ע"פ 6145-15 פישר נ' מדינת ישראל

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.8.2015 ב-צ"א 46113-07-15 (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט), בגדרה ניתן צו זמני לחילוט רכושו של המערער. הערעור הוגש על-פי הוראת סעיף 36ו(ד)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) והאמור בבש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2005).

כתב האישום

1. נגד המערער ואחרים הוגש כתב אישום הכולל 11 אישומים המיוחסים למערער, בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, שיבוש מהלכי משפט, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות שוחד והלבנת הון. עיקרי כתב האישום (המחזיק למעלה משלושים עמודים) מפורטים בהחלטת השופט י' עמית בבש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015), ואיני רואה לחזור על הדברים באריכות. בתמצית, על-פי החלק הכללי של כתב האישום, המערער, עורך דין בעל מעמד ציבורי וקשרים ענפים, קָשר קֶשר עם ערן מלכה (להלן: מלכה), קצין חקירות בכיר ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית, במסגרתו העביר מלכה למערער מידע מחקירות, מידע מודיעיני-משטרתי, נוסחי שאלות מתוך חקירות עתידיות, התראות לגבי מעצרים צפויים וכיוצא באלה. לשם העברת המידע ביניהם, הסתייעו השניים במי שהייתה המזכירה והעוזרת האישית של המערער (להלן: המזכירה). כתוצאה מן הקשר נפגעו חקירות שנוהלו על-ידי המשטרה ויחידות אכיפה אחרות. בחלק מהמקרים, המערער ומלכה הציגו מצגי שווא בפני נחקרים פוטנציאליים בדבר חקירות אשר כביכול מתנהלות בעניינם, על מנת לקבל סכומי כסף גדולים בתמורה לכך שיסייעו לאותם נחקרים לכאורה.

2. הדיון בערעור דנא, שעניינו כאמור בצו זמני לחילוט רכוש, מתמקד בשלושה אישומים – השני, השלישי והאחד-עשר:

א.        במסגרת האישום השני, הואשם המערער בכך שקיבל מהאחים יוסף ואביב נחמיאס כספי שוחד בסך של 600,000 ש"ח ו-50,000 דולר, באמצעות מזכירתו, בהם התחלקו המערער ומלכה לאחר שהפרישו עשרה אחוזים מהסכום למזכירה. בכתב האישום נטען, כי בהמשך העביר מלכה למערער את חלקו, על מנת שהאחרון יחזיק אותו במשמורת עבורו, ולאחר מכן נהג המערער להעביר למלכה, מעת לעת, חלקים מאותו סכום שהיה במשמורתו. עוד נטען בכתב האישום, כי כנגד 455,130 ש"ח שקיבל המערער מהאחים נחמיאס, הוא הוציא חשבוניות מס תוך יצירת מצג בספריו שכספים אלו התקבלו תמורת ייעוץ משפטי במסגרת העסקים הרגילה, כשלמעשה מדובר היה בכספי תיווך לשוחד.

ב.        במסגרת האישום השלישי נטען כי המערער קיבל משי ברס, ששימש אותה עת מנכ"ל "נתיבי ישראל" (הידועה בשמה הקודם: מע"צ), כספי שוחד בסך 77,000 יורו, בתמורה למידע שמסר לו המערער בנוגע לחקירה שמתנהלת כביכול נגדו (למעשה, החקירה נגד ברס טרם החלה באותה העת, והמערער הציג מצג שווא בפני ברס על סמך מידע פנימי שקיבל ממלכה, לפיו מתנהלת נגד ברס ביקורת פנימית ב"נתיבי ישראל"). בכסף זה שקיבל המערער מברס התחלקו המערער ומלכה לאחר שהעבירו 5000 יורו לידי המזכירה. בנוסף, כטובת הנאה עבור תיווך לשוחד, קיבל המערער 726,000 ש"ח ששולמו לו כ"שכר טרחה" עבור שירותיו המשפטיים כיועץ משפטי לחברת "נתיבי ישראל".

ג.        במסגרת האישום האחד עשר (המוכנה בכתב האישום "פרשת בוצ'ן") נטען, כי המערער קיבל מחי ששון תשלומים בסך 350,000 דולר ו-40 יורו, במטרה לתתם כשוחד למלכה. תמורת התיווך לשוחד ועבור המידע שסופק, קיבל המערער 512,214 ש"ח אשר תוארו בחשבוניות מס כשכר טרחת עו"ד.

הבקשה לחילוט

3. לכתב האישום שהוגש נגד המערער, צורפה בקשה לחילוט רכוש המופנית כלפי רשימת נכסים שנמנו בבקשה, הכוללים נכסי נדל"ן, כלי רכב וכלי שיט, כספים במזומן וחשבונות בנק. במסגרת הבקשה הודיעה המדינה כי אם אכן יורשע המערער, בכוונתה לעתור לחילוט רכושו מכוח הוראת סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ומכוח הוראת סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). משכך, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט קמא, בה עתרה לצו זמני למניעת דיספוזיציה בנכסי המערער, לשם הבטחת אפשרות חילוט הרכוש לאחר הכרעת הדין. הבקשה הוגשה לפי סעיף 21 ו-23 לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים, ולפי סעיף 297 לחוק העונשין בצירוף סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ).