ע"פ 57577-02-19 ילדרים נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע, בבית משפט השלום בפתח תקוה (ת"פ 39079-10-17), לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות של מסירת תרשומת כוזבת לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שתי עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודה, 15 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: החוק) ו -15 עבירות של שימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

על המערער הוטלו 16 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירות בהן הורשע; תשלום קנס בסך של 120,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתו; התחייבות בסך 40,000 ₪ שלא לעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע.

2.המערער עבד כעצמאי בתחום הבנייה בין השנים 2010- 2011, ובמסגרת דיווחיו לרשויות המס כלל 15 חשבוניות מס תשומה כוזבות בסך 3,557,136 ₪, כאשר המע"מ הנובע מסכום זה עומד על 491,459 ₪. המערער העביר רישום כוזב לרשויות המס, הגדיל במרמה את הוצאותיו וניכה מס תשומות שלא כדין, כל זאת על מנת להתחמק מתשלומי מס.

3. בתחילת ההליך הוגש הערעור על הכרעת-הדין מיום 6.9.18 ועל גזר-הדין מיום 28.1.19 בסופו של יום, לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הצדדים בדיון הראשון שהתקיים לפנינו, ב"כ המערער חזר בו מהערעור על הכרעת-הדין והתמקד בערעור על גזר הדין. עם זאת, חלק מהממצאים שנקבעו בהכרעת-הדין רלבנטיים להכרעותינו בערעור לגבי גזר-הדין, ועל כן נפרט אותם.

הקביעות הרלבנטיות בהכרעת-הדין

4. בהודעותיו במשטרה המערער הודה כי השתמש בחשבוניות שנמסרו על ידי אחר, ועל כן, גם אם בוצעה עבודה כזו או אחרת, צדק בית-המשפט קמא בקביעתו כי למעשה המערער הודה בביצוע העבירות. חזקה על מי שמקזז תשומות שלא על פי עסקת אמת, כי מטרתו היא להקטין בדרך זו, שלא כדין, את סכום המס שעליו לשלם.

5.בית-המשפט קמא קבע, כי המערער דובר תורכית, וגם אם ניתן לאמץ את גרסת החוקרת כי הבין עברית, הרי שבמקרים בהם נערכת חקירה שלא בשפת אימו של החשוד, מחייב סעיף 8(2) לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב - 2002 לתעד את החקירה בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי. המערער נחקר פעמיים ונקבע, כי קיימת אי-בהירות לגבי הקלטת איזו מהחקירות. לגבי החקירה הראשונה צוין על גבי ההודעה שהיא הוקלטה (ת/1, עמ' 2, שורה 24), אך ב"כ המשיבה מסרה כי לא הועברה אליה קלטת כאמור, ובסופו של יום לא הוגשה כל קלטת כמוצג לבית-המשפט.

בית-המשפט קמא קבע, כי נפל פגם בגביית ההודעה, אך אין בו כדי לאיין את קבילות הודעות המערער. עם זאת, יש ליתן למחדל זה משקל בהמשך.

6.נדחו טענות ההגנה באשר להפרת הזכות להיוועצות והסתמכות על רואה החשבון. בית-המשפט קמא התייחס לטענה של אכיפה בררנית שהועלתה על-ידי ההגנה וקבע, כי לא הוכח לפניו כי התקיימה אכיפה סלקטיבית כלפי מי שביצע לכאורה מעשים דומים לאלו המיוחסים למערער ושכנגדו לא הוגש כתב-אישום עקב שיקולים זרים או מניעים פסולים.

7. בבית-המשפט קמא המערער בחר שלא להעיד, ובית-המשפט קמא מצא שיש בכך כדי לחזק את ראיות התביעה.