עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

השופטת ע' ברון:

1. העותרים הם עורכי דין העוסקים במיצוי זכויות של ניצולי שואה, ועתירתם מופנית נגד סעיפים 3(2) ו-5(ג) לחוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו-2016 (להלן: תיקון 21), שעניינם בהגבלות על שכר הטרחה שניתן לגבות בייצוג בהליכים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק). זאת בהמשך להגבלות כאמור שנקבעו בין היתר בתיקון מס' 20 לחוק משנת 2014 (להלן: תיקון 20), ושעתירה שהוגשה נגדו נדחתה בבית משפט זה (בג"ץ 687/15 ידיד נ' הכנסת (9.7.2015) (להלן: ענייןידיד)).

רקע כללי: יוצאי לוב

2. הוראות החוק הנתקפות בעתירה דנן נוגעות לייצוגם של יוצאי לוב ולהם בלבד, בהליכים להכרה בזכאותם לתגמולים לפי החוק. הרקע הכללי לסוגיה זו נפרש לא מכבר בעניין ידיד (בפסקאות 15-4; וראו גם רע"א 8745/11 מימון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, בפסקאות 4-2 לחוות דעתו של השופט א' שהם, ובפסקאות 5-2 לחוות דעתו של השופט י' עמית (10.11.2013) (להלן: עניין מימון)); ולפיכך אשוב ואפרט את הדברים אך בתמצית.

3. שורשיו של ההסדר הנוכחי שחל על יוצאי לוב מצויים בפסק דינה של ועדת העררים הפועלת לפי החוק (להלן: ועדת העררים), ב-ו"ע 255/08 טייר נ' הרשות המוסמכת(7.4.2010) (להלן: עניין טייר)). קודם לעניין טייר, יוצאי לוב לא הוכרו כמי שזכאים לתגמולים לפי החוק, למעט במקרים חריגים שבהם הוכחה בריחה מבית המגורים בעת מלחמת העולם השנייה, מחמת פחד ממעשי אלימות מצד הכוחות הנאצים – שאז חלה "הלכת הפחד", המקימה זכאות לתגמולים (ראו דנ"א 2591/14 אפרתי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, בפסקאות 13-7 (6.4.2015); ר"ע 217/83 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נ' שוהם, פ"ד מ(1) 789 (1986)). בעניין טייר נדונו במאוחד ענייניהם של עוררים רבים, ונמצא כי הגם שלא ניתן לקבוע שיהודי לוב זכאים באופן גורף לתגמולים, התרחיש שלפיו רבים מהם ברחו מבתיהם מפחד הנאצים ולו כאחד מני כמה מניעים לבריחה – הוא סביר. פסק הדין בעניין טייר הקל אפוא במידה רבה את יכולת ההוכחה של יוצאי לוב כי בריחתם אכן נבעה מפחד הגרמנים, וכפועל יוצא מכך לבסס את זכאותם לפיצויים.

           בעקבות עניין טייר פירסם שר האוצר ביום 14.9.2010 החלטה שבה נקבע כי כל יוצא לוב שיטען כי בריחתו מביתו בעת המלחמה נבעה מפחד הגרמנים, תוכר זכאותו לתגמולים – אף אם קיים בעניינו הליך תלוי ועומד, או שתביעתו נדחתה – ללא כל בירור ראייתי או דיון משפטי (להלן: ההחלטה המנהלית).

           בפני יוצאי לוב שהגישו תביעה קודם למועד ההחלטה המנהלית, ניצבה בחירה באחת מבין שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא קבלת תגמולים מכוח ההחלטה המנהלית – דבר הכרוך בהגשת בקשה בלבד, בכל דרך שהיא – והמועד שממנו ישולמו התגמולים יהיה לכל המוקדם יום 1.4.2010 (להלן: המסלול המנהלי). אפשרות חלופית היא להמשיך ולנהל הליך משפטי פרטני הכולל בירור ראייתי, שיכול שיסתיים בהכרה בזכאות לקבלת תגמולים עוד קודם לחודש אפריל 2010 (להלן: המסלול המשפטי); ואולם הבחירה במסלול המשפטי משמעותה ויתור על התגמולים מכוח ההחלטה המנהלית, גם כאשר תוצאת ההליך המשפטי תהיה דחיית התביעה (ראו עניין מימון, בפסקה 6 לחוות דעתו של השופט י' עמית; בג"ץ 934/12 כחלון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (24.4.2012) (להלן: עניין כחלון)). במסלול המשפטי נדרש התובע לפנות לרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר (להלן: הרשות), והיא שמחליטה בדבר הזכאות לתגמולים, כשעל החלטות הרשות ניתן להשיג בדרך של הגשת ערר לוועדת העררים, ועל החלטתה של זו ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בשאלה משפטית בלבד (סעיף 17 לחוק).

תיקון 20 ועניין ידיד

4. הגבלות על שכר הטרחה שעורכי דין כמו גם גורמים אחרים המטפלים בתביעות (ראו סעיף 22ה לחוק; להלן: המטפלים בתביעות) רשאים לגבות בייצוג בהליכים לפי החוק, נקבעו בראשונה עוד בתיקון מס' 1 לחוק משנת 1960, בגדרי סעיף 22א לחוק. מכוח הוראה זו נקבע בצו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), התשכ"א-1961, כי כאשר שכר הטרחה מותנה בתוצאות, הוא לא יעלה על "8% מסך כל התגמולים לתקופה של חמש שנים, לפי שיעורם ביום החלטת הרשות המוסמכת" (סעיף 1(א) לצו). בתיקון לצו שנכנס לתוקף ביום 9.1.2011 (להלן: התיקון לצו) נוסף גם סכום נקוב לשכר הטרחה המקסימלי, והוא 7,013 ש"ח (סעיף 1א לצו).

           ההגבלות על שכר טרחה עודכנו בתיקון 20 משנת 2014, בין היתר לנוכח ההתפתחויות שתוארו באשר ליוצאי לוב. זאת לאחר שהתקבלו פניות רבות ברשות ובגופים נוספים מצד ניצולי שואה, שלפיהן נגבו מהם סכומי שכר טרחה מופרזים בתביעות לקבלת תגמולים מכוח ההחלטה המנהלית – חרף פשטותו של הליך זה. יוער כי תיקון 20, וכמוהו גם עניין ידיד שיתואר להלן, עסקו מלבד יוצאי לוב גם בניצולי שואה אחרים שחל בעניינם חוק הביטוח הסוציאלי הגרמני – ואולם נושא זה אינו רלוונטי לעתירה דנן, שעניינה תיקון 21. ואלה הסכומים המרביים עבור שכר טרחה, שנקבעו בסעיף 22א(ב)(1) לחוק במסגרת תיקון 20, בגין תביעות שאושרו כתוצאה מההחלטה המנהלית: