ע"פ 37127-02-15 מלכה נ' מדינת ישראל, עפ"ג 45542-01-15 מדינת ישראל נ' ברוך מלכה

1. לפנינו ערעור מטעם המערער בע"פ 37127-02-15 על הכרעת הדין ועל גזר הדין וכן ערעור מטעם המשיבה (המערערת בעפ"ג 45542-02-15) על קולת העונש.

2. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 39855-12-09 (בית משפט השלום בפתח תקווה) בביצוע 79 עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) וכן בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונידון למאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע, וקנס בסך 250,000 ₪.

3.על פי עובדות האישום הראשון, המערער הוא רואה חשבון במקצועו ובבעלותו משרד לראיית חשבון. במהלך השנים 2002-2007, שימש המערער כרו"ח של החברות בילבו החזקות בע"מ (להלן: בילבו), פיא תעשיות ותקשורת בע"מ (להלן: פיא) ותקשורת בטוחה בע"מ (להלן: תקשורת). המערער ביצע את הנהלת החשבונות של חברות אלה וכן הוציא תלושי שכר עבור החברות א.ר.מ.ס. אחזקות בע"מ (להלן: ארמס) וסורמי השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: סורמי), תוך שהוא מודע לכך כי היו בשליטתו של יניב בן דוד (להלן: יניב).

על מנת להקטין את תשלומי המס בהן היו חייבות למנהל מס ערך מוסף, קיבלו פיא ותקשורת, אשר נשלטו על ידי יניב, מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם סורמי וארמס, אשר אף הן בשליטתו של יניב, זאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות לגביהן הוצאו (להלן: החשבוניות הפיקטיביות).

חרף ידיעתו כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, רשם אותן המערער בספרי הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת וניכה שלא כדין את סכומי המס המגולמים בהן בדיווחיהן התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

סך כל החשבוניות הפיקטיביות שקיזזו פיא ותקשורת הוא 113,134,517 ₪, כולל מע"מ, וסכום המס הנובע מהן הוא 15,812,777 ₪.

4.על פי עובדות האישום השני, במהלך השנים 2005-2007, ביצע המערער במסגרת המשרד ובאמצעות עובדיו את הנהלת החשבונות של בילבו ואף שימש כרו"ח של החברה.

ביום 04.09.07, נעצר יניב, מנהל בילבו, ע"י משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות מס בקשר לפעילותו בחברה זו.

באותו יום, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, התקשר אל המערער, הראל בן דוד, אחיו של יניב (להלן: הראל) וביקש ממנו כי יגיע בדחיפות לבית הממוקם ביהוד. המערער נעתר לבקשה ופגש במקום את הראל ואחיו תום בן דוד (להלן: תום).

במהלך הפגישה, אמר הראל למערער כי יש למחוק את קבצי בילבו ממחשביו של המערער, המצויים במשרד, וזאת מתוך כוונה להעלימם וכן הורה לתום להתלוות אל המערער למשרד, לצורך ביצוע הפעולה.

בסמוך לשעה 20:00, הגיעו המערער ותום למשרד. המערער הפנה את תום למחשב עליו היו שמורים, בין היתר, קבצי המחשב הרלוונטיים לבילבו והלה החל למחוק אותם ביודעו כי הם עשויים להיות דרושים כראיה בהליך שיפוטי ובכוונה למנוע זאת. בסמוך לשעה 20:30, עזב המערער את המשרד בהותירו את תום בגפו.

בהמשך, עזב תום את המשרד בהוציאו ממנו את קלסרי הנהלת החשבונות של בילבו לשנים 2006-2007 ונטל עמו מחשב אחר מהמשרד אשר הכיל גם הוא קבצים של בילבו.

5. במענה לאישום אישר המערער כי עסק בראיית חשבון במסגרת המשרד, כי שימש כרואה החשבון של בילבו, פיא ותקשורת, אולם כל שידע הוא שבילבו מצויה בשליטתו של יניב. מעבר לכך, כפר המערער בכל המיוחס לו.

הכרעת הדין של בית משפט קמא

האישום הראשון

6.בית משפט קמא קבע כי הוכח ללא עוררין שיניב פעל במתווה עברייני, בין היתר באמצעות החברות נשוא כתב האישום להן העניק המערער שירותים חשבונאיים שונים. כמו כן הוכח, שנעור חשד בליבו של המערער בנוגע לאמור לעיל, אשר השתכלל לכלל מודעות, בעקבותיה התפטר המערער מכלל תפקידיו בחברות אלה.

7.בעדותו של יניב, אשר הוכרז כעד עוין, והודעתו שנגבתה התקבלה, הוכחה השיטה בה פעל יניב על מנת להתחמק מתשלום מס, אשר הושתתה על חברות בשליטתו בהן התקיימה פעילות עסקית אמיתית עם לקוחות. חברות אלה קיבלו לכאורה שירותי כוח אדם מקבלן משנה בדמות חברות דוגמת סורמי וארמס, אשר נרשמו על שם רוני מימון (להלן: רוני), למרות היותן בשליטת יניב.

הוכח כי סורמי וארמס הנפיקו לפיא ותקשורת חשבוניות בסכומים גבוהים, שלא שיקפו את מצב הדברים לאשורו. פיא ותקשורת רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות שלהן וניכו שלא כדין את סכומי המס הגלומים בהן בדיווחיהן למע"מ, על מנת להקטין את חבות המס.