החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל כב' הרשם נעמאן אדריס מיום 17.05.10 לפיה הופחת גובה התשלום החודשי בתיק האיחוד לסך של 3,500 ₪ לחודש במקום 6,000 ₪ שעל המבקש החל מחודש 05.10.
ביום 06.01.08 נפתח תיק איחוד למבקש, ובאותו יום ניתנה החלטה להטיל על החייב לשלם בתיק האיחוד סך של 1,000 ₪ מדי חודש. המבקש הוזמן על ידי מי מהנושים לחקירת יכולת בפני רשם ההוצל"פ ביום 24.08.10, והתבקש לצרף מסמכים שונים.
לטענתו הוא הגיש את אותם מסמכים מבעוד מועד, אולם הוברר לו לטענתו כי המסמכים שהגיש אינם נמצאים בתיק כתוצאה מטעות של מזכירות לשכת ההוצל"פ.
המבקש נחקר באותו יום על ידי ראש ההוצל"פ וע"י ב"כ הזוכה, ולאחר מכן ניתנה בו במקום החלטה, לפיה עד להחלטה אחרת יוגדל צו התשלומים מ- 1,000 ₪ ל- 6,000 ₪ לחודש.
בהתאם להחלטה מיום 24.08.10 היה על המבקש לצרף תצהיר מטעמו ובו פירוט הכנסותיו ועיסוקו בצירוף דו"חות מע"מ ודו"חות כספיים של החברה.
ביום 11.05.10 הגיש המבקש את התצהיר ואת הנספחים הנדרשים, וצירף בקשה לעיון מחדש בהחלטה ולהפחתת צו התשלומים.
ביום 17.05.10 ניתנה החלטה לפיה שונה צו התשלומים בכך שסכום התשלום החודשי הופחת מסך של 6,000 ₪ לחודש לסך של 3,500 ₪ לחודש. על החלטה זו הוגשה הבקשה דנן.
המבקש טען כי על פי הנתונים העולים מספרי החברה, החברה מפסידה בכל שנה סכומים נכבדים ואין לה כל רווח. בנוסף, אין כלל זהות בין המבקש לבין החברה שאינם כלל ועיקר כפי שנקבע בהחלטה המבוססת על טעות של רשם ההוצל"פ בעניין.
הוא טען כי לאור הכנסותיו והוצאותיו אין ביכולתו לשלם אפילו את הסכום של 1,000 ₪ לחודש, וכך גם אין באפשרותו לשלם את הסכום של 3,500 ₪ לחודש. המבקש טען כי הוצאות מחייתה של משפחתו עולות מדי חודש על הכנסותיה.
לטענתו, רשם ההוצל"פ טעה כאשר כלל בהכנסות המשפחה את התשלום שמקבל המבקש ממשרד הבטחון עקב נכותו כהחזר הוצאות רכב וניידות, תשלום שאינו חלק מהכנסות המשפחה.
הוא טען כי אינו מעורב בניהול החברה ועסקיה, הוא מקבל שכר עבודה מהחברה, והוא אינו מושך כספים או הכנסות מהחברה לטענתו.
הוא טען כי הרשם טעה כאשר הגדיל את צו התשלומים המקורי באופן כה דרסטי, כאשר בפועל ולמעשה לא חל שום שינוי במצבו של המבקש ובהכנסותיו.
ביום 22.12.10 התקיים דיון בפניי , בו נשמעו טיעוני הצדדים.
הלכה היא כי לראש ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת רחב בקביעת צו התשלומים, וערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעת הצו ,אפילו אם ערכאת הערעור היתה מגיעה לתוצאה שונה, אלא אם מדובר בטעות ברורה, או שהובאו בפני ערכאת הערעור עובדות רלוונטיות חדשות (ראה בר"ע (מחוזי יר') 4143/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם בראשי, תק-מח 2002(3), 67384 , 67386 (2002).
ברע"א 7195/09 ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי (פיסקה אחרונה, ניתן ביום 03.12.09, פורסם בנבו 2009) נקבע כי:
"ככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיו של ראש ההוצאה לפועל לעניין זה, אלא במקרים נדירים (וראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות, מהדורה שישית, בעמ' 325-326). ".
המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי אין הוא מעורב בניהול החברה ועסקיה. הוא לא הבהיר מה תפקידו של רואה החשבון שהוגדר כנאמן על ידו, וכן לא הוברר מכח מה הוא משמש בתפקיד זה. הוא לא הצליח להוכיח שבנו שהינו חייל בצבא קבע אשר נמצא כל השבוע בשירות הצבאי, יכול לנהל את החברה במהלך השבוע.
גם לגופו של עניין, עלו מספר סתירות בין מה שהעיד המבקש בחקירת היכולת לבין מה שהעיד לפניי, כך למשל בפניי הוא הכחיש כי בנו חייל בצבא קבע (ראה עמוד 4 שורה 23 לפרוטוקול), ואילו בעת חקירת היכולת ביום 28.04.10 הוא מסר כי: "הבן שלי ליאור . . . הוא בן 21, חייל בצבא קבע" (ראה עמוד 2 לחקירת היכולת בתשובות החייב לשאלות ראש ההוצל"פ).
יתרה מכך, בחקירת היכולת הוא העיד כי יש לו רכב פרטי של משרד הביטחון מסוג ינדאי שנת 2008 שמקבל עבורו אחזקה, ביטוח, רישוי וטסט ממשרד הבטחון (ראה עמוד 2 לחקירת היכולת פיסקה 4 לתשובות לשאלות ראש ההוצל"פ), לעומת זאת בפניי הוא העיד כי אין בבעלות כל רכב פרטי, והרכב שברשותו הוא קווליר שנת 95 (ראה עמוד 4 שורה 25 לפרוטוקול).