ע"פ 56115-01-16 טמקין ואח' נ' מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין בת"פ 33705-03-15 שניתנה ביום 3.1.16 על-ידי כב' השופט ש. בקר.

בהכרעת הדין הורשע המערער מס' 1 בהחזקת מקום הימורים או הגרלות, עבירה על סעיף 228 רישא לחוק העונשין; המערער 2 הורשע בהגרלות והימורים אסורים עבירה על סעיף 225 לחוק.

האישום:

1.אלה העובדות הרלוונטיות המצויות בכתב האישום:

בתאריך 5.3.14 החזיק המערער 1 (להלן: "אנדרי טמקין או מערער מס' 1") ברח' סוקולוב 49 בחולון במקום למשחקים אסורים (להלן: "המקום"). ספציפית המשחק האסור שנוהל באותו יום עניינו בכך שהשחקן : "לוחץ על כפור המריץ תמונות באופן אקראי עד לעצירתן, במידה ומתקבל רצף השחקן עשוי לזכות בנקודות אותן ניתן להמיר כסף" (עולה מן הראיות כי רצף התמונות הופיע על צג מחשב. המקלדת שימשה ככלי המשחק- הכפתור עליו לחץ השחקן). מי שארגן את המשחק היה מיכאל וקסמן (להלן: "וקסמן או מערער 2"). וקסמן על-פי הנטען נכח במקום, פתח אותו, קיבל כסף מהשחקנים והזין בתמורה נקודות למכונה.

הערה מקדימה:

2.הכרעת הדין ניתנה בצמוד לשמיעת הסיכומים בתיק. ההגנה מצידה הגישה סיכומים בכתב שהשתרעו על פני עמודים רבים ולכך הוסיפה טיעונים בעל-פה. בדיעבד הצמידות בין שמיעת הסיכומים לבין מתן פסק הדין מהווה אחד הנושאים העיקריים עליהם מלין הסנגור בהודעת הערעור כשהטענה היא, שבית משפט למעשה לא ראה את התמונה המלאה לנגד עיניו, לא העמיק חקר בעובדות הרלוונטיות, לא התייחס לטיעוניו של הסנגור וכיו"ב.

לאחר שבחנו את המכלול הגענו לכלל מסקנה, כי גם אם עלה בידי הסנגוריה להצביע על היבט זה או אחר אליהם לא התייחס בית משפט קמא - הנה המסקנה הסופית אליה הגיע בית המשפט נכונה ומעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה בפניו. לא הצמידות הכתיבה את התוצאה אלא הראיות הרלוונטיות.

התשתית הראייתית:

3.עד התביעה העיקרי שהעיד הינו השוטר ברוך גרינשפון (להלן: "גרינשפון") שהגיש את ת/1. ת/1 הוא דו"ח פעולה המתעד את מה שהתרחש בתאריך הרלוונטי. על-פי האמור בו גרינשפון הגיע למקום עם שוטרים נוספים כשבידיו צו חיפוש. המקום מורכב משתי קומות. לדבריו של גרינשפון: "אחרי שחוצים את דלת הכניסה יש חלוקה, יש דלת אחת שמובילה למטה... ומאותו מקום יש עליה לקומה השניה. צו החיפוש חל על שתי הקומות" (ר' עמ' 5 שורות 9-12 לפרוטוקול). עם הגיעם למקום דפק גרינשפון על דלת הכניסה, הזדהה כשוטר אולם הדלת לא נפתחה. גרינשפון צעק: "משטרה לפתוח", צעק גם כי בידיו צו חיפוש. עדיין הדלת לא נפתחה. משכך, עלה גרינשפון לקומה ב' של המקום. לדבריו: "עליתי למעלה לראות אם יש אנשים. יש עליה שניה למקום". כאשר עלה לקומה השניה הזיז אחת ממכונות הוידאו שהיו במקום, מאחורי מכונת הוידאו גילה את "המוחות" של מכונות מזל שפעלו במקום והיו ממוקמות בקומת הקרקע. הוא זיהה והכיר את "המוחות" מעבודתו במחלק מוסר של המשטרה.

במקביל שמע כי הדלת בקומת הקרקע נפתחה, הוא הבחין בשלושה גברים המנסים להימלט בריצה מהמקום. הוא צעק אחריהם, "עצור משטרה", והשלושה אכן עצרו. בדיעבד, השלושה שמדובר בהם הינם: המערער מס' 2 וכן שניים נוספים דוד סלמן ומאיר שאשא.

לאחר פרק זמן קצר יצא מקומת הקרקע גבר נוסף שזוהה כמערער מס' 1, שצעק שהמקום הוא שלו. גרינשפון מצדו העביר העתק של הצו שהיה בידו לידי מערער מס' 2, שאל אותו אם הוא מעונין בנוכחות עדים לצורך חיפוש. מערער 2 טען כי לא הוא המחזיק בנכס אלא מערער 1 ששוכר אותו ממנו. מערער 1 התבקש לשמש כעד לחיפוש, המערער 2 הסתפק בנוכחותו לצורך החיפוש והודיע כי אין צורך בעדים נוספים. בהמשך לכך נערך חיפוש בהסכמה על כל ארבעת הגברים: שני המערערים וכן השניים הנוספים שהוזכרו, סלמן ושאשא.

בחיפוש אצל מערער 2 נתפסו מפתחות שהובהר שאחד מהם פותח את דלת הכניסה למקום.

מערער 1 החל לתאם גרסאות בכך שצעק, כי הוא בעל המקום ואין צורך לעצור גם את מערער 2. עוד צעק שבמקום בכלל לא היו הימורים.

השוטר הנוסף שהיה במקום, רן אליה, חיבר באמצעות כבל מאריך את "המוחות" שהיו בקומה העליונה לחשמל, שאז נדלקו שני צגי מחשב בקומה התחתונה ועל הצגים הופיע כיתוב של "מולטי-גיים" (משחק מחשב).