ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
11495-08
09/03/2011
|
בפני השופט:
יפה שטיין נציג ציבור (ע) דוד סנדובסקי ניצג ציברו (מ) אלכס איש שלום
|
- נגד - |
התובע:
נסרין עבאסי
|
הנתבע:
בטוח לאומי-סניף ירושלים
|
פסק-דין |
פסק דין
1. זהו פס"ד בתביעת התובעת להשלמת הכנסה.
2. פסה"ד מתייחס לזכותה של התובעת להשלמת הכנסה לתקופה שמ- 9/05 ועד 8/07. כאשר לפני 9/05 קיבלה הבטחת הכנסה, וכן מקבלת גמלה מאז 9/07, לאחר שהגישה תביעה חוזרת.
3. הרקע לתביעה:
א. התובעת קיבלה הבטחת הכנסה ברצף עד לחודש 8/05.
ב. במשך השנים שקיבלה הבטחת הכנסה, התייצבה בשירות התעסוקה, ולאחר מכן – במרכז מהל"ב.
ג. בחודש 9/05 הופנתה התובעת לעבודה, ועל כן חדלה להופיע במרכז ההשמה, לאור זאת היה עליה להמציא תלושי שכר לנתבע במקום התייצבות בשירות התעסוקה.
ד. התובעת לא המציאה לנתבע את תלושי המשכרות, כשלדבריה התלושים נמסרו על ידה במרכז אמין.
ה. משלא הומצאו התלושים נשלח לתובעת בת.ד. 17307 בירושלים מכתב בו היא נדרשת להמציא את המסמכים החסרים (תלושי משכורת ואישור המעביד על היקף עבודתה)
ו. משלא הומצאו המסמכים – נדחתה תביעתה לאור חוסר שיתוף פעולה, לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה.
ז. התובעת הגישה תביעה חדשה לנתבע – וזו אושרה.
4. המחלוקות, כפי שגובשו ביום 2/3/09:
האם התיישנה תביעת התובעת.
האם קיבלה התובעת את המכתב מיום 19/12/05
האם המציאה התובעת את המסמכים הנדרשים לנוכח טענתה כי תלושי השכר הומצאו למרכז אמין.
בכפוף לאמור לעיל האם זכאית התובעת להבטחת הכנסה ממועד הפסקתה ב-8/05.
5. דיון:
א.התובעת קיבלה, כאמור, משך שנים גמלת הבטחת הכנסה, עד להפנייתה לעבודה בחודש 9/05. לאחר השמתה לעבודה, היה על התובעת להמציא לנתבע מסמכים (תלושים ואישור מעביד), לצורך חישוב הגמלה המגיעה לה, דבר שלא נעשה בפועל.
ב. גרסת התובעת:לטענת התובעת כלל לא נאמר לה שעליה להגיש את המסמכים לביטוח לאומי, ולכן היא העבירה כל חודש את תלושי השכר לחברת אמין - לעזרא, או לאוסטמה או לשרה ( עמ' 6 שורה 19 לפרוטוקול), מתוך הבנה כי הם יעבירו את התלושים לנתבע. לדבריה הייתה בקשר מתמיד עם אמין וכשביקשה לדעת במוסד לביטוח לאומי מה עלה בגורל תביעתה להשלמת הכנסה נאמר לה לפנות לאמין (עמ' 6 שורה 13) ואילו באמין אמרו לה לחכות. לדבריה (עמ' 9 משורה 15) רק לקראת סוף 2007 נודע לה על ידי מר אוסאמה כי עליה להעביר את תלושי השכר ישירות לנתבע ומיד עשתה כן. לטענתה – לו הייתה יודעת כי עליה לפנות לנתבע על מנת לקבל את המגיע לה – הייתה עושה זאת ללא דיחוי.
ג. גרסת התובעת מעוררת כמה תמיהות: ראשית – אם אכן לא נדרשה להמציא לנתבע מסמכים - כיצד עלה בדעתה להעביר את התלושים לחברת אמין, ומדוע ציפתה שהם יעבירו לביטוח לאומי? האם יתכן שבביטוח לאומי אמרו לה להביא תלושים, אך לעשות כן דרך אמין?! דברים אלו אינם סבירים כלל. ברור כי אם נכונה הייתה טענתה כי לא אמרו לה דבר בביטוח לאומי – גם לא הייתה מעבירה דבר לאמין. יחד עם זאת ברור לנו כי לא היה לתובעת אינטרס שלא המציא את התלושים, שהרי באי המצאתם פגעה בגמלתה שלה. מסקנת הדברים היא שככל הנראה התובעת לא הבינה את הדרישה, אף שהדברים נאמרו לה, וסברה שעליה לעשות כן באמצעות אמין.