עדיקה נ' אמסטר

פתח דבר:

1. עניינה של התובענה בשאלת אחריותו של הנתבע, עו"ד יעקב אמסטר (להלן – הנתבע או הכונס או כונס הנכסים), במסגרת תפקידו, בגין נזקים שגרם לכאורה לתובע. הנתבע מונה לתפקיד של כונס נכסים על-ידי בית-המשפט במסגרת הליך של פירוק שותפות בין התובע לארבעת אֵחיו. התובע מייחס לנתבע עילות תביעה נזיקיות, לרבות בדבר מצג שווא רשלני והפרת חובתו במילוי תפקידו. ההתרשלות, כך נטען – גרמה לתובע נזקים כבדים ומכאן, כתב התביעה..

2. טענות התובע כלפי הנתבע הִנן להתרשלותו בכך שהציג לתובע בשני מקרים שונים, כי בחשבון קופת הכינוס שניהל במסגרת תפקידו, ישנם סכומי כסף גבוהים מאלה שנמצאו בפועל בחשבון. לטענת התובע, הסתמך על מצגי הנתבע ובעקבות הסתמכותו, הסכים לכרות הסכם פשרה עם אֵחיו לחלוקת נכסי השותפות בתנאים עליהם הוסכם. במסגרת ההסכם קיבל התובע לבעלותו את נכס שנמצא ברחוב יוסי בן יועזר, ירושלים (להלן – המגרש ביוסי בן יועזר). עוד נקבע, כי לצד חלוקה בעין של נכסי השותפות, יישא התובע בתשלומי איזון בסכום עליו הוסכם שחלקו נמצא לכאורה בקופת הכינוס, בהתאם לסכומים שמסר הנתבע לצדדים להסכם. עם זאת, לאחר חתימה על הסכם הפשרה, מסר הנתבע לתובע ולאֵחיו כי אירעה טעות בדיווחיו אודות הכספים הנמצאים בקופת הכינוס, כך שהסכומים שעליהם דווח עובר לחתימה על הסכם הפשרה, לא שיקפו נכונה את המצב לאשורו בחשבון וכי הסכומים שנמצאו בפועל בקופת הכינוס היו נמוכים יותר. בנסיבות אלה, טען התובע כי מחמת הטעות שנפלה בדיווחי הכונס, בדבר סכום היתרה המדויק בחשבון הכינוס, לא היה ביכולתו לעמוד בהסכם הפשרה ולשלם את מלוא תשלומי האיזון במועדים עליהם הוסכם, זאת בשעה שאֵחיו עתרו לבית-המשפט לאכוף את הסכם הפשרה. התובע הדגיש, כי אילו ידע על הסכום הנכון שנמצא בפועל בקופת הכינוס, לא היה חותם על הסכם הפשרה, וממילא לא היה מסכים לשלם את הסכום שנקבע כמשקף את מלוא תשלומי האיזון, בהתחשב בכספים שנמצאו בקופת הכינוס באותה עת. התובע הוסיף, כי בהעדר כל אפשרות מימון אחרת, נאלץ לעשות עסקת קומבינציה על המגרש ביוסי בן יועזר בזמן דחוק, אף שלא הייתה לו כוונה לעשותה אלמלא המצב אליו נקלע, לפיו היה עליו לגייס את הסכום שהתברר כחסר בקופת הכינוס, מה שגרם לו להפסדים גדולים. כל זאת, על-מנת לעמוד בתנאי הסכם הפשרה. הפסדים שלפי התובע, הנתבע אחראי להם.

רקע עובדתי ודיוני:

3. אֵחיו של התובע (בני משפחת עדיקה) (להלן – האחים) הגישו תביעה נגד התובע לבית-משפט זה לפירוק שותפות לא רשומה (ת"א 9551/07 ו-9604/07) (להלן – הליך פירוק השותפות). ביום 12.01.2011 ניתן פסק-דין על-ידי כב' השופט סולברג (להלן – פסק-הדין), לפיו קיבל בית-המשפט בחלקה את תביעת האחים. נקבע כי התקיימו, אפוא, יחסי שותפות בין התובע לאחים וכי חלקו של התובע הוא שליש מכלל נכסי השותפות ואילו חלקו של כל אחד מהאחים הוא שישית מכלל נכסי השותפות. בגדרו של פסק-הדין ומכוח סמכותו שבסעיף 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, מינה בית-המשפט את הנתבע לתפקיד כונס נכסי השותפות. לימים ולאחר שכב' השופט סולברג התמנה לבית-המשפט העליון, התיק דנא עבר לטיפולי להמשך הפיקוח על פירוק השותפות ומימוש הנכסים על ידי הכונס.

4. בגוף פסק-הדין בהליך פירוק השותפות, הנחה בית-המשפט את כונס הנכסים, בין היתר, לפעול לחלוקת נכסי השותפות בין האחים בעין או בכסף, אם אפשר בהסכמה ואם אין הסכמה, על-ידי חלוקה או מימוש (פִסקה 103 לפסק-הדין בהליך פירוק השותפות). בהעדר הסכמה, מימש כונס הנכסים שניים מנכסי המקרקעין של השותפות (בגבעת שאול וברח' יהודה הנשיא) בשווי כולל של 23,100,000 ₪ בתוספת מע"מ.

5. עם מתן פסק-הדין וכפי שיפורט להלן, נעשו ניסיונות רבים לגשר ולפשר בין הנתבע לבין האחים כדי להביא לסיום הליך פירוק השותפות בהסכמה ולחלוקת הנכסים ביניהם. ניסיונות אלה עלו בתוהו חרף ציפייתם הסבירה להגיע לפשרה, בעיקר על-מנת להימנע מהפסד ניכר במכירת כלל נכסי השותפות על-ידי כונס הנכסים, דבר שאין עליו מחלוקת. ביום 10.09.2012 במסגרת הליך פירוק השותפות, הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות למימוש כלל נכסי השותפות. כונס הנכסים סבר כי הצדדים הגיעו למבוי סתום ואין הסכמות על חלוקת נכסי השותפות. בגדר הבקשה האמורה עתר כונס הנכסים להוצאות מוגברות באם מי מהצדדים יתנגד לבקשה. בהחלטתי מאותו יום, דהיינו 10.09.2012, קבעתי כי התובע והאחים רשאים להשיב לבקשה וכי עם קבלת התשובות "...יינתנו הוראות לכונס בדבר סדרי המשך עבודתו למימוש נכסי השותפות ועד להשלמת ביצוע פסק הדין".

6. ביום 24.09.2012, נחתם הסכם פשרה בין הנתבע לאחים, בגדרו הוסדרה חלוקת יתרת נכסי השותפות ונקבעו תשלומי האיזון (להלן – הסכם הפשרה או ההסכם). בגדר ההסכם נקבעו תנאי המשך עבודתו של כונס הנכסים עד לסיום תפקידו ופסיקת שכרו. מפאת חשיבותו, יובאו להלן עיקריו של ההסכם. בסעיף 2.6 נקבע כהוראה כללית כי על הכונס "...להעביר את כל הכספים המוחזקים אצלו, למעט סכומים שעליו לשלם למס שבח או לכל רשות אחרת". בסעיף 4 סוכם "...כי לסילוק כל תביעותיהם של התובעים (האחים – מ.ב.) מהנתבע יקבלו התובעים סכום סופי ומוחלט של 8,650,000 ₪ נטו (לאחר כל מס או היטל)". בסעיף 7 נקבע כי "...הכספים שבידי הכונס עו"ד אמסטר... מוערכים כיום בסך של 4 מיליון". סעיף 8, הוא הסעיף המרכזי לענייננו, קבע כי: "...מכיוון שידוע לצדדים שהכספים שבידי עו"ד אמסטר... לא יגיעו לסך של 8,650,000 מוסכם בזאת במפורש כי ניסים עדיקא אחראי להשלים לארבעת התובעים את הסכומים במזומן אשר יקבלו בפועל מעו"ד אמסטר עד לסך של 8,650,000". בהקשר זה סוכם כי "...התובעים יתנו הסכמה במידת הצורך לכך שניסים יפנה לבנק על-מנת לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא על נכס כגון יוסי בן יועזר, לצורך ביצוע הסכם זה" (הדגשים לא במקור – מ.ב).

7. תחילה, ההסכם הוגש לבית-המשפט ביום 24.09.2012, כאשר הוא חתום על-ידי הנתבע ובא כוחו בלבד בהעדר חתימת האחים או בא כוחם דאז. ההסכם הוגש בשנית יממה לאחר מכן, היינו ביום 25.09.2012, ללא שינוי בנוסח הראשון כאשר הפעם הוא חתום על-ידי כל הצדדים. בהחלטותיי מהמועדים 24.09.2012 ו-27.09.2012 אישרתי את הסכם הפשרה ובירכתי על כך שהצדדים השכילו להגיע להסכמה באשר לחלוקת נכסיהם. 

8. יצוין, כי בטרם הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, הובא לידיעתם על-ידי כונס הנכסים מידע לגבי הכספים אשר נמצאו אותה שעה בחשבון קופת הכינוס (להלן -חשבון הכונס), זאת בשני מקרים שונים. הראשון: בדיון מיום 3.09.2012 שהתקיים במסגרת הליך פירוק השותפות (עמודים 398-400 לפרוטוקול בהליך פירוק השותפות), מסר הנתבע לפרוטוקול כי "...בחשבון שלי יש נכון לרגע זה 7 מיליון, לפי דו"ח רו"ח, ניסים עדיקה קיבל יותר 2 ומשהו מיליון ₪, התוצאה שאני יכול לתת לתדי ארז 5 מיליון. אגיש בקשה מפורטת". השני, ביום 10.9.2012 קיבלו התובע ואחים ממשרד הכונס הנכסים (נספח י' לתצהירו), ולבקשתו של התובע, דף חשבון שנחזה להיות תדפיס תנועות כספיות של חשבון הכינוס מיום 3.9.2012, לפיו יתרת הכספים המצויים בחשבון הכונס עומדת על סך של 4,663,839 ₪ (להלן-התדפיס).