ע"פ 4430/14 חדשות 10 בע"מ (תוכנית מקור),רביב דרוקר נ' פלונית,פלוני,פלוני,פלוני,מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1. ביום 12.5.2014 הגישו המערערים, חדשות 10 בע"מ והעיתונאי רביב דרוקר, בקשה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ובה עתרו להתרת פרסום קלטת-שמע (להלן: הקלטת או קלטת השמע) בה מתועדת חקירתה של מתלוננת בעבירות מין (להלן: המשיבה 1) בהליך פלילי שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער. באותו הליך הורשעו בסופו של יום שלושה קטינים (להלן: המשיבים 4-2) בביצוע עבירות של מעשה מגונה בכוח ותקיפה הגורמת חבלה של ממש במשיבה 1 ונגזרו עליהם, בין היתר, תקופות מאסר של בין 15 ל-24 חודשים (להלן: ההליך הפלילי). ערעורים שהגישו המשיבים והמדינה על גזר הדין נדחו על-ידי בית משפט זה בע"פ 987/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.2010).

           המערערים עתרו לפרסום הקלטת על מנת שניתן יהיה לשדרה בטלוויזיה בתכנית תחקירים שתעסוק בנושא גבולות ה'מותר' וה'אסור' בחקירות של נפגעות בעבירות מין. בבקשתם ציינו המערערים כי הקלטת תשודר מבלי לחשוף פרטים מזהים של מי מן המעורבים בפרשה. המשיבה 1 הסכימה לבקשה ובעת הדיון בה בפני בית המשפט המחוזי לא התנגדו לה גם המשיבים 4-2 אשר יוצגו באותו שלב על ידי הסנגור שייצג אותם בהליך הפלילי. המדינה לעומת זאת התנגדה לבקשה וטענה כי הפרסום המבוקש עלול להרתיע מתלוננות פוטנציאליות מהגשת תלונה במשטרה וממתן עדות בבית המשפט. עם זאת, סברה המדינה כי ניתן להתיר את פרסומו של הפרוטוקול הכתוב שתומלל על פי הקלטת, נוכח הסכמתה של המתלוננת לפרסום.

2. בית המשפט המחוזי (כב' השופטיםצ' סגל, מ' דרורי ו-י' נועם) דחה את בקשת המערערים פה אחד ובהחלטתו מיום 12.6.2014 קבע כי במקרה דנן נסוג עקרון פומביות הדיון מפני הוראות חוק קונקרטיות המורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות - סעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), וסעיפים 68(ב)(5), 68(ב)(3) ו-68(ב)(7) לחוק בתי המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי ניתן אמנם להסיר את צו איסור הפרסום החל על הקלטת מכוח סגירת הדלתיים ולאפשר את פרסומה, אך בענייננו קבע כי אין מקום לעשות כן משום שפרסום כזה עלול להרתיע נפגעי ונפגעות עבירות מין מלהתלונן ולהעיד. בית המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן בע"פ 10733/08 גולדבלט נ' מדינת ישראל (17.2.2011) (להלן: עניין גולדבלט), בו נדונה סוגיה דומה וציין כי הסכמת המשיבה 1 לפרסום הקלטת אף היא אינה מטה את הכף אל עבר התרת הפרסום, בהדגישו כי הטעם שהציגו המערערים לפרסום הקלטת אינו גובר על האינטרסים העומדים ביסוד איסור הפרסום החל על ההליך. כמו כן אסר בית המשפט את פרסום הפרוטוקול הכתוב של הדיון, מעבר לקטעי הפרוטוקול שכבר פורסמו קודם לכן במסגרת חוות דעת של נציב תלונות הציבור על שופטים מיום 19.8.2013 שניתנה בעניין זה.

3. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישו המערערים את ההליך שבכותרת כערעור פלילי. בהחלטתו מיום 24.6.2014, הורה בית משפט זה (השופט נ' הנדל) לצדדים להתייחס לבסיס המשפטי או החקיקתי לסיווג ההליך כערעור פלילי והצדדים הגישו כתבי טענות בעניין זה מהם עלתה הסכמה כי למערערים נתונה זכות ערעור על ההחלטה. בעקבות כך הורה בית המשפט ביום 28.7.2014 כי התיק יועבר לדיון בפני מותב כערעור פלילי, מבלי להביע עמדה באשר לסיווגו הראוי של ההליך.

טענות הצדדים

4. המערערים טוענים כי בפרסום הקלטת בלא זיהוי שמות המעורבים יש אינטרס ציבורי ממשי הנוגע לקידום השיח הנוגע לחקירת מתלוננות בעבירות מין. המערערים מנמקים את בקשתם לפרסום קלטת השמע, להבדיל מן הפרוטוקול הכתוב, בכך שמדיום זה מאפשר להבין באופן מיטבי את הלוך הרוח ששרר באולם, לשמוע את טון הדיבור של הסנגור ולעמוד על יחסו כלפי המשיבה 1 שהיה מזלזל, לטענתם. אשר לטענה כי פרסום הקלטת ירתיע מתלוננות פוטנציאליות טוענים המערערים כי אין ממש בחשש זה והם מציינים כי בזמן שידור הקלטת יובהר כי פרסומה נעשה בהסכמת המתלוננת. עוד טוענים המערערים כי אין ממש בטענה כי הפרסום פוגע בצנעת הפרט, מן הטעם שאף אחד מן הגורמים המעורבים לא מזוהה בקלטת וכן מן הטעם שהמשיבה 1 אשר קולה נשמע בהקלטה מסכימה לפרסום.

5. המשיבה 1 עותרת אף היא לקבלת הערעור. לטענתה, לכל אורך ההליך הפלילי ובפרט בעת מתן העדות נהג בה הסנגור בצורה פוגענית ומאיימת והדבר היווה עבורה "אונס שני". עוד טוענת המשיבה 1 כי הסנגור הטריד והכפיש אותה לא רק במהלך הדיון בבית המשפט אלא גם לאחר סיום ההליכים בפרשה, בין היתר, על-ידי חשיפת פרטים מן החקירה הנגדית בראיון תקשורתי ובמצב דברים זה, כך טוענת המשיבה 1, נוצר אבסורד שכן למרות שהסנגור הפר את איסור הפרסום החל על ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי והשמיץ אותה, היא אינה יכולה להפריך את טענותיו משום שהחלקים המוכיחים את התנהגותו הפוגענית עדיין אסורים בפרסום. לבסוף טוענת המשיבה 1 כי המדינה לא הביאה כל טעם לאבחנה בין פרסום הפרוטוקול הכתוב שלפרסומו היא מסכימה ובין פרסום קלטת השמע לו היא מתנגדת.

6. המדינה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי והיא שבה וטוענת כי פרסום הקלטת ירתיע מתלוננים פוטנציאליים מלהתלונן וכן ירתיע מתלוננים שכבר הגישו תלונה מלמסור עדות מלאה ומפורטת בפני בית המשפט. חשש נוסף אותו מעלה המדינה בטיעוניה הוא שבעקבות הפרסום תזוהה המשיבה 1 בציבור. מכלול השיקולים הללו, כך נטען, מוליך אל המסקנה כי אין מקום להתיר את פרסום הקלטת, וזאת למרות שהמשיבה 1 מסכימה לכך. עם זאת, סבורה המדינה כי איזון ראוי בין השיקולים האמורים מצדיק את פרסום הפרוטוקול הכתוב של הדיון ואף זאת בתנאי שבזמן שידורו על-ידי המערערים יובהר כי הדבר נעשה בהסכמתה של המתלוננת. המדינה מנמקת את האבחנה בין פרסום הפרוטוקול הכתוב לפרסום קלטת השמע בכך שבקלטת ניתן לשמוע את הלוך הרוח ששרר באולם ואת טון הדיבור של הסנגור, ובניגוד למערערים היא סבורה כי הדבר עלול להרתיע מתלוננות ובייחוד קטינות מלהתלונן או להעיד. המדינה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי פרסום הסכמת המתלוננת לשידור הקלטת אינו מפיג את החשש מהרתעת מתלוננים שאינם בקיאים בהכרח ברזי ההליך המשפטי ובנסיבות מתן ההסכמה.