עובד שפוטר אינו זכאות למענק בגין אי ניצול ימי מחלה עם סיום עבודתו

1.         השאלה העומדת להכרעה בפנינו בהליך זה הינה שאלת זכאותו של התובע למענק בגין אי ניצול ימי מחלה עם סיום עבודתו בנתבעת.

הרקע להליך

2.         התובע הינו יליד 22.7.38.

3.         התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.1.87.

4.         על יחסי העבודה בנתבעת חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן:" חוקת העבודה").

5.         עובדים הפורשים לגמלאות מעבודתם בנתבעת, עשויים להיות זכאים למענק בגין אי ניצול ימי מחלה וזאת אם מתקיימים בהם התנאים הדרושים לכך בהתאם לכללים החלים בנתבעת.

6.         בשנים בהן עבד התובע אצל הנתבעת, הוא היה מבוטח בפנסיה מקיפה במסגרת קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן:" קג"מ").

7.         ביום 15.4.02 הורשע התובע על ידי בית משפט השלום בכפר סבא, בעבירה מסוג פשע של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א)(1) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן :"ההרשעה").

התובע לא הביא את דבר קיום ההרשעה, ההליך הפלילי שקדם לה או גזר הדין שניתן לאחריה, לידיעת הנתבעת.

8.         התובע הודיע במכתב מיום 26.2.03 על רצונו לפרוש עם הגיעו לגיל 65, בסוף חודש יולי 2003.

9.         בראשית חודש יולי נמסר לנתבעת ולתובע מכתבה של קג"מ מיום 1.7.03 (נספח א' לכתב ההגנה), לפיו בהתאם לתקנון קג"מ אשר היה תקף באותה עת, מועד פרישתו האפשרי של התובע לגמלאות הוא 1.1.04.

10.       במהלך חודש יולי 2003 נודע לנתבעת באקראי, מפרסומים בעיתונות, דבר הרשעתו של התובע.

11.       ביום 3.8.03 נערך לתובע שימוע בטרם קבלת ההחלטה בדבר פיטוריו.

12.       ביום 5.8.03 פוטר התובע מעבודתו בנתבעת.

עם פיטוריו של התובע נערך לו גמר חשבון ושולמו לו כל התשלומים המגיעים לעובד אשר פוטר מעבודתו, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, הבראה ושחרור הקרנות.

לתובע לא שולם עם פיטוריו מענק ימי מחלה.

טענות הצדדים

13.       לטענת התובע, על פי חוקת העבודה וחוזר האגף למינהל כוח אדם ותכנון בהסתדרות, הוא זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בהיותו עובד שפרש מהעבודה בגיל פרישה לגמלאות ולא ניצל במשך כל תקופת עבודתו יותר מ- 65% מחופשת המחלה שעמדה לזכותו.

            לטענתו, משיחסי העבודה נותקו בסמוך לאחר הגיעו לגיל פרישה מגיע לו על פי הדין פדיון ימי מחלה בסך 83,747 ש"ח.