עבודות שירות ופיצוי למתלונן מידי שוטר בגין תקיפה במהלך הפגנה

1.         לפניי בקשה להשתמש בסמכותי הקבועה בסעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 ולבטל את הכרעת הדין מיום 21/7/08.

2.         הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בתקיפה סתם עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.         לבקשת הסניגור הונחה שירות המבחן להכין תסקיר שיתייחס לשאלת ההרשעה וימליץ על העונש הראוי לנאשם. עתה נמצא לפניי התסקיר מיום 27/11/08 (להלן: "התסקיר"). בתסקיר פורטו מעשיו הטובים של הנאשם עד היום, והומלץ בו בין השאר, לסיים את התיק ללא הרשעה. 

4.         לפני הטיעונים לעונש העיד מפקדו של הנאשם (בין השנים 2006-2007) על אופיו ומעשיו החיוביים של הנאשם במהלך שירותו במשטרה. כמו כן הוגש גיליון הערכת קצין משטרה ועוד עשרים וארבעה מכתבי תודה ותעודות הוקרה והערכה (נ/4). מכתבי ההערכה מתייחסים לפיענוח פרשת רצח, פרשת סחיטה באיומים, התפרצויות, סמים מסוכנים ועוד.

התסקיר

5.         מהתסקיר עולה כדלקמן:

            א.        הנאשם בן 40 (יליד 1968), נשוי ואב לילד.

ב.         הנאשם סיים 12 שנות לימוד ובסיומן שירת בחטיבת גבעתי. לאחר שחרורו התגייס למשטרה, ומאז הוא משרת בה (כעשרים שנה).

ג.         במהלך השנים למד לתואר ראשון בקרימינולוגיה.

ד.         מדובר באדם נורמטיבי, שזכה להערכה רבה במשטרה, כפי שמעידים מכתבי התודה ותעודות ההוקרה (נ/4).

ה.        הנאשם מתקשה לראות את עצמו כמי שנהג באלימות ללא צורך, כיוון שהתנהגות אלימה עומדת בניגוד להשקפתו. למרות הקושי הנ"ל, הוא מכבד את הכרעת הדין בעניינו ומבין כי ייתכן שפעל באופן לא מתאים.

ו.         ההתרשמות הכללית היא שלא מדובר באדם המאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות אלימים או באדם המונע מתוך תחושת כוח בלתי מותאמת לתפקידו.

ז.         מומלץ לשקול את סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה.

טענות המאשימה

6.         המאשימה מבקשת להשאיר את ההרשעה על כנה ולא לקבל את המלצת שירות המבחן ואת בקשת הסניגור לבטלה מנימוקים אלה:

א.        הכלל הוא שמשפט פלילי צריך להסתיים בדרך כלל בזיכוי או בהרשעה. המאשימה הפנתה לפסקי הדין ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85(ד) עמ' 737; ולע"פ 2513/96                 ו- 3467/96, מדינת ישראל נגד שמש ואח', נ (3) פ"ד 682.

ב.         הימנעות מהרשעה אפשרית בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון אם ההרשעה תפגע אנושות בשיקום העבריין, והשני אם סוג העבירה מאפשר בנסיבות המקרה המסוים שלא להרשיע בלי לפגוע בשיקולי ענישה מהותיים. המאשימה הפנתה לפסק הדין בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 337.

ג.         בענייננו מדובר בעבירת אלימות שנעשתה בידי שוטר בתפקיד.