כללי
1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי) בתיק בד"א 17/15, 25/18, מיום 23.12.2018 (עורכי הדין אב"ד עו"ד עודד גבע, עו"ד מיכאל קמפינסקי ועו"ד עידית זמר), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בנצרת (להלן: בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 13/18 מיום 8.2.2018 (עורכי הדין אב"ד עו"ד אריה גורי, עו"ד ג'ידא עספור-שאהין, עו"ד ניר זרבל).
על הטענות, העובדות וההליכים
2.בתמצית העובדות- המערער ייצג את המתלונן, בשיר חליל (להלן- הרוכש) בעסקה לרכישת זכויותיו של מנחם דמארי, תושב חוץ (להלן- המוכר), בנכס בגוש 19269 בחלקה 17 ביישוב סכנין. במסגרת זו, ולצורך ביצוע העסקה, חתם המוכר ביום 10.5.2004 על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת באת-כוחו, עו"ד רינה משעול (להלן- עו"ד משעול) ו/או לטובת המערער. בהמשך, ביום 21.6.2004, נחתם הסכם מכר ובמעמד החתימה, תוך עיגון הדברים בכתב (נ/22), מסר הרוכש לידי המערער, בהתאם להכרעתו של בית משפט השלום בת"א 34072-05-11, עליה אעמוד להלן, סך של 28,000$, בנאמנות עד להעברתם למוכר מיד עם רישום הערת אזהרה בסמוך. נטעים, כי באותה העת החליף הרוכש את ייצוגו המשפטי, אולם משיקולי יעילות נעשה שימוש בייפוי הכוח הקיים לטובת המערער ושולמו הכספים לידיו, כאמור. בו ביום, נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, אולם, ועל כך אין חולק, לא הועברו הכספים למוכר.
3.למען השלמת התמונה, אציין כי העברת התמורה והשלמת עסקת המכר הוסדרה על פי פסק-דין, שנתן תוקף לפשרה בין הצדדים- לפיה שולמה התמורה בשנית ישירות לידי המוכר תוך השבה חלקית של הכספים על ידי עו"ד משעל לרוכש- במסגרת הליך משפטי אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, ת"א 221/07, בין הצדדים ומייצגיהם, ובכלל זה המערער. עוד אפרט, כי עו"ד משעל הורשעה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, בד"מ 12/08, בין היתר, בכך שלא יצרה מנגנון להעברת כספי התמורה למוכר.
4.בהמשך הדברים, הגיש הרוכש תובענה בבית משפט השלום בנצרת, ת"א 34072-05-11, נגד המערער להשבת כספי התמורה אשר הופקדו בידיו בנאמנות בסך 28,000$ (להלן- כספי הנאמנות). בית המשפט בפסק-דינו, מיום 20.5.2014, קיבל את התובענה במלואה והורה למערער להשיב לרוכש כספים אלו (להלן- פסק הדין). בקשת המערער לביטול פסק-הדין נדחה וערעורו לבית המשפט המחוזי על פסק-הדין נמחק בהסכמה. בנסיבות אלו, על יסוד פסק-הדין, הוגשה התלונה נגד המערער לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בחשד כי שלח ידו בכספי הנאמנות.
5.לאחר דברים אלו, בשנת 2014, הגישה ועדת האתיקה קובלנה נגד המערער לפי סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן- החוק), לבית דין משמעתי מחוזי בנצרת, בתיק בד"מ 18/13, בגין עבירות של אי העברת כספים ללקוח, לפי כלל 40(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 (להלן- כללי האתיקה); פגיעה בחובות עורך הדין, לפי ס' 54 לחוק וכלל 2 לכללי האתיקה; פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, לפי ס' 53 לחוק; והתנהגות שאינה הולמת את כבוד מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק. המערער כפר בקובלנה וטען כי במעמד חתימת הסכם המכר, וחרף הרישום בכתב, הופקד בידיו בנאמנות סך של 20,000$ בלבד וכי, לבקשת הרוכש ובא-כוחו דאז, העביר את הכספים לאחר ובסמוך לרישום הערת האזהרה לידי אבי שוסטר (להלן- שוסטר), אשר שימש כנציגו של המוכר ומיופה כוחו בארץ.
6.בית הדין המשמעתי המחוזי, בהכרעת דין מיום 19.5.2016, מצא, על יסוד קביעות מהימנות, כי המערער קיבל לידיו בנאמנות, במעמד חתימת ההסכם, סך של 28,000$ ללא שהעבירם, חרף הוראת הרוכש ובא-כוחו, לידי אבי שוסטר, ומשכך, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בקובלנה. בגזר דין מיום 6.12.2016, הושת על המערער עונש של השעיה בפועל לתקופה של ארבע שנים בצירוף השעיה על תנאי והוצאות משפט.
7.על פסק-דינו של בית הדין המחוזי הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, בצירוף בקשה להבאת ראיות חדשות על דרך העדתו של עטא פראחן (להלן- פארחן), אשר, לגרסתו, נכח במעמד העברת כספי הנאמנות מהמערער לשוסטר. בנסיבות אלו, בית הדין הארצי, בהחלטתו מיום 20.8.2017, קבע כי עדותו של פרחאן נעוצה בלב ליבו של ההליך ועשויה להביא לזיכויו של המערער בדין, ועל כן, הורה כי עדותו תישמע בפני בית הדין המחוזי, אשר ישוב וידון בתיק ויתן את פסק-דינו.
8.לאחר שנשמעה עדותו של פרחאן בבית הדין המחוזי, קבע בית הדין בפסק-דינו מיום 8.2.2018 כי עדותו נמצאה מהימנה ועל יסודה נמצא כי המערער מסר לידי שוסטר סך של כ-20,000$ בלבד מכספי הנאמנות, ובהינתן כי קיבל לידיו סך של 28,000$, הותיר את הרשעתו על כנה תוך שהפחית מעונשו והעמידו על 18 חודשי מאסר בפועל לצד השעיה על תנאי; על פסק-הדין הוגש ערעור מטעם המערער.