ע"פ 8162-09-15 פרבדה נ' מדינת ישראל ואח'

השופט ג' קרא- ס"נ:

1. לפנינו שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד. שלושת הערעורים מופנים נגד הכרעת דינו של בית משפט הש. בתל אביב בת"פ 18226-06-13 מדינת ישראל נ' מייזל מיום 15.4.15, במסגרתה הורשעו שלושת המערערים, שוטרים במשטרת ישראל, בעבירות אלימות כלפי נחקרים שהיו נתונים באותה שעה במשמורת חוקית (להלן ולשם הנוחות יצויינו המערערים בשמותים "מייזל, פוגל ופרבדה"). בגזר הדין נדונו מייזל ופוגל לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשעה חודשי מאסר על תנאי ופרבדה נדון לשישה חודשי מאסר על תנאי. המערערים לא ערערו על גזר הדין, אלא על הכרעת הדין בלבד.

   רקע

2. המערערים שירתו יחד כבלשים במחלקת הבילוש באותה תחנת משטרה, כאשר מייזל שימש כקצין המחלקה. בחודש נובמבר 2012 פתחה מח"ש בחקירה סמוייה נגדם ונגד שוטרים נוספים ממחלק הבילוש בתחנה לאחר שהתברר כי לאורך מספר חודשים הוגשו למח"ש מספר תלונות נגד בלשי התחנה על ידי מתלוננים שונים, שאינם קשורים זה לזה. במהלך החקירה בוצעו האזנות סתר לטלפונים הניידים של המערערים ועם המעבר לחקירה גלוייה נחקרו המערערים ובלשים נוספים תחת אזהרה כחשודים בעבירות אלימות.

    

3. בסופו של יום, בתאריך 5.6.13, הוגש כתב אישום נגד חמישה שוטרים ממחלק הבילוש בתחנה ובהם שלושת המערערים. כתב האישום מחזיק ארבעה אישומים המתארים ארבעה אירועי אלימות אשר התרחשו במועדים שונים בפרק זמן של כתשעה חודשים בשנת 2012 ואשר בוצעו על ידי חמשת השוטרים – חלקם ביחד וחלקם בנפרד – כלפי ארבעה מתלוננים שונים, שנעצרו על ידם במהלך עבודתם כבלשים ובנסיבות שעוררו את חשדם. כל המתלוננים בעלי עבר פלילי קודם והיו מוכרים למשטרה ולמערערים. איש מהם לא התלונן בעבר במח"ש נגד שוטרים.

    

4. סמוך לתחילת ההליך בבית משפט קמא הודיעה המשיבה על מחיקתו מכתב האישום של אחד מחמשת הנאשמים, השוטר בן חמו (מי שהיה נאשם 5). נאשם נוסף, השוטר דרורי (מי שהיה נאשם 3), זוכה בהכרעת הדין לאחר שנשמעו הוכחות, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והמשיבה לא ערערה על זיכויו. גם המערער פרבדה זוכה מאחד משני האישומים שיוחסו לו (האישום השני), וגם על כך לא הוגש ערעור. בהכרעת הדין הורשעו השוטרים מייזל ופוגל בשני האישומים (האישומים הראשון והשני) שיוחסו להם והשוטר פרבדה הורשע באישום אחד (האישום השלישי) ומכאן הערעורים.

   הכרעת דינו של בית המשפט קמא

5. הכרעת הדין מבוססת על מספר קביעות כלליות ביחס למהימנות המתלוננים, המערערים ועדי ההגנה ובהמשך על פירוט הממצאים ביחס לכל אחד מהאישומים. ואלו הקביעות הכלליות שבהכרעת הדין:

   • המתלוננים הותירו רושם אמין והגרסאות בדבר האלימות שהופעלה נגדם הינן גרסאות אמת, הנתמכות בממצאים אובייקטיביים - תלונות מיידיות, האזנות סתר ופעולות שננקטו על ידי המערערים. כל אחד מהמתלוננים היה עקבי באשר למעשי האלימות ונזהר שלא להאשים את כל הבלשים שנכחו בחדר הבילוש. מרבית הסתירות בדבריהם נוגעות לעניינים שוליים. עוד נקבע כי בין המתלוננים אין קשר והם אינם מכירים זה את זה וכן כי האירועים שבכתב האישום מצביעים על דפוס התנהגות שיש בו כדי לחזק את גרסאות המתלוננים.