על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי בשומרון (בפני כב' השופט רס"ן סמזר שגוג)

בתיק מס' 2084/15 מיום 26.11.15

(הערעור התקבל)

תאריך הישיבה: 10 בינואר 2016, כ"ט בטבת התשע"ו.

פסק דין

הרקע

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, שכלל את העבירות פעילות כחבר בהתאחדות בלתי מותרת, והחזקת רכוש של התאחדות בלתי מותרת. לפי הרשום בכתב האישום שבו הודה, משנת 2013 ועד מעצרו באפריל 2015 פעל המערער כחבר בחמאס. הוא נענה להצעתו של אמיר דויקאן, המוכר לו כפעיל חמאס, וקיבל לידיו 7,000 ₪ בשני תשלומים. את הכסף העביר לבנות אחיותיו. בינואר 2015 נענה להצעה של אחיו, המוכר לו כפעיל חמאס, והעביר בשבילו כרטיס זיכרון לאדם אחר, שגם הוא מוכר למערער כפעיל חמאס. בחודש שלאחר מכן העביר המערער אגרת מאותו פעיל אל אחיו, במטרה לחדש את פעילות חמאס בשכם. בפברואר 2015 נענה לבקשת אחיו ותאם פגישות בינו לבין פעיל חמאס אחר, וכן יצר קשר עם אדם אחר לצורך רכישת מחסן, שישמש את החמאס בפעילותו. במרץ 2015 קיבל המערער לידיו מחמאס סכום של כ-1700 דולר, כפיצויים בגין מות אחיו בשנת 1992.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר כב' השופט רס"ן סמזר שגוג את עונשו של המערער. גזר הדין נוסח בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. השופט הנכבד קבע תחילה את מתחם העונש ההולם את נסיבות מעשי המערער, ולאחר מכן מיקם את עונשו בתוך מתחם זה בהתאם לנסיבותיו של המערער, שאינן קשורות בביצוע העבירה.

בקביעת מתחם העונש ההולם התחשב בית המשפט קמא בכך שמעשי המערער לא היו ביצוע שירות תמים, אקראי או חד-פעמי. מדובר בפעילות רצופה בהיקף ניכר, ולכן ראה השופט הנכבד את המערער כ"פעיל מרכזי של הארגון (חמאס- ר"ע) במקום מגוריו, אף אם לא היה חבר בו". לכן הוא ראוי לעונש משמעותי ומרתיע. המערער פעל עד סמוך למעצרו ואפשר להניח שהיה ממשיך בפעילותו לולא נעצר. הוא לא יזם את המעשים אך גם לא התנגד לעשיית פעולות שונות, כשהוא מודע לפגיעתן בביטחון האזור.

רס"ן שגוג ראה לנכון לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי המערער, לפי מה שנקבע בבית המשפט הצבאי לערעורים במספר פסקי דין בשנים האחרונות: מתחם שמצוי בין 18 לבין 26 חודשי מאסר בפועל (עד"י 2170/15 התוב"צ נ' מחמד ניירוך (פורסם 12/8/2015); עד"י 1018/13 עראר נ' התוב"צ). לצד המאסר ראה לנכון לקבוע מתחם של עונש קנס, שיתחשב בכך שקיבל כסף בשתי הזדמנויות – פעם אחת לשם העברתו לפעיל חמאס, ובפעם השנייה לשימושו האישי. המתחם שנקבע הוא בין 10,000 ₪ לבין 30,000 ₪.

לזכותו של המערער התחשב השופט הנכבד בכך שלא יזם את העבירות, עברו נקי, הוא אב לשלושה ילדים, הודה במעשים והביע חרטה, ואף חסך זמן שיפוטי.

בסופו של דבר גזר השופט קמא על המערער 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה של 18 חודשים למשך 5 שנים מיום שחרורו, שיופעל אם יעבור המערער עבירות של חברות או פעילות בהתאחדות  בלתי מותרת, או ביצוע שירות עבורה או סיוע לעבריין, קבלת כספים או הכנסת כסף לאזור ומגע עם האויב. על המערער הוטל עונש קנס של 20,000 ש"ח, או 10 חודשי מאסר תמורתו.

ההגנה הגישה ערעור על חומרת העונש.

טיעוני הצדדים בערעור

בטיעוניו בכתב ובעל פה התרעם הסנגור על כך שבפרוטוקול הדיון בערכאה הראשונה לא נרשמו  טיעונים שהשמיע על אחידות הענישה ועל הצורך להעמיד את עונשו של המערער ביחס נאות לעונשיהם של נאשמים אחרים שנעצרו עמו. לטענתו, בשל כך גזר הדין של כב' השופט שגוג לא כולל התייחסות לסוגיות אלה.

הסנגור הציג בפניי כתבי האישום וגזרי דין של נאשמים אחרים, וטען כי עונשו של המערער מהווה חריגה קיצונית מרמת הענישה שנקבעה במשפטיהם של נאשמים אלה. זאת, למרות שנסיבות מעשיו פחות חמורות מנסיבותיהם של הנאשמים האחרים, שפעלו במשך שנים רבות יותר, וללא קשר משפחתי עם הפעילים האחרים, העבירו כספים או סייעו לחדש את הפעילות האזרחית של חמאס בכפרים. לטענתו, עקרון אחידות הענישה מחייב לקרב את עונשו של המערער לעונשים הקלים שנגזרו על האחרים.