עבד אל ראזק נ' מועצת שמאי המקרקעין בישראל ואח'

פסק דין

1.העתירה שבכותרת – עניינה בשאלת זכאותו של העותר להירשם בפנקס שמאי המקרקעין שלפי חוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001. באופן ספציפי מתייחסת העתירה לשאלה אם החלטת המשיבים שהעותר לא עבר את הבחינה ב"יישומים בשומת מקרקעין" היא כדין.

רקע רלבנטי

2.הרקע הרלבנטי לעתירה לא היה שנוי במחלוקת וזהו עיקרו: העותר, מר ענאן עבד אל ראזק, הוא מהנדס במקצועו, בוגר הפקולטה להנדסה בטכניון ובוגר קורס שמאות מקרקעין. העותר מבקש מזה תקופה ארוכה להירשם כשמאי מקרקעין. העותר השלים את כל מסלול ההכשרה שהיה קבוע בדין על מנת להירשם בפנקס השמאים למעט הבחינה ב"יישומים בשומת מקרקעין". לפי הנטען, העותר עמד בלימודים הנדרשים; עבר את הבחינות ה"מקדמיות"; ביצע התמחות; וכן עבר שתיים מתוך שלוש הבחינות הסופיות הנדרשות ("מבוא לתורת השמאות" ו"גישות ועקרונות בהערכת מקרקעין"). כל שנותר לו לפי הנטען, הוא מעבר הבחינה האחרונה ב"יישומים בשומת מקרקעין". אין גם חולק, שהעותר נבחן בבחינה זו בשלושה מועדים שונים. הוא נבחן ביום 30.8.2010 ולא עבר את הבחינה; וגם בחינה שאליה הוא ניגש ביום 30.6.2011 הוא לא עבר. הבחינה האחרונה שאליה ניגש העותר ב"יישומים בשומת מקרקעין" התקיימה ביום 5.9.2011. בחינה אחרונה זו היא במוקד העתירה שלפניי. הניקוד שקיבל העותר בבחינה זו שנוי במחלוקת. ציונו של העותר בבחינה זו היה 54. לאחר הגשת ערר שהתקבל הוספה לו נקודה נוספת וציונו הועמד על 55. מדובר בציון "לא עובר", שכן סף המעבר בבחינה הוא ציון של 60.

3.לא היה חולק לפניי על כך, שאם תוצאת הבחינה האחרונה ב"יישומים בשומת מקרקעין" תיוותר על כנה, כלומר שהעותר לא עובר בחינה זו, יהיה העותר מצוי בקושי של ממש. טעם הדבר הוא, שמתכונת הבחינות וכן התנאים הנדרשים לשם רישום בפנקס שמאי המקרקעין שונו. נקבעה מתכונת בחינות חדשה במסגרת תקנות שמאי מקרקעין (בחינות), תשס"ו-2006 ששינתה את המתכונת שהייתה קבועה קודם לכן בתקנות שמאי מקרקעין (תכנית בחינות), התשמ"ו-1985. אמנם נקבעה בתקנות החדשות הוראת מעבר המאפשרת למי שעמד בבחינות במתכונת הקודמת – ובנסיבות מסוימות – להירשם בפנקס. אולם רישום כזה היה אפשרי עד לחודש ספטמבר 2011. משמעות הדבר – לפי הנטען לפניי – היא, שאם תיוותר על כנה ההחלטה שעותר לא עבר את הבחינה ב"יישומים בשומת מקרקעין" – יהא עליו לעמוד בכל התנאים הנדרשים לשם רישום בפנקס השמאים לפי הדין החדש. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה (שלא הובהר כל צורכו ולא עמד במוקד המחלוקת שלפניי), מדובר כפי הנראה בחובת עמידה מחודשת בבחינות סופיות וייתכן שגם חובת עמידה מחודשת בבחינות מוקדמות (בכל הקשור לתקופת ההתמחות הובהר עם זאת על ידי נציג המשיבים המוסמך שהעותר לא יצטרך לחזור על ההתמחות). המשמעות הנטענת היא עיכוב של תקופה ממושכת ביכולתו של העותר להירשם בפנקס השמאים (ככל שיעמוד בתנאים) וכן ירידה לטמיון של מאמצים רבים שהשקיע בהכשרתו.

העתירות והחלטות המשיבים

4.העתירה שבכותרת היא העתירה השנייה שמגיש העותר לבית משפט זה – והמתבררת לפני מותב זה – בכל הקשור לנסיבות שלעיל. העתירה הראשונה שהוגשה התמקדה בציון שקיבל העותר בבחינה האחרונה שבה נבחן תוך שנטענו טענות שונות, שכוונו בעיקרן נגד הניקוד שניתן לו באותה בחינה. לעתירה צורפו חוות דעת מקצועיות של מר ג'מאל חטיב שהוא מהנדס אזרחי בהשכלתו ושמאי מקרקעין מוסמך וכן של מר חליל חלף שגם הוא שמאי מקרקעין מוסמך. חוות דעת אלה הובאו על מנת לתמוך בטענות העותר, שהניקוד לו זכה בבחינה היה על הצד הנמוך ויש לתקנו. במהלך דיון שהתקיים לפניי בעתירה ראשונה זו (ביום 4.6.2012) הודיעה בא כוח המשיבים לבית המשפט כי "לפנים משורת הדין ובנסיבות העניין המאוד חריגות של העותר, נסכים כי ועדת הערר תבחן שוב את החלק הפתוח של הבחינה האחרונה מספטמבר 2011. הבדיקה תיעשה כפי שנעשה באופן רגיל של ועדת הערר. הנימוקים – בהתאם לנימוקים שוועדת הערר מנמקת. לנגד עיניה של ועדת הערר תעמוד גם חוות הדעת המקצועית של המומחה מר ח'טיב ומר חליל חלף. ועדת הערר תקבל החלטה חדשה לפי שיקול דעתה המקצועי". בא כוח העותר הסכים למחוק את העתירה בנסיבות אלה וכך נקבע בפסק הדין שניתן באותו יום במעמד הצדדים.

5.קודם שנבוא לפרט את האירועים שאירעו לאחר הדיון בבית משפט זה, נציין שלפי מדיניות המשיבים, מקום בו נבחן מקבל ציון שבין 56 ל- 59 בבחינות הכוללות שאלות פתוחות, ובכללן הבחינה מושא העתירה, מתקיים הליך של בדיקה מחודשת של "החלק הפתוח" של הבחינה. הבדיקה נעשית על מנת לקבוע אם הנבחן ראוי לעבור את הבחינה ולקבל ציון 60 או שמא הוא אינו ראוי לעבור את הבחינה ואז הוא מקבל ציון 55. טעם המדיניות הוא, שבבחינות הכוללות שאלות פתוחות – לא יינתן ציון גבולי (59-56). ממילא עצם הנכונות לבדוק את בחינתו של העותר בדיקה נוספת – כפי שבאה במהלך הדיון שהתקיים לפניי כאמור – הייתה בדיקה שלפנים משורת הדין לפי עמדת המשיבים. כך הדבר, שכן ציונו הסופי של העותר בבחינה האמורה עמד על 55 נקודות והבדיקה החוזרת נעשית לפי הנהלים לציונים שבטווח 59-56.

6.לאחר עיכובים שונים – התקבלה החלטה נוספת של המשיבים בעניינו של העותר. ההחלטה הייתה, שלא לשנות מן הקביעה והציון הסופי של העותר כעומד על 55 נקודות. בפרוטוקול ועדת הערר צוין, שהועדה עיינה הן בתשובות הנבחן והן בחוות דעתם של המומחים שצירף לעתירתו. מסקנתה הייתה ש"לצערנו איננו יכולים לומר כי מצאנו ממצא חדש כלשהו המאפשר לנו לשנות את הערכת הבחינה ולקבוע על סמך בדיקה רוחבית זו כי הנבחן ראוי לעבור את הבחינה". בעקבות החלטה זו הוגשה לבית משפט זה עתירה נוספת – שנייה במספר – והיא העתירה שבכותרת. בעתירה נטען בעיקר, שנפלו פגמים משמעותיים בהערכה המחודשת של בחינת העותר מושא העתירה. נטען, שהבדיקה המחודשת בוצעה במשוא פנים ועם דעה קדומה. הדיון לא נערך בלב פתוח ובנפש חפצה, לפי הנטען, בשל כך שוועדת הערר ידעה על כך שמדובר במקרה מיוחד בשל ההליך המשפטי שהיה בבית משפט זה. עוד נטען, שההחלטה שניתנה לא הייתה מנומקת. לא היה בה, לפי הנטען, התמודדות עם חוות הדעת שהעותר צירף לעתירתו הראשונה ובייחוד לעניין שאלה מס' 2. נטען גם, שלא ברור אם ההחלטות ניתנו על ידי אותו מותב ומי היו חבריו. עוד נטען, שלא ברור מתי התכנסה ועדת הערר ומתי התקבלה החלטתה והכל גם בהיעדר פרוטוקול מסודר. כפועל יוצא מכך נטען, שהחלטות המשיבים הן בלתי סבירות ובלתי מידתיות. הסעדים שהתבקשו בעתירה שנייה זו היו לבטל אתה ההחלטה המחודשת שניתנה ולקיים בדיקה נוספת של הבחינה. לחלופין התבקש למנות ועדה או גורם מוסמך אחר המקובל על הצדדים שיבדוק את מחברת הבחינה. כסעד חלופי נוסף התבקש להעלות את עניינו של העותר לדיון לפני מועצת שמאי המקרקעין; או לחלופי חלופין לאפשר לו כ"אפשרות נוספת ואחרונה" – להיבחן בבחינה החסרה להשלמת הכשרתו וזאת תוך שיעמדו לזכותו כל הבחינות שביצע עד כה מבלי שיידרש לבצען פעם נוספת.

7.בדיון שהתקיים בעתירה שנייה זו במעמד הצדדים ביום 5.2.2013 ציין בא כוח העותר, שהעתירה השנייה שהגיש תוקפת את ההחלטה שהתקבלה בעקבות פסק הדין הקודם בעתירה הראשונה. כלומר, את תהליך קבלת ההחלטות ואת ההחלטה הסופית לגופה (עמ' 1, ש' 14-13 לפרוטוקול). עוד הוסכם במהלך הדיון שהתקיים, שהתשובה לשאלה שצריכה להיבדק שוב או שלכל הפחות שצריכה להיות מנומקת היא התשובה לשאלה מס' 2 בבחינה האחרונה אליה ניגש העותר. לאחר הערות בית המשפט, הודיעה באת כוח המשיבים, שההחלטה תושב לוועדת הערר וזאת על מנת ליתן ניקוד לעניין שאלה 2. בא כוח העותר הסכים, שתיעשה בדיקה מחודשת תוך שהוא שומר על טענותיו. נוכח הודעה זו והסכמת בא כוח העותר התאפשרה קבלת החלטה מנומקת – והדיון הופסק.

ההחלטה המחודשת

8.החלטה מחודשת התקבלה במסגרת סבב התייעצות שנערך בין ה-6.2.2013 לבין ה-10.2.2013. חוות הדעת המנומקת שניתנה הותירה שוב את עמדת המשיבים על כנה במובן זה, שלא נמצא כל ממצא שמאפשר לוועדת הערר – לפי ההחלטה – לשנות את ההחלטה המקורית שניתנה. החלטת ועדת הערר כוללת התייחסות ספציפית לשאלה מס' 2 והניקוד שניתן לעותר בגינה תוך התייחסות לחוות הדעת של המומחים שצירף העותר. מסקנתה של ועדת הערר הייתה, שהעותר "לא הצליח לעבור את המשוכות המרכזיות שמצופה ממנו לצלוח ואף לא עמד במטרה הסופית של עריכת שומה כהלכתה. תשובה כזאת בוודאי לא יכולה לבסס מסקנה כי הנבחן ראוי לקבל ציון עובר בבחינתו" (ההדגשה במקור, י.מ.). לצד ההתייחסות מפורטת ל"יש" ול"אין" בתשובותיו של העותר, צוין על ידי ועדת הערר שאף המומחים מטעם העותר היו מודעים לליקויה של התשובה של העותר, אך הם המעיטו בערכם של הליקויים. "תחת זאת הם מפליגים בערכם של ההיבטים הטריוויאליים שנזכרו לעיל, תוך ליקוטם זעיר פה זעיר שם מתוך שלל חישובים שגויים". ועדת הערר גם ציינה, שלא הובאה לפניה כל ראיה לכך שהבוחן החמיר יתר על המידה עם הנבחן ואף אין כל סיבה להניח כך. הנבחן הוא אנונימי והבדיקה תואמת את הפתרון. בשלהי ההחלטה של ועדת הערר צוין ש"בעת שקיבלנו את החלטתנו הנ"ל לא הבאנו בחשבון את העובדות, שנחשפו בפנינו עתה, בדבר ההשלכות של הכרעתנו לגבי המשך דרכו של הנבחן. לפי מיטב הכרתנו איננו אמורים גם עתה לקחת שיקול זה בחשבון בעת קבלת החלטותינו".

9.בעקבות הודעה זו של המשיבים התחדש הדיון לפניי. בהשלמת טיעון מטעם העותר נטען, שלאחר שניתנה הנמקה מפורטת של ועדת הערר – באותו הרכב שדן בעניין לאחר העתירה הראשונה – סבור העותר שנפלו פגמים בהחלטה. בין היתר נטען, שלא נערכה השוואה למחברות בחינה אחרות כפי נהלי המשיבים. עוד נטען, שבהשוואת מחברתו של העותר וההנמקה לתשובה לשאלה מס' 2, למחברות של נבחנים אחרים – עולה שהעותר קופח. הניקוד שניתן לו היה פחות הגם שביחס לתשובות של נבחנים אחרים צוינו אותן הערות וניתן להם בכל זאת ניקוד גבוה יותר. נטען בנוסף, שיש מקום בנסיבות המקרה לאמץ הסדר דומה לזה שאומץ בבג"ץ 1028/01 אלימלך נ' משרד המשפטים (18.2.2001). באותו מקרה הוסכם בין הצדדים על בדיקה מחודשת של מחברות הבחינה על ידי גורם שונה מזה שבדק אותן. מדובר אמנם בהסדר מוסכם באותו מקרה, אולם נטען לפניי שנוכח הנסיבות החריגות מאוד של העותר – יש מקום לאמץ הסדר זה גם במקרה דנן. העותר שב והדגיש שהמשיבים עצמם עוד בדיון בעתירה הראשונה הסכימו שמדובר בנסיבות שהן "מאוד חריגות" (עמ' 4, ש' 4-3 לפרו' מיום 4.6.2012). מצב דברים זה לא השתנה ובשל מצב דברים זה אין לראות את ההחלטה שהתקבלה כהחלטה סבירה ומידתית.

דיון והכרעה

10.לאחר ששמעתי בהרחבה את טענות באי כוח הצדדים וכן את העותר עצמו; ועיינתי במכלול החומר שהונח לעיוני, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. אכן, לא היה לפניי חולק על כך, שמצב הדברים שבו מצוי העותר בעקבות אי המעבר של הבחינה האחרונה ב"יישומים בשומת מקרקעין" אינו מצב פשוט והוא מעמיד את העותר בפני משוכה גבוהה ומחודשת לכניסה לעיסוק בו הוא חפץ. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפניי – כפי שיפורט להלן – לא מצאתי עילה להתערב בשיקול הדעת המקצועי הרחב של המשיבים בכל הקשור לציונו של העותר בבחינה מושא עתירה זו. אסביר:

11.נקודת המוצא הנורמטיבית לביקורת שיפוטית בעניין מעין זה פורטה בבג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, 166 (1999). כפי שציין כב' השופט י' זמיר, "בית משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח במבחן. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי". התערבות בית המשפט תהא אם כך רק באותם מקרים בהם הוכח, ששיקול הדעת לוקה למשל בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מנהלי. יצוין עוד (שם, עמ' 167) שהנטייה של בית המשפט שלא להעמיד את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת "חזקה במיוחד כאשר מדובר בשיקול דעת של רשות מקצועית המופקדת על פי חוק על עריכת בחינות מקצועיות". על אמת מידה זו לביקורת שיפוטית בכגון דא עמד בית המשפט העליון גם בהזדמנויות נוספות (ראו למשל: בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 738, 785 (1994); כן ראו: עע"ם 1811/12 לשכת עורכי הדין בישראל נ' חן לב-רן (2.5.2012); בג"ץ 571/89 מוסקוביץ' נ' מועצת השמאים פ"ד מד(2) 236, 240 (1990)).

12.על פי אמת מידה זו לא מצאתי בנסיבות מקרה זה עילה להתערבות בשיקול הדעת של המשיבים. יצוין תחילה, שעצם הנכונות לשוב ולבחון את החלק הרלבנטי בבחינה של העותר מושא עתירה זו הייתה כנזכר לפנים משורת הדין. ציונו הסופי של העותר לצורכי ההליכים שלפניי עמד על 55 נקודות; והמדיניות המאפשרת שקילה נוספת על ידי המשיבים נמצאת בטווח הציונים שבין 56 ל- 59 נקודות. מעבר לכך, עניינו של העותר נבחן במספר הזדמנויות. הוא נבחן במסגרת העררים שהוגשו. הוא נבחן לאחר מכן לפנים משורת הדין, כאמור, לאחר הדיון שהתקיים לפניי בעתירה הראשונה. הוא שב ונבחן – ולו במסגרת חובת ההנמקה שהרשות המינהלית קיבלה על עצמה לאחר הדיון הראשון בעתירה שבכותרת. בפי בא כוח העותר היו אמנם טענות פרוצדוראליות רבות ביחס להחלטה שהתקבלה על ידי ועדת הערר בעקבות הדיון בעתירה הראשונה; ההחלטה שעמדה במוקד עתירה זו. אלא שרוב רובן של טענות אלה באו על פתרונן במסגרת ההנמקה המפורטת, שניתנה על ידי ועדת הערר בשלב מאוחר יותר.

13.ההחלטה החדשה שניתנה היא אכן החלטה מפורטת ומנומקת. יש בה התייחסות ספציפית לניקוד שניתן לעותר בגין תשובתו לשאלה מס' 2 – שהיא השאלה שהתשובה לה עומדת במחלוקת. ההחלטה כוללת התייחסות פרטנית לחוות הדעת של המומחים מטעם העותר. מההודעה המשלימה שהגישו המשיבים, הנתמכת בתצהיר, ברור גם מתי התקבלה ההחלטה המנומקת ומי היו חברי ועדת הערר. על כך יש להוסיף, שהעותר לא הניח כל בסיס ראייתי לטענתו, שחברי הוועדה היו נגועים בדעה קדומה או במשוא פנים ואף לא בוסס חשש שכזה. בכל הקשור להליך קבלת ההחלטות, הרי שלא נסתרה טענת המשיבים – המוצאת ביטוי גם בנימוקי ההחלטה עצמה – שזהות העותר לא הייתה ידועה והיא "הושחרה" בטקסט הרלבנטי (ככל שמלכתחילה ידיעת זהותו של העותר יכלה לבסס טענת משוא פנים ודעה קדומה – דבר שאף הוא לא בוסס לפניי). מעבר לכך, גם בטענות לעניין ידיעה או אי ידיעה של ועדת הערר על ההליכים המשפטיים בשלב זה או אחר – אין כדי להועיל לעותר. איני סבור שידיעת חברי ועדת הערר על כך שהבדיקה המחודשת היא פועל יוצא של הליכים משפטיים – יש בה כדי לפגום בנסיבות המקרה בשיקול דעתם, במובן זה שהדבר מביא למסקנה שהדבר מרע עם העותר, להבדיל מהטבה דווקא, שעה שהרשות המינהלית נדרשת או מסכימה לשקילה חוזרת של עמדתה תחת כנפי בית המשפט על כל המשתמע מכך. אלא שכך או כך, חברי ועדת הערר ציינו במפורש בהחלטתם המאוחרת והמנומקת שהם לא נתנו כל משקל לעניין זה במסגרת החלטתם; ומדובר כאמור בהחלטה מנומקת ומפורטת בנוגע לניקוד שניתן לעותר.

14. העותר הוסיף וטען לפניי גם עתה כי הניקוד שניתן לו על ידי ועדת הערר היה שגוי. אלא שעניין זה מצוי בלב לבה של הסמכות המקצועית על פי דין של המשיבים ולא מצאתי עילה מן העילות המוכרות להתערב בשיקול דעת רחב זה. ויוסף, שכאמור לעיל, ועדת הערר איבחנה והסבירה מדוע אין בידה לקבל את חוות הדעת של המומחים שצירף העותר תוך שהיא מפנה לכך שאף לשיטתם נפלו ליקויים בתשובה שהשיב העותר לשאלה מס' 2, אך הם המעיטו בערכם.

15.בא כוח העותר גם טען כאמור בטיעונו המשלים, שהניקוד שניתן לעותר בגין תשובתו – היה ניקוד מקפח ביחס לנבחנים אחרים שאת דפי הבדיקה שלהם הוא צירף לטיעון המשלים. בטיעון מעין זה קיים קושי משמעותי מלכתחילה, שכן מבוקש למעשה מבית המשפט להיכנס לגוף התשובות והערות הבוחנים – שהם עניינים מקצועיים המצויים בליבת שיקול דעתם של המשיבים; וביתר שאת שעה שמדובר בתשובה לשאלה פתוחה. דומה שניתן היה לדחות טענה מעין זו על הסף מבלי להידרש לפרטיה. מעבר לנדרש אציין, שאף אם יש מקום לבחון טענה מעין זו הרי שבנסיבות העניין, לא ניתן לקבל את הטענה על-פניה. כך הדבר ראשית, בשל כך שאכן כטענת ב"כ המשיבים בדיון שהתקיים לפניי, לא הובאו התשובות המלאות של הנבחנים האחרים ולא ניתן לדעת אפוא מהי התשובה הכוללת וכנגזרת מכך מהי ההערכה הכוללת של הבחינה. שנית, כפי שציינה בא כוח המשיבים, דפי הבדיקה שצירף בא העותר היו נתונים ממילא לביקורת אפשרית בערר של ועדת הערר. זוהי הבחינה הרלבנטית בנסיבות המקרה, כלומר, הניקוד שניתן על ידי ועדת הערר. לא ניתן לדעת אם הניקוד שניתן לנבחנים האחרים שהעותר ביקש למצוא בהם תימוכין לעמדתו – היה ניקוד נכון או שגוי מלכתחילה. שלישית, כפי שציינה בצדק באת כוח המשיבים, אין דמיון מלא בין התשובות שניתנו על ידי העותר במסגרת התשובה לשאלה מס' 2 לבין התשובות שניתנו על ידי הנבחנים האחרים שאליהן הפנה בא כוח העותר בטיעון המשלים מטעמו. כך, למשל, הפנה העותר בכל הקשור לחלק א' של התשובה לשאלה 2, לרישום הבודק לפיו "תשובה לא נכונה. אין התמודדות עם סוגיית בעלות/חכירה, שימוש במקדמים אקוולנטיים שונים לאותו תאריך". העותר טען שהוא קיבל אפס נקודות בעוד שבוחן אחר (א/2) נתן לאותו נבחן שתי נקודות הגם שהתשובה הייתה לא נכונה; ולנבחן נוסף (א/1) ניתנו 6 נקודות תוך שנרשם "אין התאמה לבעלות. טעות בחילוץ השווי (חישוב שטח אקו' בשנת 2011)". אלא שעיון בדפי הבדיקה האמורים – עיון שלכאורה מתייתר נוכח שתי הטענות האחרות של באת כוח המשיבים – מראה שההנמקות שונות הן ולא ניתן ללמוד מן האחת לשנייה על כך שהעותר קופח; ומכל מקום שבכך יש משום עילת התערבות בשיקול הדעת המקצועי הרחב של המשיבים. נקל לראות, שההנמקה בכל הקשור בחלק א' של שאלה 2 אינה זהה בין הנבחנים השונים. בכל הקשור לחלק ב' לתשובה לשאלה 2, המצב זהה במובן זה שההנמקה שניתנה לנבחנים השונים היא שונה ולא ניתן אפוא אפילו כעניין תחילי למצוא עיגון מספק לעילת ההתערבות הנטענת על ידי בא כוח העותר.