית פרסה ועצר. בשלב זה, אדם אחר שזהותו אינה ידועה, התקרב למונית. נאשם 1 יצא מן המונית והלך לכיוון דלת הנהג, ואילו האחר נכנס למונית והתיישב במקומו של נאשם 1. או אז אחז נאשם 2 בנהג, חנק אותו והתיז לעבר פניו גז מדמיע ממיכל שהיה ברשותו. נאשם 1 פתח את דלת הנהג, והאחר העביר את ידית ההילוכים למצב "ניוטרל", ודחף את הנהג אל מחוץ למונית. נאשם 1 התיישב במושב הנהג והשלושה נמלטו מהמקום במונית. הנאשמים שהו כל אותה עת בישראל שלא כדין.

על פי עובדות האישום החמישי, ביום 23.11.08 סמוך לשעה 02:00, עצרו הנאשמים מונית באזור גן העיר בתל-אביב, כשברשותם מיכל גז מדמיע. הם בקשו מנהג המונית, גדעון שירין, להסיעם לירושלים, והציגו לו תעודות זהות ישראליות שאינן שייכות להם. הנהג נסע דרך כביש 443, ובהגיעם למחסום משטרתי ליד העיר מודיעין, הורו השוטרים לנהג לעצור לבדיקה. אחד השוטרים ביקש מהנאשמים להזדהות, והם הציגו לו את תעודות הזהות הנ"ל. השוטרים הבחינו כי התעודות אינן שייכות לנאשמים, ועצרו אותם. גם במהלך המעשים נשוא אישום זה, שהו הנאשמים בישראל שלא כחוק.

3.      האישומים המיוחסים לנאשם 1 בלבד הם אלה:

על פי עובדות האישום השני, ביום 23.4.08, סמוך לשעה 00:30, בעיר תל-אביב, עצר נאשם 1 ביחד עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה, את מוניתו של חיים קאמאלי. השלושה הציגו לו תעודות זהות ישראליות, ובקשו אותו להסיעם לשכונת פסגת זאב בירושלים. תעודת הזהות שהציג נאשם 1 לא הייתה שייכת לו. נאשם 1 התיישב לצידו של נהג המונית והאחרים התיישבו במושב האחורי. בהגיעם לירושלים, הדריך הנאשם את הנהג והובילו לכביש ללא מוצא. כשעצר הנהג את המונית, יצא ממנה אחד האחרים. האחר שנשאר במונית חנק את חיים והתיז על פניו גז מדמיע. השלושה היכו את הנהג, הוציאו אותו ממנה בכוח ונמלטו מהמקום במונית. נאשם 1 שהה כל אותה עת בישראל שלא כדין.

על פי עובדות האישום השלישי, ביום 17.11.08 סמוך לשעה 23:00, בעיר ראשון לציון, עצר נאשם 1 את מוניתו של אליהו אשרף, וביקש ממנו להסיע אותו לשכונת נווה יעקב בירושלים. בהגיעם לירושלים, הדריך אותו הנאשם למקום שאינו ידוע במדויק למאשימה, וביקש אותו לעצור. בסמוך לכך, נעמד ליד דלת הנהג אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, שאל את הנהג כמה מגיע לו, ומיד התיז נאשם 1 גז מדמיע לעבר פניו של הנהג. הנהג יצא מן המונית, שלף את אקדחו האישי וירה 3 יריות לעבר האדם האחר ולעבר נאשם 1, אשר יצא אף הוא מן המונית. מיד לאחר מכן נכנס הנהג למונית והתרחק מן המקום. גם במהלך אירוע זה שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

עובדות האישום השישי עוסקות בעניין אחר לחלוטין. בין נאשם 1 לבין אמג'ד שאהין, ואביו, אחמד שאהין, התגלע סכסוך על רקע של גניבת מכשיר הטלפון הנייד של אמג'ד. ביום 25.4.08, סמוך לשעה 17:30, הגיע נאשם 1 לביתו של אחמד. בין הנאשם לבין אחמד התפתח ויכוח, במהלכו אמר אחמד לנאשם 1 כי יפנה למשפחתו ויספר להם על מעשיו. בתגובה, עזב הנאשם את המקום ושב אליו כעבור זמן קצר, כשברשותו אקדח, בו החזיק שלא כדין. הנאשם שלף את האקדח וירה מספר יריות לעבר אחמד, אמג'ד ואחרים שנקהלו במקום. כתוצאה מן הירי נפגע אמג'ד בכף רגלו הימנית.

טיעוני הצדדים

4.      ב"כ המאשימה סבור, כי יש להתייחס אל סדרת מעשי השוד המיוחסים לנאשמים, איש כפי חלקו, באופן מצטבר, כך שכל מעשה שוד יקבל את ביטויו בגזר הדין ויינתן לו משקל משל עצמו. המעשים בהם הודו הנאשמים חמורים ביותר בנסיבותיהם, והעונש הקבוע בצידה של כל עבירת שוד בנסיבות מחמירות הוא עשרים שנות מאסר.

ברוב המקרים, מדובר בנהגי מוניות שהותקפו בצורה מתוכננת ויזומה, ובחלקם אף נעשה שימוש בגז מדמיע. תופעה זו של שוד נהגי מוניות היא תופעה שכיחה, והמצוקה בה נתונים נהגים אלה חייבת לתת את ביטויה בעונש.

נסיבה מחמירה נוספת עליה עמד ב"כ המאשימה היא העובדה שהנאשמים שהו בישראל שלא כחוק בעת שביצעו את מעשי העבירה. הווה אומר, הם לא נכנסו לישראל בלא היתר כדי לעבוד, אלא תכלית כניסתם הבלתי חוקית הייתה לעבור עבירות.

בכל הנוגע לנאשם 1, הרי שמלבד מעורבותו הרבה ביותר בעבירות שוד או ניסיון שוד, בא האישום השישי ומלמד על מסוכנותו הרבה. מן העובדות בהן הודה מתברר, כי בשל סכסוך של מה בכך הוא מסוגל ליטול אקדח ולירות במתלונן ובסובבים אותו. ב"כ המאשימה צפה, בהקשר זה, כי ב"כ הנאשם תטען שבנוגע לפרשה זו נוהלו הליכים נגד הנאשם גם על ידי הרשות הפלסטינית, והוא אף ריצה עונש מאסר בגינה. אלא שהמעשים נשוא אישום זה בוצעו בשטח הישראלי של הכפר בו מתגוררים המתלוננים, ולמיטב ידיעתה של המאשימה, ההליכים ברשות הפלסטינית לא מוצו, והנאשם בחר להודות בעובדות האישום ולעמוד לדין בישראל.

לקולא ציין ב"כ המאשימה את גילם הצעיר של הנאשמים ואת הודאתם.

5.      ב"כ נאשם 1 תארה, בטיעוניה, את המצב התעסוקתי הקשה השורר בשטחי הגדה המערבית. הנאשם, כך טענה, גדל בתנאי עזובה וניסה להתגבר על מצבים קונפליקטואלים, אולם חש תחושות ייאוש וחוסר אונים נוכח מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו. יש לנאשם יכולות לימודיות, אולם הוא סיים רק 8 שנות לימוד בשל מחלת אביו, אשר חייבה אותו לצאת ולעבוד. הוא החל לעבוד בעבודות נורמטיביות, כגון מסגרות ובניין, אולם בגילו הצעיר נגרר אחר הפיתוי להשיג כסף בקלות.

ב"כ הנאשם הוסיפה ועמדה על הייאוש בו חי הנאשם, אשר הורשע בעבר בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, בכך שנטל עימו בקבוקי תבערה לעבר מחסום של צה"ל על מנת להיעצר, וגם עתה הודיע לקצינת המבחן כי אינו מעוניין להשתחרר לחלופת מעצר.

אשר לעבירות עצמן, לטענת ב"כ הנאשמת, מידת האלימות שהופעלה בהן הייתה מזערית, ולא תמיד ננקטה דווקא על ידי נאשם 1, כי אם על ידי אחד השותפים האחרים. בכל הנוגע לאישום השישי, על בית המשפט יש להביא בחשבון כי הנאשם היה עצור בגינו במשך 7 חודשים על ידי הרשות הפלסטינית.