ע"פ 8344/14 בנימין אסור נ' מדינת ישראל; ע"פ 8372/14 ארז סבג נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

1. לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) בת"פ 50503-09-12 מיום 26.10.2014, במסגרתו נגזרו על המערערים העונשים הבאים: על ארז סבג (להלן: המערער 1) נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל (בניכוי תקופת המעצר) – כאשר שישה חודשים מהם בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת והשאר במצטבר לו – ובנוסף תשעה חודשי מאסר על תנאי מיום שחרורו למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור על עבירה נוספת מבין העבירות שבהן הורשע; על בנימין אסור (להלן: המערער 2) נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת המעצר), ובנוסף שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה נוספת מבין העבירות שבהן הורשע.

עונשים אלו הושתו על המערערים בגין הרשעתם – בעקבות הודאתם במסגרת הסדר טיעון – בעבירות הבאות: המערער 1 הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק; המערער 2 הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפי החוק,  ובעבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק.

2. ואלה, בתמצית, עובדות כתב האישום המתוקן: בתאריך 14.9.2012, סמוך לשעה 4:45, היה המערער 1 במועדון "בלאק" שבאזור התעשייה בעיר דימונה (להלן: המועדון). באותו מועד הגיע לשם גם המערער 2. במהלך הערב, המערערים עמדו מחוץ למועדון והתווכחו. במהלך הוויכוח אחז המערער 1 בסכין ודקר את המערער 2 בפלג גופו העליון מספר פעמים, תוך שהוא אוחז במערער 2 בידו השמאלית. בשלב מסוים הצליח המערער 2 להשתחרר מאחיזתו של המערער 1. בשלב זה החל המערער 1 להימלט לכיוון המועדון, והמערער 2 החל לרדוף אחריו עם סכין בידו. בסמוך לכניסה למועדון הצליח המערער 2 לתפוס את המערער 1, ובשלב זה הניף את הסכין שברשותו פעמיים לכיוון גבו של המערער 1, ודקר אותו בגבו בסמוך לצווארו. המערער 1 הצליח להשתחרר מאחיזתו של המערער 2 ונמלט לתוך המועדון, ובעקבות זאת נמלט המערער 2 מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המערער 1 נגרמו למערער 2 שני פצעי דקירה בחזה שמאלי תחתון שחדרו את דופן הבטן באזור הטחול, וכן פצע חודר באזור כתף שמאל. המערער 2 נותח ואושפז בבית חולים. כתוצאה ממעשיו של המערער 2 נגרם למערער 1 פצע דקירה בגבו בסמוך לצווארו.
3. בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים ביצעו זה כלפי זה מעשי אלימות תוך שימוש בנשק קר בנסיבות מחמירות במהלך אירוע שכלל תקיפה הדדית וגרימת נזקים גופניים קשים זה לזה. בית המשפט קבע כי חומרת מעשי המערערים גבוהה, כי נפגעו ערכים חברתיים רבים – לרבות כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, הביטחון האישי והביטחון הציבורי – וכי אין מקום להקל עם מי מהמערערים רק בשל כך שכל אחד מהם היה גם קורבן למעשי האחר. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת עבירות האלימות ועבירות השימוש בנשק קר, על הצורך למגרן ועל הצורך בהכבדת הענישה בגינן, תוך שהוא מפנה לפסיקתו הענפה של בית משפט זה בסוגיה. בית המשפט ציין כי קשת הענישה בעבירות אלימות, לרבות אלה המבוצעות באמצעות נשק קר, הינה רחבה ביותר, וכי מתחם הענישה משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות. בית המשפט קבע כי לנוכח חומרת האירוע בנסיבות דנן על מתחם הענישה לכלול רכיב מאסר בפועל משמעותי עבור כל אחד מהמערערים. לצד זה נקבע כי יש מקום להבחין בין המערערים ולקבוע מתחמי ענישה שונים לכל אחד מהם, כיוון שתוצאותיו של האירוע ביחס למערער 2 חמורות יותר מאשר ביחס למערער 1, לנוכח חומרת פציעותיו ומיקומן. נקבע כי החומרה הגדולה יותר של החבלה צריכה לבוא לידי ביטוי במתחם העונש ההולם ובגזירת העונש בתוך המתחם. בית המשפט, אחר שסקר את מדיניות הענישה במקרים דומים, קבע כי מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירות הוא כמפורט: לעבירות שביצע המערער 1, מאסר בפועל הנע בין שנתיים מאסר בפועל לשש שנות מאסר בפועל; לעבירות שביצע המערער 2, מאסר בפועל הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל.
4. בבואו לגזור את עונשי המערערים בתוך המתחמים שנקבעו, התחשב בית המשפט בנסיבותיהם האישיות של המערערים. אשר למערער 1: צוין כי מדובר ביליד 1984, בעל עבר פלילי, הכולל עבירות של החזקת סכין, עבירות סמים שונות, איומים, פריצה לרכב, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ועוד. בנוסף צוין כי תוך כדי הדיונים בתיק זה, נגזר עליו מאסר בפועל למשך 18 חודשים, הכולל הפעלת מאסר מותנה, בגין עבירה של סחר בסם מסוכן. מתסקיר שירות המבחן מיום 20.2.2014 בעניינו של המערער 1 עלה כי למערער 1 בת זוג ובן. בתסקיר צוין כי המערער 1 גדל בחוסר בטחון בבית אלים, כי מגיל צעיר דאג לכלכלת הבית, וכי במהלך השנים התחבר לחברה שולית. שירות המבחן ציין כי המערער 1 השתלב בהליך טיפולי, אך זה נקטע בשל כך שריצה מאסר בפועל שהושת עליו בהליך אחר שהתקיים כנגדו במקביל. הוערך כי קיים אצל המערער 1 קושי להיפרד מדפוסי התנהגותו הבעייתיים, וכיוון שההערכה נקטעה בטרם עת השירות נמנע מהמלצה בעניינו. אשר למערער 2: צוין כי מדובר ביליד 1988, בעל עבר פלילי, הכולל החזקת סכין, עבירות סמים שונות, תקיפה, התחזות, איומים, גניבה ועוד. מתסקיר שירות המבחן מיום 13.3.2014 בעניינו של המערער 2 עלה כי הוא נשוי ואב לשלושה, וכי הואעובד לפרנסתו במקביל למעצר הבית (תוך יציאה מהבית בשעות עבודה מוסכמות). המערער 2 שיתף את שירות המבחן כי מגיל 13 החל לצרוך סמים, אך כיום הוא חדל מכך עקב רצונו לשמש דוגמא לילדיו. המערער 2 הועבר בין מספר מסגרות חינוך, לאור התנהגותו האלימה והכוחנית, תוך ניסיונות לשלבו בתוכניות טיפול בקהילה, אך הוא המשיך לבצע עבירות ונדון למאסר. שירות המבחן התרשם כי המערער מנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי בשנים האחרונות ולשקם את חייו, אך עדיין קיימים בו דפוסי התנהגות אלימים ואימפולסיביים. צוין כי הוא שואף לתפקוד נורמטיבי במישור המשפחה והתעסוקה, ואף כי התנתק מאורח החיים השולי שניהל במשך שנים רבות. עוד עולה מהתסקיר כי המערער 2 השתתף בסדנת הכוון לטיפול. מתסקיר המבחן המשלים מיום 16.3.2014 בעניינו של המערער 2 עולה כי הוא היה מעורב באופן פעיל בסדנה וכי תוצאות בדיקות הסמים היו נקיות. לפיכך המליץ שירות המבחן על הטלת עבודות שירות, צו מבחן לשנה ומאסר מותנה.
5. בבואו לקבוע את עונשיהם האינדיבידואליים של המערערים בתוך מתחמי הענישה שנקבעו על ידו, לא מצא בית המשפט המחוזי כי נסיבותיהם האישיות מצדיקות חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם. נקבע כי עונשו של המערער 1 צריך להיות במרכז המתחם, וזאת לאור עברו הפלילי שיש בו כדי ללמד על הישנות ביצוע עבירות הגם שעיקרה אינו בעבירות אלימות. בעניינו של המערער 2 נקבע כי העונש צריך להיות קרוב לרף התחתון של מתחם העונש, וזאת על אף שהמערער נראה כמי שמנסה לחזור לדרך המוטב ועל אף המלצת שירות המבחן על ענישה מקלה. צוין כי על אף המלצתו החיובית של שירות המבחן, הרי שטיב העבירות וחומרתן אינם מאפשרים להימנע מהטלת מאסר בפועל. בהינתן כל אלה, השית בית המשפט על המערערים את העונשים שצוינו לעיל.
6. יצוין כי ביום 22.12.2014 קיבל בית משפט זה (השופט א' שהם) את בקשתו של המערער 2 לעיכוב ביצועו עונש המאסר שהושת עליו בגזר הדין.
7. בערעוריהם לפנינו טענו המערערים כי יש מקום להקל בעונשיהם. שני המערערים טענו כי בית המשפט המחוזי החמיר עימם יתר על המידה, הן בקביעת מתחמי הענישה והן בקביעת עונשיהם האינדיבידואליים בתוך המתחמים. נטען כי בפסיקת בתי המשפט שעליה הסתמך בית המשפט המחוזי לא הושת עונש העולה על ארבע שנות מאסר בפועל, ומשכך הרף העליון של מתחם הענישה שנקבע בעניינו של המערער 1 הינו שגוי. נטען כי בית המשפט לא הבחין בין נסיבות ביצוע העבירות שנדונו בפסיקת בתי המשפט עד עתה לבין הנסיבות במקרה דנן. עוד נטען כי בית המשפט לא העניק את המשקל הראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, אשר פורטו בתסקירי שירות המבחן של כל אחד מהם. אשר למערער 1, נטען כי היה מקום להתחשבות גדולה יותר בדרך השיקומית שהחל לפסוע בה (אשר נקטעה עקב כניסתו למאסר בעקבות הרשעתו בתיק אחר). בנוסף טען המערער 1 כי הפער בין העונש הכבד שנגזר עליו לבין העונש הקל שנגזר על המערער 2 אינו סביר, בשים לב לנסיבות הדומות שבהן בוצעו העבירות. אשר למערער 2, נטען כי היה מקום לסטות לקולא ממתחם הענישה שנקבע בעניינו לנוכח נסיבותיו האישיות ולנוכח השינוי החיובי המשמעותי שערך בחייו, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן בעניינו. נטען כי המערער 2 שינה מקצה לקצה את אורח חייו – נגמל מהסמים ומפרנס את עצמו ואת אשתו וילדיו מעבודה במפעל – וכי הוא מבטא רצינות ומחויבות להמשיך בדרך השיקומית, ולכן היה מקום לקבל בעניינו את המלצת שירות המבחן להטיל עליו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות ולהימנע מלהשית עליו עונש מאסר בפועל. נטען כי במקרה דנן האינטרס הציבורי הינו לעודד את המערער 2 להמשיך בהליך השיקום והחזרה למוטב, ומשכך יש טעם בהימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל.
8. לקראת הדיון בערעור לפנינו הונחו לפנינו תסקירים משלימים של שירות המבחן. שני התסקירים היו חיוביים מאד. בעניינו של המערער 1 הוגש תסקיר משלים ביום 5.3.2015, ובו צוין כי במהלך מאסרו עד עתה לא נרשמו עבירות משמעת כלשהן, וכי הוא משתתף בקבוצות טיפוליות שונות. עוד צוין כי מזה ארבעה חודשים משתתף המערער, מבחירתו, בתוכנית ייחודית המיועדת לאוכלוסיית אסירים עם בעיות התמכרות. שירות המבחן התרשם כי המוטיבציה של המערער 1 לחזור למוטב, בסיוע גורמי הטיפול, הינה חיובית וכנה. בעניינו של המערער 2 הוגש תסקיר משלים ביום 9.3.2015, ובו צוין כי המערער נמצא נקי בבדיקת סמים שנעשתה לו במהלך התקופה שחלפה. שירות המבחן התרשם כי המערער 2 עובר תהליך משמעותי של שינוי בדפוסי חשיבתו והתנהלותו, הבא לידי ביטוי במישורי חייו השונים, וכי הוא מבין את חומרת מעשיו. לפיכך שב שירות המבחן והמליץ על הטלת רכיב מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ועל העמדתו של המערער 2 בפיקוח שירות המבחן במשך שנה, שבמהלכה ימשיך להשתתף בקבוצה טיפולית.
9. לאחר שעיינו בכל החומר הכתוב ולאחר ששמענו את טענות הצדדים במהלך הדיון לפנינו, הגענו למסקנה כי יש מקום לקבל באופן חלקי את הערעורים ולהפחית במידת מה מעונשי המאסר בפועל שהושתו על שני המערערים. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בעונש שמטילה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד. עם זאת, מצאנו כי במקרה דנן קיימת הצדקה להתערבותנו ולהפחתה מסוימת בעונשים, וזאת בשים לב לתסקירי שירות המבחן החיוביים בעניינם של שני המערערים, הסוקרים את ההתפתחות החיובית של שניהם בתקופה שחלפה ממועד מתן גזר הדין ועד עתה. נדגיש כי אין להקל ראש במעשיהם של המערערים. מדובר במעשי אלימות קשים ומכוערים. המערערים בחרו לפתור את הסכסוך שהתגלע ביניהם בדרך אלימה, תוך שימוש בסכין. לשני המערערים חלק פעיל באירוע האלים. שניהם דקרו זה את זה. בקלות יכול היה האירוע להסתיים בתוצאה טרגית. בית משפט זה קבע לא אחת כי עבירות אלימות המלוות בשימוש בנשק קר, ובמיוחד בסכין, צריכות להיענות בענישה מחמירה ומרתיעה. לפיכך אנו סבורים כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי עונשיהם של המערערים חייבים לכלול רכיב מאסר בפועל משמעותי, וכי לא ניתן להסתפק בריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. בנוסף אנו סבורים כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש להבחין בנסיבות העניין בין המערער 1 לבין המערער 2 באשר למתחמי הענישה ולעונשים האינדיבידואליים שהושתו על כל אחד מהם. עם זאת, התרשמנו לחיוב מתסקירי שירות המבחן בעניינם של שני המערערים. נדגיש כי מדובר בתסקירים חיוביים במיוחד, המעידים על שינוי משמעותי בהתנהלותם של שני המערערים ועל פסיעתם בדרך השיקומית. לפיכך מצאנו לנכון להקל במידת מה בעונשיהם, באופן שישקף את התנהלותם החיובית עד עתה ויעודד אותם להמשיך לפסוע בדרך השיקומית. לפיכך אנו מורים כדלקמן: עונש המאסר בפועל בן 18 החודשים שהושת על המערער 1 בהליך המקביל להליך זה ירוצה כולו בחופף לעונש שהושת עליו בהליך דנן; מעונשו של המערער 2 יופחתו 8 חודשי מאסר בפועל מתוך 20 החודשים שהושתו עליו בבית המשפט המחוזי, כך שעונשו יעמוד על 12 חודשי מאסר בפועל. נעיר כי אף שהתרשמנו מהשינוי החיובי במיוחד שחל במערער 2, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, לא מצאנו כי יש הצדקה להפחתה נוספת או להימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל כלשהו בעניינו, בשים לב לחומרת העבירות וחומרת האירוע כולו.
10. סיכומו של דבר; אנו מקבלים באופן חלקי את הערעורים ומורים על הפחתת עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המערערים כמפורט בפסקה 9 לעיל. המערער 2 יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל ביום 19.4.2015 עד השעה 10:00 בימ"ר "דקל", או כפי שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומפסק דין זה. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

           ניתן היום, כ"ד באדר התשע"ה (15.3.2015).