1. שתי תביעות שאוחדו להן.
בת.א. 3857/07 תובע עו"ד הרצוג סך של 1,155 ש"ח מלקוחו לשעבר מר כהן (להלן:
"הלקוח").
בת.א. 3858/07 תובע הלקוח לחייב את עו"ד הרצוג למסור את התיק הקשור לטיפולו בלקוח, על כל המסמכים המצויים בו, תיק המצוי במשרדו של עו"ד הרצוג.
2. בדיון האחרון שהתקיים הוסכם כי מאחר שהמסמכים הנזכרים לעיל כבר נמסרו ללקוח, נותר לדון בעניין ת.א. 3858/07 אך ורק בנושא ההוצאות.
הצדדים הסכימו גם כי פסק הדין בשתי התביעות המאוחדות יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לאחר טיעונים בכתב ועל סמך כל החומר המצוי בתיקי בתי המשפט.
3. כאן המקום להזכיר גם כי ת.א. 3857/07 החל כתביעה קטנה שהוגשה על ידי עו"ד הרצוג נגד הלקוח לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, ובהחלטה מיום 22.7.07 הועבר התיק על ידי כב' השופטת עמית-אניסמן לבית משפט השלום בראשון לציון.
ת.א. 3858/07 הוגש תחילה לבית משפט השלום בנתניה, אך הועבר מאוחר יותר לבית משפט השלום בראשון לציון. הדיונים בשני התיקים אוחדו.
4. סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ בדרישת עו"ד הרצוג לקבל סך של 1,155 ש"ח בגין טיפולו בנושא נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. הסכום שהצליח עו"ד הרצוג להשיג עבור הלקוח מחברת הביטוח, בלא צורך בהגשת תביעה, הינו 3,800 ש"ח, סכום שנדחה על ידי הלקוח.
עו"ד הרצוג טוען כי הוסכם בינו לבין הלקוח על שכ"ט קבוע בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
אינני רוצה לקבוע מסמרות בעניין זה, מה גם שההסכמה שהושגה היתה למתן פסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אך אציין כי עו"ד הרצוג לא הציג הסכם בכתב בעניין זה, וטען כי ההסכמה היתה בעל-פה. מצופה מעורך דין להכין הסכם שכר טרחה בכתב, במיוחד כאשר ההסכם לו הוא טוען איננו תואם את ההוראות שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:
"חוק הפלת"ד"), ובכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 (להלן:
"כללי לשכת עורכי הדין").
אינני מקבל גם את טענת עו"ד הרצוג כי הטיפול בעניינו של הלקוח היה מורכב, וזאת לאחר עיון בחליפת המכתבים שצורפה.
אינני מקבל את טענת עו"ד הרצוג כי מאחר שההסכם היה לסכום קבוע, אין חלות עליו המגבלות שבחוק הפלת"ד ובכללי לשכת עורכי הדין. אם נאמר כך, הרי נאפשר עקיפה של ההוראות המגבילות שכ"ט עו"ד שניתן לקבל בטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד.
כך, במכתבו הראשון של עו"ד הרצוג לחברת הביטוח מיום 20.9.94, דרש הוא מחברת הביטוח סכום של 12,000 ש"ח עבור הלקוח, ולפי התעריף המקסימלי לטיפול ללא הליכים משפטיים (8%) לא יכול היה לקבל כשכר טרחה יותר מ-960 ש"ח + מע"מ.
ברור, אפוא, כי הסכם שכ"ט בסך 1,000 ש"ח+ מע"מ, גבוה מלכתחילה מהתעריף המקסימלי, ובדיעבד ולפי הצעתה הגבוהה ביותר של חברת הביטוח (3,800 ש"ח) מהווה הוא למעלה מ-25% מסכום ההצעה.
אם כך, ומכל מקום, בין אם היה הסכם כנטען על ידי עו"ד הרצוג, ובין אם לאו, ברי כי ההסכם איננו חוקי, וזאת לאור הוראות סעיף 16 לחוק הפלת"ד וסעיף 4 לכללי לשכת עורכי הדין, הקובעים כי שכר הטרחה המקסימלי בעד תביעה לפי חוק הפלת"ד שהטיפול בה הסתיים ללא הגשת תביעה לבית המשפט לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע [ור' לעניין זה גם בר"ע (מחוזי ת"א) 1239/06
עו"ד אוריאל עינב נ' אנה קושלניקוב (לא פורסם, 30.4.07)].
הסכום המקסימלי המגיע לעו"ד הרצוג בעד טיפולו בתאונת הדרכים של הלקוח הינו 8% מהסך של 3,800 ש"ח, דהיינו סך של 304 ש"ח בתוספת מע"מ ובסה"כ 351 ש"ח.
5. תביעתו של עו"ד הרצוג לבית המשפט לתביעות קטנות (וכיום, ת.א. 3857/07) לא היתה מוצדקת, אפוא. סביר בעיני להניח כי אילו היה דורש עו"ד הרצוג את שכר הטרחה הנזכר לעיל בסכום כולל של 351 ש"ח, היה הלקוח, שהביע הסכמה עקרונית לתשלום שכר טרחה, מסכים לשלמו, ולא היה צורך בכל ההליכים המשפטיים שהתפתחו בעקבות הגשת תביעת עו"ד הרצוג.
6. באשר לתביעה הנוספת, זו שהוגשה על ידי הלקוח למסירת התיק והמסמכים (ת.א. 3858/07), אף זו לא היתה מוצדקת, מכיוון שללקוח היה ידוע באותה עת כי עו"ד הרצוג הגיש כבר תביעה לתשלום שכרו, ולאור זכות העכבון לגבי המסמכים (סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961), מוטב היה ללקוח להמתין עד שתוכרע תביעת שכר הטרחה שהוגשה על ידי עו"ד הרצוג, ולאחר מכן, ואם היה משלם את חיובו, ככל שהיה נקבע חיוב כזה, ועדיין לא היה מקבל את התיק והמסמכים, יכול היה לעתור בתביעה מטעמו לקבלת התיק.
תחת הגשת התביעה לקבלת התיק, יכול היה הלקוח לקדם את בירור תביעת שכר הטרחה, שהומצאה לב"כ הלקוח, עו"ד דהרי, עוד ביום 11.12.06, ואילו היה מוגש סמוך לאחר מכן כתב הגנה באותה תביעה, סביר להניח כי בירורה היה מסתיים תוך זמן קצר. אך הלקוח בחר לטעון כי ההמצאה לבא כחו איננה המצאה כדין, ובחלוף למעלה מ-5 חודשים לאחר מכן (ביום 24.5.07) הגיש את תביעתו לקבלת התיק והמסמכים, ביודעו כי תביעת שכר הטרחה תלויה ועומדת, וכי עליה להתברר ולהיות מוכרעת קודם להכרעה בתביעתו שלו.