ח'יר נ' לשכת עורכי דין

ערעור עורך דין על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בבד"א 37/22 ובבד"א 38/22 מיום 25.4.23 (אב"ד עוה"ד מ' ליפקה, חב"ד עוה"ד מ' לחוביץ ועוה"ד ח' ק' פרס שרמן), בו נדחו ערעוריהם ההדדיים של עורך הדין ולשכת עורכי הדין על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (מחוז חיפה) בב"פ 61/17 (אב"ד עוה"ד ש' כרוב, חב"ד עוה"ד מ' חורי חנא ועוה"ד ב' שרמן).

המערער הורשע בביה"ד המחוזי בעבירות של התחזות לפי סעיף 97(א) ביחד עם סעיף 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן - "החוק"); פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 53 לחוק; והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק. בגין העבירות בהן הורשע הושתה על המערער השעיה בפועל למשך ארבעה חודשים, שנת השעיה על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי שהמערער לא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע; הוצאות לטובת המשיבה בסך 6,000 ₪. פסק דינו של ביה"ד המחוזי אושר בידי ביה"ד הארצי ללא סייג.

ביסוד הרשעת המערער עומדות העובדות הבאות. המערער, עורך דין במקצועו, הושעה מן עיסוק במקצוע עריכת הדין החל מיום 15.7.2015 ועד ליום 14.11.2019 (להלן - "תקופת ההשעיה"). בכתב הקובלנה שהוגש כנגד המערער ועורך דין אחר (להלן - "עוה"ד גרשון"), נטען, כי חרף השעייתו - בתקופת ההשעיה - המשיך המערער להציג עצמו כלפי כולי עלמא כעורך דין פעיל, החזיק במשרד עורכי דין בבעלותו, הפעיל את משרד עורכי הדין ואף נתן ייעוץ משפטי, וזאת בסיוע עוה"ד גרשון, אשר עבד עמו. כך שלט הכניסה למשרד עורך הדין המשיך לשאת בתקופת ההשעיה את השם "חיר עזורי משרד עורכי דין". במהלך תקופת ההשעיה המערער הציג עצמו אף בשלטים נוספים כעורך דין פעיל, וכך אף על גבי תיבת הדואר של משרדו. ביום 1.12.2015 - במהלך תקופת ההשעיה - התקיימה בין חוקר או חוקרים מטעם המשיבה (להלן - "החוקרים") לבין המערער, פגישה, אשר במסגרתה העניק המערער לחוקרים ייעוץ משפטי. בפגישה זו השתתף אף עוה"ד גרשון, עת המערער הנחה את עוה"ד גרשון כיצד לפעול בעניין המשפטי, אשר הוצג בפניהם על ידי החוקרים.

בפסק דין מפורט ומנומק, אשר נסמך על צפייה בצילומים וסרטונים אותם צילמו החוקרים, שמיעת עדויות החוקרים, עוה"ד גרשון והמערער, קבע ביה"ד המחוזי, כי אכן התקיימו העובדות המפורטות בכתב הקובלנה, וכפועל יוצא מכך הרשיע את המערער בעבירות האמורות. המערער השיג בפני ביה"ד הארצי על קביעותיו העובדתיות של ביה"ד המחוזי. ביה"ד הארצי לא מצא להתערב בממצאי העובדה אותם קבע ביה"ד המחוזי כאמור, ואין מקום אף שבית משפט זה יתערב בממצאים אלה "בגלגול שלישי" - בהינתן יתרונה המובנה של הערכאה הדיונית בהערכת מהימנות העדים, ומשהמערער לא הצביע על טעמים חריגים המצדיקים התערבות בממצאי עובדה ומהימנות אלה ((ע"פ 4054/11 פלוני נ' מדינת ישראל (30.4.2012); ע"א 1596/18 ח'ורי נ' עמוס (16.3.2020); ע"פ 2013/19 מנחם נ' מדינת ישראל (13.8.2020)).

עיקר הערעור נוגע לסוגייה בה דנו שני בתי הדין דלמטה, היא התנהלות המשיבה, וכפועל יוצא מכך קבילות הראיות שהובאו בפני ביה"ד המחוזי. אבאר. המערער הורשע בדין משמעתי בהליך קודם ורישיונו לעסוק במקצוע עריכת הדין הותלה למשך תקופת ההשעיה. מטעמים שלא הובהרו (שמא בעקבות תלונה שהתקבלה או שמא מחמת טעם אחר - פסקה 20 סיפא לפס"ד ביה"ד המחוזי), שלחה המשיבה את החוקרים אל משרד המערער במטרה לבחון, בין היתר, האם המערער מוצג ומציג עצמו כעורך דין, והאם הוא נותן שירות משפטי. במסמך הזמנת שירותי החקירה אף נכתב במפורש, כי "מוצע להתחזות ללקוח המבקש שירות לוודא האם עוה"ד המושעה מציע עצמו כעו"ד מייצג להיפגש עם עוה"ד המושעה לפגישת ייעוץ ולשאול אם יכול לייצג גם בבית משפט. ניתן בנוסף להתקשר למשרדו ולדלות מידע". החוקרים פעלו כאמור בהתאם למסמך הזמנת שירותי החקירה, הגיעו אל משרד המערער, נפגשו שם עם המערער ועוה"ד גרשון, ותיעדו את מהלך העניינים. ברי אפוא, כי פעולות חקירה אלו שביצעו החוקרים - על פי הזמנת והנחיית המשיבה - עומדים בייסוד העמדת המערער לדין משמעתי והרשעתו.

המערער טען בפני בתי הדין דלמטה, ואף בפני, כי המשיבה פעלה שלא כדין עת הסתייעה בחוקרים לצורך בירור חשדות בדבר ביצוע עבירות משמעת במשרדו, המהווה קניינו הפרטי. המערער אף טען, כי במעשיהם - בשליחות המשיבה - פגעו החוקרים בפרטיותו, ביצעו האזנת סתר אסורה, ואף פגעו בזכותו החוקתית לקניין.