ע"פ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
|
4189-13
15/10/2015
|
בפני השופטים:
1. ח' מלצר
2. י' עמית
3. א' שהם
|
| - נגד - |
המערער:
שוקאת ברכאת
עו"ד זוהר ארבל ועו"ד יוסף שלבי
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד לינור בן אוליאל
|
| פסק דין |
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1151/08 שניתן ביום 30.04.2013 על ידי כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' מאגו
|
השופט י' עמית:
- ארבעה נכנסו לחורשה. אחד מן הארבעה נרצח ביריות אקדח, ושלושת הנותרים יצאו ממנה יחדיו. שניים מן השלושה טענו כי הם הגיעו לחורשה רק לאחר הרצח, ומכאן שהאדם השלישי, הוא המערער, ביצע את הרצח. המערער מצידו טען כי לאחר שהשניים הגיעו לחורשה, אחד מהם ירה במנוח נגד עיניו.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: ר' יפה-כ"ץ – סג"נ; ו' מרוז; א' ואגו) הרשיע את המערער ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; ובמספר עבירות נשק ומרמה. בגזר הדין נדון המערער למאסר עולם וכן לשש שנות מאסר בפועל, שירוצו בחופף. בנוסף חוייב המערער לשלם לאלמנת המנוח ולילדיו פיצוי בסך 150,000 ש"ח.
המסגרת העובדתית שאיננה שנויה במחלוקת
- מרבית העובדות בפרשה אינן שנויות כיום במחלוקת, ועל כן אקצר בתיאור המסגרת העובדתית של האירוע במהלכו נרצח סלים אלהוזייל (להלן:המנוח).
החל מחודש יוני 2008, פנה המערער למספר מכרים שברשותם נשק, במטרה לבצע עסקאות בלתי חוקיות בנשק, אך אף אחת מעסקאות אלה לא יצאה אל הפועל. יצויין כי לטענתו של המערער, בכל המקרים הוא ביקש לעשות עסקה בתחמושת בלבד. בשלב כלשהו בתקופה זו, ביקש ג'מיל ג'אבר (להלן:ג'מיל) מהמערער להשיג עבורו נשק. בהמשך לכך, וככל הנראה בתחילת חודש יולי 2008, הגיעו ג'מיל ודוֹדוֹ, זיאד עיסא (להלן: זיאד), לביתו של המערער ברהט במטרה לרכוש נשק, אך המערער לא סיפק את הסחורה והם חזרו בידיים ריקות לביתם בכפר קאסם.
- ביום 13.7.2008, בסמוך לשעה 11:00, התקשר ג'מיל למערער, ובירר שוב אם יש אפשרות להשיג עבורו נשק בלתי חוקי. בשעות הצהריים של אותו יום, שוחחו המערער וג'מיל בטלפון וקבעו להיפגש ברהט בנוגע לעסקת הנשק. בתוך כך יצר המערער קשר עם המנוח, שהיה שכנו וקרוב משפחתו, והחזיק באקדח ברישיון במסגרת תפקידו כמאבטח. בסביבות השעה 17:00, הגיעו המערער והמנוח לביתו של אדם בשם תאופיק, על מנת שיסייע להם להשיג נשק בלתי חוקי. בהמשך נסעו המערער והמנוח לאדם בשם אנואר וניסו לארגן בעזרתו לוחיות זיהוי מזוייפות לרכב, שישמשו אותם בעת ביצוע עסקת הנשק המתוכננת, אך הדבר לא עלה בידם.
ביני לביני, ג'מיל וזיאד יצאו לדרך ממקום מגוריהם בכפר קאסם לכיוון רהט. קצת לאחר השעה 19:18, נכנסו המערער והמנוח לחורשה ברכבו של המנוח. המנוח נהג ברכב ונשא עמו את האקדח בו החזיק ברישיון מתוקף עבודתו כמאבטח. המערער ניהל שיחות טלפון תכופות עם ג'מיל, והכווין אותו לחורשה ולאחר מכן לנקודה המדוייקת בה המתין יחד עם המנוח. זמן קצר לפני שג'מיל חבר למערער, נשמעו במקום מספר יריות שנורו מאקדחו של המנוח. לאחר מכן נפגש המערער עם ג'מיל, ועלה לרכב שבו הגיעו ג'מיל וזיאד והשלושה נסעו לכפר קאסם כשהם נושאים עמם את אקדחו של המנוח. בחורשה נותרה גופתו של המנוח, ומאוחר יותר התברר כי הוא נרצח ביריות שנורו מאקדחו-שלו, בעודו יושב במושב הנהג ברכבו.
ג'מיל, זיאד והמערער הגיעו לכפר קאסם וישבו לסעוד בחצר ביתו של זיאד. בהמשך העביר ג'מיל למערער שיק על סך 4,500 ש"ח וסכום כסף נוסף במזומן. באותה עת, רכבו של המערער היה מצוי במוסך בכפר קאסם, כיוון שלא היה בידו לשלם לבעל המוסך עבור הטיפול ברכב. ג'מיל הבטיח לבעל המוסך לשלם את החוב בסך כ-4,000 ש"ח, והרכב הועבר לידי המערער, שנהג בו חזרה לביתו. בשלב זה החלה משפחתו של המנוח לדאוג לו ולחפש אותו. אחיו של המנוח התקשר למערער ושאל אותו היכן המנוח, והמערער ענה שהוא אינו יודע. כשהגיע המערער לרהט הוא השים עצמו כמשתתף בחיפושים אחר המנוח, עד ש"מצא" את גופתו בחורשה. בני משפחתו של המנוח חשדו במערער כבר בשלב זה, נוכח התנהגותו החשודה, ואחד מאחיו של המנוח התעמת עמו בזירת מציאת הגופה והטיח בו כי הרג את המנוח.