עו"ד יעביר ללקוחתו לשעבר את מלוא ההוצאות שנפסקו לזכותה בביהמ"ש לענייני משפחה

1.         בפני תביעה שהגישה לקוחה נגד עורך דינה לשעבר, ותביעה שכנגד שהגיש עורך הדין נגד לקוחתו לשעבר. לשם הנוחות תכונה הלקוחה בשם "התובעת", ועורך הדין יכונה בשם "הנתבע".

העובדות :

2.         בין התובעת לבין בעלה לשעבר התנהל הליך בוררות בעניין מחלוקת שנתגלעה בין השניים. לתובעת היו השגות ביחס לאותו הליך, ועל כן היא פנתה לנתבע בבקשה שינקוט את הצעדים המשפטיים הדרושים לשם לביטול הליך הבוררות. השניים נפגשו בשעות הבוקר המוקדמות של יום 29.5.05, ובמעמד זה נערך ונחתם על ידי השניים הסכם שכר טרחה. בהסכם שכר הטרחה נקבע, כי התובעת תשלם לנתבע עבור טיפולו בביטול הליך הבוררות, סכום של 4,000 ש"ח. כמו כן הוסכם בין השניים, כי התובעת תשלם את האגרות שיהיה צורך לשלם. ככל שניתן להבין, הצדדים ראו דחיפות רבה בעניין, שכן הם ביקשו לבטל את הליך הבוררות עוד בטרם ייתן הבורר את פסק הבוררות.

2.         למחרת היום, היינו ביום 30.5.05, פנה הנתבע לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, והגיש "בקשה דחופה בכתב למתן צו מניעה זמני". אלא שביום 6.6.05, היינו 6 ימים לאחר מכן, נתן הבורר את פסק הבוררות, עוד בטרם בית המשפט לענייני משפחה נתן החלטה לגוף הבקשה שהגיש הנתבע.

3.         למחרת מתן פסק הבוררות, היינו ביום 7.6.05, פנה בעלה לשעבר של התובעת לבית המשפט המחוזי בירושלים, והגיש בקשה לאישור פסק הבוררות שנתן הבורר. ביום 19.6.05 הגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי בירושלים "בקשה בדרך המרצה למחיקת הבקשה לאישור פסק בוררות על הסף, ולחלופין, בקשה לבטול פסק הבוררות". בבקשתו טען הנתבע, בין היתר, כי העניין כולו מסור לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ולא לסמכותו של בית המשפט המחוזי. ביום 13.9.05 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בעניין, במסגרתו קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה הדיונית שהעלה הנתבע וקבע, כי העניין מסור לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. התיק הועבר, אפוא, לבית המשפט לענייני משפחה.

4.         לאחר שהתיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה, הגיש הנתבע, בשם התובעת, בקשה מתוקנת לביטול פסק הבוררות. אלא, שבעלה לשעבר של התובעת בחר שלא להתגונן מפני ההליך שננקט נגדו, ולפיכך, ביום 28.12.06 ניתן נגדו פסק-דין בהעדר הגנה. בפסק הדין שניתן, ביטל בית המשפט לענייני משפחה את פסק הבוררות, ומחק את הבקשה שהגיש הבעל לשעבר, לאישור פסק הבוררות.

5.         בנוסף לכך, חייב בית המשפט לענייני משפחה את בעלה לשעבר של התובעת, לשלם לה שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.  אין חולק על כך, שבעלה לשעבר של התובעת כיבד את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והעביר לנתבע את הסכום שנפסק לחובתו, היינו 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. אין גם חולק על כך, שהנתבע הותיר סכום זה ברשותו, ולא העבירו לתובעת. עניין זה עומד במוקד ההליך המונח בפניי.

דיון והכרעה :

6.         לטענת התובעת, הנתבע לא מסר לה עותק מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, והוא לא הודיע לה, כי בעלה לשעבר העביר לו את הסכום שנפסק לזכותה. לטענתה, הדבר נודע לה באקראי לאחר מספר חודשים, מפי חברתו של בעלה לשעבר. לדבריה, ביום 22.7.07, היינו כשבעה חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, היא התקשרה לנתבע, הלינה בפניו על כך שלא העביר לה את הכסף, ודרשה שיעבירו. לטענתה, הנתבע אמר לה, כי הוא מוכן להעביר לה סכום של 1,000 ש"ח בלבד, וזאת משום, שלטענתו, הוא נדרש לעבוד קשה יותר ממה שצפה בתחילה. לטענתה, הנתבע אמר לה, שאם לא תסכים לקבל את הסכום שהציע לה, היא לא תקבל ממנו דבר. כיוון שלא הסכימה להצעתו של הנתבע, היא לא קיבלה דבר, ומכאן, התביעה המונחת בפניי.

7.         כאמור, הנתבע אינו חולק על כך, שלא העביר לתובעת את סכום ההוצאות שנמסר לו על ידי בעלה לשעבר של התובעת. טענתו היא, כי הואיל ובניגוד למה שהיה צפוי בתחילה, היה צורך לקיים הליך גם בבית המשפט המחוזי, הוסכם בינו לבין התובעת, בעל פה, כי אם בעתיד ייפסקו לזכותה של התובעת הוצאות משפט, כי אז הוא יהיה זכאי לקבל הוצאות אלה, ולא התובעת. לטענת הנתבע, בהתאם להסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, הרי שכאשר נפסקו לזכותה של התובעת הוצאות משפט, ואלה שולמו, הרי שסכום זה צריך להגיע אליו, ולא לתובעת. הנתבע מאשר כי בעקבות פנייתה של התובעת אליו, הוא הביע נכונות להעביר לה סכום של 1,000 ש"ח. לטענתו, הוא עשה זאת משני טעמים. הטעם הראשון הוא, ש "בשיחת הטלפון ניבלה התובעת את פיה תוך שימוש בשקרים בוטים והתבטאות מבהילה." הטעם השני הוא, שהתובעת הינה חברתה הטובה מאד של גיסתו של הנתבע, והיא זו שהפגישה בין התובעת לבין הנתבע, וכן משום רצונו של הנתבע להימנע מניהולם של הליכים משפטיים.

8.         אין צריך לומר, כי התובעת דוחה בתוקף את טענות הנתבע. תמצית טענת התובעת, עליה היא עומדת בהדגשה רבה הינה, ש "למעט הסכם שכר הטרחה מיום 29.5.05... לא היה בינינו כל הסכם שכר טרחה נוסף, לא בכתב ולא בעל פה " (סעיף 13 לכתב התביעה).

9.         לצדדים טענות רבות האחד כנגד השני, וחבל. אין לי צורך להכריע בכל הטענות שיש לצדדים זה כנגד זה, שכן השאלה העומדת להכרעתי היא אחת: האם בנוסף להסכם שכר הטרחה שנערך בין הצדדים בכתב, ביום 29.5.05, נכרת ביניהם הסכם נוסף, בעל פה, אשר תוכנו הוא כנטען על ידי הנתבע. לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה, שיש להעדיף את גרסתה של התובעת.

10.        הנתבע טוען, כי המחיר אותו גבה מהתובעת עבור שירותיו המשפטיים הוא נמוך במיוחד, כיוון שהתובעת היא חברתה הטובה של גיסתו, והיא זו שהפנתה את התובעת אליו. אין לי צורך לנקוט עמדה לגבי השאלה האם שכר הטרחה עליו הסכימו הצדדים הוא גבוה או נמוך, ואולם אציין, כי בעת שהנתבע פנה לבית המשפט לענייני משפחה וביקש כי יחייב את הבעל לשעבר בהוצאות התובעת טען הנתבע, כי התובעת "נזקקה לייצוג משפטי שעלה לה ממון רב". נקודת המוצא לדיוננו היא, שהצדדים הסכימו כי עבור טיפולו בעניינה של התובעת יקבל הנתבע סכום של 4,000 ש"ח. לפיכך, מן הבחינה המשפטית, אין נפקא מינא אם סכום זה גבוה או נמוך. גם אם הייתי מקבל את טענת הנתבע, כי נהג בתובעת לפנים משורת הדין ודרש ממנה סכום נמוך, עדיין, מן הבחינה המשפטית, זכאית התובעת לעמוד על כך, שלא תשלם לנתבע יותר ממה שהתחייבה לשלם.

11.        הנתבע טוען, כי בעת שהתובעת שכרה את שירותיו הוא נדרש להביא להפסקתו של הליך בוררות שעדיין היה תלוי ועומד, ואולם בפועל, כיוון שפסק הבוררות ניתן זמן קצר לאחר מכן, הוא נידרש לנקוט בהליך שמטרתו להביא לביטולו של פסק הבוררות שכבר ניתן. אכן, כך הוא הדבר, ואולם מהעובדה שבין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה חדש עולה, כי היה ברור להם שכוחו של הסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם בטרם ניתן פסק הבוררות, יפה גם להליכים אותם נקט הנתבע לצורך ביטולו של הפסק שניתן.

12.        הנתבע טוען, כי הצדדים לא צפו את האפשרות שיהיה צורך לטפל בעניינה של התובעת גם בבית המשפט המחוזי, וכי בגין הופעתו בבית משפט זה מגיע לו שכר טרחה נוסף. אני מוכן להניח כי באופן עקרוני, דיון בבית המשפט המחוזי עשוי לייקר את ההליך. ואולם, במקרה כזה היה על הנתבע לפנות לתובעת, להציב בפניה את דרישותיו, ולאפשר לה לקבל החלטה מושכלת, האם היא מוכנה לשלם את התשלום הנוסף הנדרש ממנה, או שאינה מוכנה לשלם. הנתבע טוען, כי פנה אל התובעת, וכי בין השניים נכרת הסכם חדש בעל-פה. התובעת מכחישה בתוקף טענה זו. מחלוקת זו, עומדת במרכז עניינו של פסק דין זה.

13.        לגבי טענת הנתבע בעניין זה אבקש להעיר, שכפי שציינתי, בית המשפט המחוזי לא קיים כל דיון לגופו של עניין בקשר להליך הבוררות שהתקיים בין התובעת לבין בעלה לשעבר, אלא קיים רק דיון קצר בשאלת הפורום בו צריך הסכסוך בין השניים להתברר. בסופו של דיון לא ארוך הורה בית המשפט המחוזי להעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, ובכך התחיל והסתיים עניינו של בית המשפט המחוזי בפרשה. מנגד ראוי לציין, שהדעת נותנת, כי בעת שהתובעת פנתה אל הנתבע בבקשה שייצג אותה, הצדדים העריכו שבבית המשפט לענייני משפחה יתקיים מאבק לא פשוט, וזאת נוכח הטענות הקשות שהעלו, באופן אישי, נגד הבורר. אלא שבסופו של דבר הסתבר, כי בבית המשפט לענייני משפחה לא התקיימה ישיבה כלשהי ולא התנהל כל מאבק משפטי; לא ישיבת קדם משפט, ולא ישיבה לשמיעת ראיות, וממילא לא הוגשו סיכומים. הטעם לכך הוא, שבעלה לשעבר של התובעת לא הגיש כתב הגנה, ולכן ניתן לזכותה של התובעת פסק-דין בהעדר הגנה. יוצא, איפוא, שמצד אחד חלה התפתחות מסויימת אשר הפכה את טיפולו של הנתבע בעניין למסובך יותר, במידת מה, ואולם מן הצד השני, ההליך הסתיים בצורה קלה ופשוטה בהרבה יותר מכפי שניתן היה לצפות.

14.        ואולם, כאמור, לא זאת השאלה. השאלה בה יש להכריע היא, האם נכרת בין הצדדים הסכם בעל-פה בנוסף להסכם שנערך ונחתם בכתב. ולגבי שאלה זו, הרי שכפי שכבר שציינתי, הגעתי לכלל מסקנה, שיש להעדיף את גרסת התובעת. הטעם העיקרי לכך הוא, שמתוך כך שהצדדים ערכו ביניהם הסכם שכר טרחה בכתב עולה, כי הם בחרו להעלות על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו בעניין שכר הטרחה. לפיכך, קיימת חזקה שבעובדה, כי ההסכם שנכתב ונחתם בין הצדדים מבטא את כל ההסכמות אליהם הגיעו. ואם הנתבע טוען, כי לאחר שהצדדים כרתו את ההסכם בכתב, נערך ביניהם הסכם בעל-פה, הרי שעליו נטל הראיה. אלא שחוששני, כי לא עלה בידו של הנתבע להרים נטל זה.

15.        אחת העובדות המעניקות לגרסתה של התובעת אמינות היא העובדה, שהתובעת הינה חברתה הטובה מאוד של גיסתו של הנתבע, והיא זו שהפנתה אותה אל הנתבע. קשה להעלות על הדעת, שהתובעת היתה מסתכנת לקלקל חברות רבת שנים, עבור סכום נמוך, יחסית, של 2,000 ש"ח, וכי היא לא היתה מוכנה להתפשר על מחציתו של סכום זה.  העובדה שהתובעת פנתה אל הנתבע מספר חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תומכת בטענתה, שלא היתה מודעת לכך, שבעלה לשעבר שילם לנתבע את  ההוצאות שנפסקו לזכותה, וכי הדבר נודע לה באקראי.

16.        בעת שבית המשפט בא להכריע במחלוקת הקיימת בין הצדדים, הוא מציב בפניו את השאלה, מהו ההסבר לכך שהתובעת בחרה לפתוח במערכה משפטית נגד הנתבע? מהי הסיבה לכך שהתובעת סיכנה את החברות רבת השנים שלה עם גיסתו של הנתבע, סירבה להצעת הפשרה שהציע, וכטענת הנתבע, " ניבלה... את פיה תוך שימוש בשקרים בוטים והתבטאות מבהילה"? אין זה סביר שהדבר נבע מחמדנות, שכן מדובר בסכום נמוך, אשר מחציתו הוצעה לה בפשרה; אין זה סביר שהדבר נבע מכך שהתובעת חשה שהנתבע גבה ממנה סכום מופקע והיא ביקשה להתנקם בו על כך, שכן אני מוכן לקבל את טענת הנתבע, ששכר הטרחה אותו דרש מהתובעת, אינו מן הגבוהים; אין זה סביר, כי התובעת ביקשה להתנקם בנתבע בשל אופן טיפולו בעניינה, שכן למרות שלתובעת יש השגות כאלו ואחרות לגבי האופן בו הנתבע טיפל בעניינה, הרי שאין חולק על כך, שהוא השיג בעבורה את התוצאה לה ייחלה, ביטול הליך הבוררות.