ע"פ 6834/14 רעות מליאנקר נ' מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ) שהרשיע את המערערת על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בחמש עבירות של מעשים מטעים והטעייה, לפי תקנה 134(1)(ה) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה); חמש עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין); ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק. בית המשפט גזר על המערערת 12 חודשי מאסר בפועל; ושישה חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור עבירה שבה הורשעה בהליך דנן למשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורה.

רקע והליכים קודמים

1. המערערת הואשמה בכתב אישום מתוקן שעליו הוסכם בגדר הסדר טיעון, יחד עם אדם נוסף, שהיה בן זוגה אותה עת (להלן: הנאשם). כתב האישום המתוקן החזיק שישה אישומים, אשר חמישה מהם יוחסו למערערת. לפי עובדות החלק הכללי של כתב האישום, בשנת 2010 או בסמוך לכך נרקם בין המערערת לבין הנאשם, תושב הרשות הפלסטינית, קשר רומנטי. במהלך הקשר ומשך כמה חודשים בשנת 2011, התגוררה המערערת עם הנאשם בבית הוריו בבאר שבע ובמהלך תקופה זו נישאה לו על פי דת האסלאם. בשנה זו רכשו השניים רכב מסוג "ברלינגו", שנרשם על שם המערערת (להלן: הרכב). עוד עולה מחלק זה של כתב האישום כי משנת 2010 ועד חודש אוגוסט בשנת 2011 הייתה המערערת עובדת ציבור שהועסקה כבודקת ביטחונית במעבר הגבול במיתר (להלן: המחסום); וכי החל מחודש יוני בשנת 2011 לא היה הנאשם בעל היתר שהייה כדין בישראל. להלן יפורטו החלקים בכתב האישום הנוגעים למערערת. לפי עובדות האישום הראשון, כחצי שנה לאחר שהחלה המערערת בעבודתה במחסום נסעה פעמיים ברכב, יחד עם הנאשם, לשטחי הרשות הפלסטינית במטרה להשתתף בחתונה, כאשר בדרכם חזרה נהגה היא ברכב. נוכח היכרותה עם הבודקים הביטחוניים במחסום מתוקף עבודתה, לא עבר הרכב בידוק ביטחוני כנדרש. באחת מנסיעות אלו נסעו ברכב, לבד מהמערערת ומהנאשם, בני משפחה נוספים של הנאשם. לפי עובדות האישום השני, במהלך עבודתה במחסום אפשרה המערערת, לבקשת הנאשם, מעבר של אחותו וילדיה לשטחי ישראל ללא בידוק ביטחוני, תוך שהיא יודעת כי אין בידם אישורי שהייה כדין. לפי עובדות האישום השלישי, במהלך שנת 2011 אפשרה המערערת לבן דודו של הנאשם, לבקשתו, מעבר במחסום ללא בידוק ביטחוני, וזאת על אף שידעה כי נוכח מאפייניו האישיים הוא מחויב בבידוק כאמור. לפי עובדות האישום הרביעי, במהלך שנת 2011 אפשרה המערערת, לבקשת הנאשם, מעבר במחסום ללא בידוק ביטחוני לשני ילדיו של אחד מהפועלים העובדים עבורו. לפי עובדות האישום החמישי, בתחילת שנת 2012 הועסקה המערערת כמאבטחת במוסדות חינוך והחזיקה באקדח מתוקף תפקידה זה. סמוך לחודש מרץ בשנת 2012 סיפר הנאשם למערערת על סכסוך שהתגלע בינו לבין אביו על רקע גירושיה ונישואיה מחדש של אחותו; והביע את חששו כי אדם מקרב המשפחה יפגע באחותו. לשם כך ביקש הנאשם מהמערערת כי תמסור לו את האקדח שבו החזיקה כאמור. המערערת ניאותה לבקשת הנאשם ומסרה לו את האקדח, יחד עם מחסנית שבה 16 כדורים. האקדח הושב לה רק יום לאחר מכן בשעות אחר הצהריים.

2. לאחר הרשעתה של המערערת במסגרת הסדר טיעון, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינה מאת שירות המבחן. בתסקיר מיום 25.8.2013 צוין כי המערערת, ילידת 1989, מתגוררת עם בני משפחתה בבאר שבע וכי הוריה גרושים. אביה של המערערת, כך נמסר, מוכר לשירותי הרווחה על רקע עבירת אלימות שביצע כלפי אמהּ. עוד נמסר כי המערערת עובדת בקונדיטוריה בעיר מגוריה; כי לפי מעסיקיה היא מגלה חריצות ורצינות בעבודתה; וכי שירתה שירות צבאי מלא כשוטרת צבאית, תוך שזכתה להערכה ממפקדיה. כעולה מהתסקיר, בהיות המערערת בת 9 שנים הואשם אביה בעבירת מין; ומאז החלו ההליכים המשפטיים נגדו נתקלה המסגרת המשפחתית בקשיים רבים. בהיותה בת 15 שנים החל אביה של המערערת לשאת בעונש מאסר לאחר שהורשע, עובדה שגררה קשיים רגשיים וחומריים שונים שעמם נאלצה המשפחה להתמודד. אשר לקשר הזוגי של המערערת והנאשם נמסר כי הללו הכירו באמצעות חברתה של המערערת שהייתה אותה עת בקשר זוגי עם אחיו של הנאשם, כאשר המערערת הייתה בת 21 והנאשם בן 30. נמסר כי המערערת לא הייתה מודעת לכך שהמערער איננו אזרח ישראל; כי הוריה התנגדו נחרצות לקשר; וכי נתקלה בקשיים לסרב לבקשות שונות שהפנה אליה, שכן חששה שייפרד ממנה אם תעשה כן. שירות המבחן התרשם כי דובר במערכת יחסים תלותית שאופיינה בין היתר, לשיטת המערערת, בניצול כלכלי; וכי מערכת יחסים זו מילאה חסכים רגשיים שונים שנוצרו אצל המערערת נוכח נסיבותיה האישיות המורכבות. בני הזוג נפרדו, כך נמסר, במהלך שנת 2012. אשר להתייחסותה לעבירות שביצעה נמסר כי המערערת מביעה חרטה ומבינה כעת כי פעלה באופן פסול. לבסוף הביע שירות המבחן את התרשמותו החיובית מהמערערת. נמסר כי היא בעלת יכולת תפקוד חיובית ופוטנציאל לתפקוד תקין, כפי שמוכיח שירותה הצבאי; וכי נוכח נסיבותיה האישיות ישנה חשיבות גדולה לבחירה באפיק טיפולי בעניינה. הואיל ובעת עריכת התסקיר היה ההליך הטיפולי של המערערת בראשיתו, המליץ שירות המבחן לדחות את גזירת עונשה כדי להעריך את יכולת הירתמותה לתהליך זה, תוך שצוין כי מומלץ להימנע מהשתת מאסר בפועל בעניינה. בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת הדחייה וביום 17.11.2013 הוגש לעיונו תסקיר משלים. בתסקיר זה נמסר כי בתקופת הדחייה השתתפה המערערת בשישה מפגשי טיפול; אך כי בתווך נעצרה בגין הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליה. גם בתסקיר זה הביע שירות המבחן את עמדתו כי נדרש פרק זמן נוסף כדי לגבש עמדה בדבר ההליך הטיפולי; והומלץ, ביחס לעונש, להטיל על המערערת עונש קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט אימץ אף את המלצת הדחייה השנייה וביום 22.5.2014 הוגש לעיונו תסקיר שלישי במספר. בתסקיר זה נמסר כי המערערת מגלה חרטה על מעשיה; כי הצליחה להתקדם כברת דרך משמעותית באפיק הטיפולי; וכי כעת עולה בידה להציב גבולות להתנהגותה. עוד נמסר כי לפי הערכת גורמי הטיפול אין סכנה להישנות העבירות; וכי נוכח הצלחתה בהליך הטיפולי מומלץ להעמידה בצו מבחן בן שנה אחת וכן להטיל עליה מאסר קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הטלת מאסר בפועל, לשיטת שירות המבחן, תהא הרסנית עבור המערערת ותביא לנסיגה משמעותית בהליך הטיפולי והשיקומי שהוחל בו בעניינה.

3. כאמור, בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ) הרשיע את המערערת בעבירות כאמור ברישה של פסק דין זה. בבואו לגזור את עונשה של המערערת עמד בית המשפט על הערך החברתי הנפגע ממעשיה, הוא ערך ביטחון המדינה. בית המשפט קבע כי מידת הפגיעה בערך היא בדרגת חומרה בינונית, כאשר יש לקחת בחשבון את העובדה שהעבירות שביצעה המערערת סיכנו את ביטחון המדינה ותושביה מזה, ואת העובדה שהמעורבים היו בני משפחתה שבהם ככל הנראה נתנה את אמונה מזה. בנתון לדברים אלה וכן לתסקירי שירות המבחן העמיד בית המשפט את מתחם הענישה בענייננו בטווח שבין 12 לבין 30 חודשי מאסר בפועל. בבואו לגזור את עונשה של המערערת בתוך המתחם שנקבע צוין כי בניגוד לנאשם (שעליו הושתו 18 חודשי מאסר בפועל וכן עונשים נוספים) למערערת עבר פלילי נקי; כי הביעה צער וחרטה על מעשיה; כי עד לאירועים נושא הליך זה ניהלה אורח חיים נורמטיבי; וכי לא ביצעה את העבירות לטובתה האישית, אלא על רקע מערכת היחסים המורכבת שניהלה עם הנאשם. בנתון לאמור גזר בית המשפט את דינה של המערערת על הצד הנמוך של המתחם, כאמור ברישה של פסק דין זה.

           להשלמת התמונה יוער כי ביום 20.10.2014 עיכב בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר), בהסכמת הצדדים, את ביצוע העונש המאסר שהושת על המערערת עד להכרעה בערעור זה.

טענות הצדדים והודעות משלימות

4. מכאן הערעור שלפנינו, המכוון לחומרת העונש שהושת על המערערת. המערערת סבורה כי בית המשפט שגה שעה שהשית עליה מאסר בפועל, וזאת חרף נסיבותיה האישיות הקשות כעולה מתסקירי שירות המבחן; כי יש להתחשב בהתקדמות הטיפולית המשמעותית שעשתה עד כה; וכי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם להמלצות הברורות של שירות המבחן ולחרטה ולצער שהביעה ביחס לביצוע העבירות. עוד נטען כי היה מקום לייחס משקל רב יותר לעברה הפלילי הנקי; לגילה הצעיר בעת ביצוע העבירות; ולקשייה האישיים השונים.