איזנברג ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 23436-01-15), בו נדחתה תביעת המערערים לקבלת קצבאות נכות שהגיעו לאביהם המנוח וקצבת תלויים שהגיעה לאמם המנוחה. הסוגיה העיקרית המועלית בערעור היא פרשנותם של הסעיפים 303(ג) ו - 308 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק).

תשתית עובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. בשנת 2004 הגיש אביהם של המערערים, מר משה איזנברג ז"ל (להלן: המנוח), יליד שנת 1947, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). בתביעתו ביקש להכיר במחלת סרטן העור בה לקה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התביעה נדחתה על ידי המוסד ביום 1.8.04, ועל כך הגיש המנוח תביעה לבית הדין האזורי (ב"ל 6601/04, ב"ל 2872/06).

3. ביום 7.3.06, תוך כדי בירורה של התביעה, נפטר המנוח ממחלתו. לאור זאת, תוקנה התביעה ושונתה לתביעה לקצבת תלויים, אשר הוגשה על ידי אלמנתו - גב' שרה איזנברג ז"ל (להלן: המנוחה).

4. בירור התיק התעכב מטעמים שונים, ומונו במהלכו ארבעה מומחים רפואיים (שרק שניים מהם נתנו חוות דעת מלאה). בפסק דין מיום 9.8.10 נדחתה התביעה (סגנית הנשיאה הדס יהלום), בהתחשב בכך שהגידול התגלה באזור שאינו חשוף לשמש ומשכך לא הוכח קשר סיבתי בין חשיפת המנוח לשמש במהלך עבודתו לבין המחלה.

5. במסגרת ערעור לבית דין זה הוסכם להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור העובדתי (עב"ל 6435-10-10; פסק דין מיום 29.3.12). בהתאם נשמעו עדויות נוספות; הועברו עובדות נוספות למומחה (לרבות בהתייחס לעבודת המנוח ללא חולצה ותוך נשיאת משאות על גבו); ולבסוף ניתן - ביום 16.12.13 - פסק דין המקבל את התביעה וקובע קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה בה לקה, ואשר גרמה למותו. המוסד חויב בהוצאות ההליך, בסך של 3,000 ₪.

6. מספר חודשים טרם מתן פסק הדין, ביום 6.2.13, נפטרה המנוחה. במסגרת פסק הדין מיום 16.12.13 ציין בית הדין כי מצא לנכון ליתן פסק דין לגוף התביעה על אף פטירת המנוחה, שכן "שעה שקיימת זכות ולו קלושה, כי מי מיורשי המנוח יהיה זכאי לזכויות כספיות מכח פסק הדין, יש להשלים את כתיבת פסק הדין".

7. המוסד לא שילם דבר בעקבות פסק הדין, לאור פרשנותו לסעיפים 303(ג) ו - 308 לחוק ובהתחשב בכך שלמנוחים לא נותרו תלויים או שארים כמשמעותם בחוק. משכך, הוגשה בחודש ינואר 2015 תביעת המערערים, לקבלת קצבת הנכות שהגיעה לאביהם מיום מחלתו ועד ליום פטירתו, וכן קצבת התלויים שהגיעה לאמם מיום פטירת המנוח ועד לפטירתה.

8. בית הדין האזורי קבע כי בהתאם לסעיף 303(ג) לחוק, זכות לגמלת כסף מכוח החוק אינה עוברת בירושה. חריג לכך מצוי בסעיף 308 לחוק, הקובע כי "הזכאי לגמלה בכסף שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאריו כמשמעותם בפרק י"א...". בהתאם, על מנת שתשולם קצבה לבן משפחה של מבוטח שנפטר, נדרשים להתקיים שני תנאים מצטברים - האחד, לפיו מדובר בזכות לגמלה קיימת בעת פטירתו של המבוטח, והתנאי השני, לפיו התובע את התשלום הוא שאיר כהגדרתו בחוק (עב"ל (ארצי) 46/98 דינה אילן ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 524 (2000)).