|
הערה: טיעוני ב"כ הצדדים בערעור זה נשמעו בפני הרכב עם כבוד השופט ראובן שמיע ז"ל ולאחר פטירתו הפתאומית הצטרף למותב כבוד השופט משה בר-עם יבל"א, ופסק הדין ניתן ללא דיון נוסף בהסכמת הצדדים.
|
1.ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) מיום 9.2.14 בת"פ 33077-12-12, בגדרה הורשע המערער בניסיון לקבלת דבר בתחבולה, לפי סעיפים 416 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, עבירה לפי סעיף 243 לחוק. המערער נדון לביצוע של"צ בהיקף של 220 שעות.
2.הערעור מופנה על ההחלטה להרשיע את המערער, לאחר שהודה בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן.
3.נגד המערער הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה ומתן ידיעות כוזבות. במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער בעבירות שבפתיח, בעקבות תיקונו של כתב האישום. כן נקבע בהסדר, כי המערער יבצע של"צ לאחר שיתקבל תסקיר מאת שירות המבחן וכי המשיבה תעתור להרשעה בעוד ההגנה תעתור לאי הרשעה. שירות המבחן הגיש לבית המשפט קמא תסקיר שבו המליץ שלא להרשיע את המערער. לאחר שנשמעו ראיות לעניין ההרשעה ונטענו טענות הצדדים, החליט בית המשפט להרשיע את המערער בעבירות בהן הודה ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 220 שעות.
4.על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, ביום 17.2.11, העביר המערער את מפתחות רכבו לאדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, זאת כדי שאותו אדם יגנוב את הרכב. ביום 20.2.11, לאחר שהרכב נלקח על ידי אותו אדם, הוא ניגש לתחנת המשטרה במעלה אדומים והגיש תלונה בגין גניבת רכבו, ביודעו כי התלונה כוזבת. כמו-כן, דיווח המערער, בו ביום, לחברת הביטוח שבה הרכב היה מבוטח, כי הרכב נגנב ביודעו כי אין הדבר נכון. כל זאת, כדי לקבל במרמה את כספי הביטוח. ביום 22.2.11, זומן המערער לתחנת המשטרה ונחקר אודות התלונה שמסר. המערער הודה באותה חקירה, כי רכבו לא נגנב וכי מסר ידיעה כוזבת.
5.תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער העלה, כי הוא כבן 23, רווק, ללא ילדים, נעדר עבר פלילי ובעת הכנת התסקיר עבד במשך כחצי שנה בעיריית ירושלים. המערער הוא בן למשפחה בת 4 נפשות, הוריו התגרשו בשנות ילדותו, ובהיותו הבן הבכור, קיבל על עצמו את מילוי התפקיד הגברי במשפחה, אשר להערכת שירות המבחן לא היה מותאם לגילו וליכולתו. המערער חש אחריות לסייע לאמו כלכלית, נוכח קשייה בפרנסת המשפחה ובהעדר תשלום מזונות קבועות מצד האב. הרקע לביצוע העבירה נעוץ במצוקה הכלכלית ובתחושת האחריות והרצון של המערער לסייע לאמו בתשלומי המשכנתא. שירות המבחן התרשם, כי המערער הוא בעל יכולות לתפקוד תקין ולניהול אורח חיים נורמטיביים. לכן, בהתחשב בגילו הצעיר ובהעדר הרשעות קודמות ועל מנת שלא לפגוע באפשרויות עתידו המקצועי, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו עונש מוחשי של עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות.
6.יצוין, כי בפני בית משפט קמא התקיימו מספר דיונים בסוגית ההרשעה בתאריכים 1.1.14, 12.1.14 ו-21.1.14, כאשר עיקר המחלוקת התמקדה בשאלה אם הוכח שההרשעה תגרום לנזק קונקרטי חמור לשיקומו ולעתידו, בהקשר לעבודתו בעיריית ירושלים. בתמצית ייאמר, כי על פי הראיות שהוצגו נקבע כי הרשעתו של המערער אכן תוביל לאיבוד מקום עבודתו בעיריית ירושלים. בהמשך הוצג בפני בית המשפט מסמך בחתימת היועצת המשפטית של העירייה, לפיה בין לגבי עובד שהורשע ובין לגבי עובד שנקבע כי ביצע עבירה ללא הרשעה, בעבירות שיש עמן קלון, מוגשת תובענה לבית הדין המשמעתי לעובדי הרשויות המקומיות ובשני המקרים העירייה עותרת לעונש של פיטורין. רק במהלך הדיונים הוברר, כי כבר ביום 29.12.13, פוטר המערער מעבודתו, ככל הנראה על רקע בעיות תפקוד ו/או בעיה רפואית הקשורה לעבודה במחלקת התברואה בה הועסק, וללא קשר להליך המשפטי. כאמור, עובדה זו נמסרה לבית המשפט קמא רק באיחור ולמעשה הובילה לקיומו של דיון מיותר בסוגית פגיעתה האפשרית של ההרשעה במקום עבודתו בעירייה. סנגורו של המערער הבהיר, כי הסיבה לכך הייתה שמרשו לא שיתף אותו במידע האמור, בזמן אמיתי. בנוסף, הוצג בפני בית המשפט קמא מכתב מחברה, שככל הנראה עוסקת בהסעדה ובהפעלת מזנונים, שהמערער התראיין אצלה ובאותו מכתב צוין כי על המערער להמציא, בין היתר, "תעודת יושר מהמשטרה (גיליון ר"פ מלא)".
7.בית המשפט קמא, לאחר ששקל את טענות הצדדים, מזה ומזה, קבע כי במקרה דנן יש מקום להרשיע את המערער בדין, תוך העברת מסר ברור כי בית המשפט לא יסכין עם ביצוע עבירות מהסוג הנדון. בית המשפט הוסיף כי העבירות אשר בביצוען הודה המערער, חותרות תחת ערכי היסוד בחברה שעניינם הגנה על סדרי משטר חברה תקינים ובהם מניעת הכבדה על רשויות החוק שידיהם עמוסות לעייפה והגנה על ניהול חיים ומסחר תקינים והוגנים. בית המשפט ציין, כי העבירות לפי מהותן ונסיבותיהן אינן דורשות תחכום רב, שעה שהפוטנציאל להפקת רווח כספי בגינן הוא גדול ועל דרך הכלל, קיים קושי לחשוף אותה, תוך שנזקן מתגלגל על כלל הציבור, במסגרת תשלומי פרמיית ביטוח. בית המשפט הוסיף, כי לא נעלמה מעיניו המצוקה הכלכלית שבה הייתה נתונה אמו של המערער שהתקשתה בתשלומי החזר המשכנתא. עם זאת ציין שהמערער הוא אדם בגיר, שהבין את משמעות המעשים ושעם כל רצונו המובן לסייע לאמו, היה עליו להימנע מפעילות עבריינית יזומה, הכוללת דרכי תחבולה וכזב. בית המשפט הוסיף, כי פרק הזמן שחלף מאת מסירת הידיעה הכוזבת ועד ההודעה במשטרה, היה אמנם בן ימים ספורים וכי כספי הביטוח לא הועברו לידי המערער, אולם העבירות נחשפו בעקבות פניית חברת הביטוח למשטרה ולא ביוזמת המערער.
8.באשר לדרישה שעניינה הוכחת פגיעה קונקרטית וחמורה בשיקומו ובעתידו של המערער בגין הרשעתו, ציין בית המשפט, כי לא שוכנע שהמערער הרים את הנטל להוכיח פגיעה חמורה כזאת. פיטוריו מהעירייה לא נבעו מהרשעתו בדין ולא הובהרה מהותו של המכתב של חברת המזנונים שבו נדרשה הגשת גיליון ר"פ מלא. בית המשפט הוסיף, כי שאלה היא אם אמנם דרישה כזאת היא אכן אפשרית, לאור הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981. אולם, אף אם הדבר אפשרי, לאור הוראות החוק, פרטי הרישום כוללים לא רק הרשעות אלא גם צווי של"צ ללא הרשעה. בית המשפט ציין, כי לא ברור מאותו מכתב, מהי העבודה שאליה התראיין המערער ומה סיכויי קבלתו לעבודה, ללא קשר להרשעה וכיצד אמורה להשפיע הרשעה או אי הרשעה, על קבלתו לאותה עבודה. בנוסף צויין, כי לא הוברר אם מדובר בעבודה הדורשת הכשרה או מיומנות מיוחדת והאם פתוחה בפני המערער הדרך לחפש עבודה מקבילה במקומות עבודה אחרים. לפיכך, קשה לומר שהוכחה פגיעה קונקרטית חמורה בעתידו של המערער עקב ההרשעה.