ע"פ 3657/16 חמאד אל עוברה נ' מדינת ישראל

 ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 4.4.2016, בת"פ 11831-08-14, שניתן על-ידי כב' השופט א' ביתן

     השופט א' שהם:

1. זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 11831-08-14, שניתן ביום 4.4.2016 על ידי כב' השופט א' ביתן.

2. המערער, יליד שנת 1955, תושב העיר רהט, הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה במזיד ברכב מתוך מניע של עוינות כלפי הציבור, לפי סעיף 413ב בנסיבות סעיף 144ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (11 מקרים). בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, עבירה מבין העבירות המנויות בסעיף 144ו לחוק העונשין "ממניע גזעני או עוינות כלפי הציבור"; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים לחמישה מתלוננים בסכום כולל של 6,600 ש"ח. המערער אינו משלים עם עונש המאסר שנגזר עליו, ומכאן הערעור שלפנינו. יצוין, כי ביום 9.5.2016, עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער, על ידי חברתי, השופטת א' חיות, וזאת בהסכמת המשיבה.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

3. מכתב האישום המתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, עולה כי בתקופה הרלבנטית, היינו בתקופת הלחימה בעזה, במסגרת מבצע "צוק איתן", עבד המערער בחלוקת עיתונים ביישוב "להבים". נטען בכתב האישום, כי המערער "ראה בציבור היהודי כמי שאחראי למעשים שמתרחשים בעזה, ולכן החליט לפגוע בציבור היהודי ככזה, באמצעות שימוש בסמל פוגעני, הידוע ומפורסם כסמל מובהק לאנטישמיות". ביום 28.7.2014 בסמוך לשעה 04:00, חרט המערער, באמצעות אבן, סימנים של "צלב קרס" על גבי אחד עשר כלי רכב, שפרטיהם מופיעים בכתב האישום, אשר חנו ברחבי היישוב. נטען עוד, כי המערער עשה כן "בשל כך שסבר כי בעלי הרכב מוצאם יהודי". לבסוף, נאמר בכתב האישום כי במעשיו אלו, המערער "הרס או פגע במזיד בכלי רכב או בחלק מהם מתוך מניע של עוינות כלפי הציבור".

גזר דינו של בית משפט קמא

4. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על עיקרי הדברים המופיעים בתסקיר מבחן, מיום 16.11.2015, שהוגש בעניינו של המערער. המערער היה במועד כתיבת התסקיר, כבן 20 שנה, הוא רווק ומתגורר בבית הוריו בעיר רהט. לדברי המערער, הוא סיים 12 שנות לימוד, ואף שקל לצאת ללימודים גבוהים בחו"ל. המערער עובד במפעל מזון בקרית גת, ובמועד ביצוע העבירות סייע לאביו בחלוקת עיתונים ביישוב "להבים". אשר למעשים שיוחסו לו בכתב האישום, הודה המערער בביצועם, אך שלל מניע של עויינות לציבור, וטען כי הרקע לעשייתם נעוץ בסירובו של אביו לקנות לו בגדים לחג. עוד טען המערער, כי הכספים שהרוויח מחלוקת העיתונים הגיעו לאביו ולא אליו, דבר שהכעיסו. בשיחה עם קצין המבחן, לא עלה בידי המערער להסביר מדוע חרט על גבי כלי הרכב סימן של צלב קרס דווקא, ומדוע בחר במכוניות שבהן פגע. תחילה, טען המערער כי "הסמל היה בראשו ואינו יודע מה מקורו", ובהמשך טען כי הוא למד על כך בבית הספר. המערער שלל פגיעה מכוונת בכלי רכב של יהודים, וטען כי הודה בכך בשל לחץ החקירה, ולא מסיבה אחרת. צוין בתסקיר, כי המערער התקשה לבחון את השלכות מעשיו על נפגעי העבירה. לדברי המערער, מדובר במעשה חד פעמי שאינו מאפיין את התנהגותו בדרך כלל, ובשל המחירים שהוא משלם, בגין אותם מעשים, הוא לא יחזור עליהם. שירות המבחן ציין, כי למערער יכולות קוגניטיביות תקינות, הוא מצמצם ומטשטש את מאפייני המעשים, "ומבטא אדישות כלפי מעשיו וההליך המשפטי". בסופו של יום, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אך לנוכח גילו הצעיר; העדר הרשעות קודמות; והתייחסותו למחירים שהוא משלם כמציבי גבולות עבורו, הומלץ לשקול הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

5. בהמשך גזר הדין, קבע בית משפט קמא, כי הגם שמדובר במעשים שבוצעו כלפי מספר כלי רכב, יש לראות במעשים אלו כאירוע אחד, ולקבוע מתחם ענישה אחד לאירוע כולו. מכאן פנה בית משפט קמא לבחינת הערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של המערער, ומנה, בין היתר, את ההגנה על קניין; שמירת הסדר הציבורי; התחשבות ברגשות הציבור היהודי; וקיום יחסי סובלנות ושכנות טובה בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בישראל. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי בהתחשב בעיתוי ביצוע העבירות, במהלך מבצע "צוק איתן", ברקען ובטיבן של העבירות, והנזק שנגרם, הרי שמידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, סקר בית משפט קמא פסקי דין, הקרובים בנסיבותיהן לענייננו, בציינו כי בחלק מהמקרים הוטלו עונשי מאסר לא ארוכים, ובמקרים אחרים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית משפט קמא ראה בחומרה את ביצוע העבירות על ידי המערער, אשר נעשו מתוך עויינות לציבור היהודי, וחומרה מיוחדת יש לראות בשימוש בצלב קרס, "במעין שמחה לאיד על שואת העם היהודי". בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא מתחם ענישה הנע בין 4 ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

           לצורך קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר של המערער; בהודאתו באשמה; בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; בעברו הנקי; בהתנדבותו למשמר האזרחי; היותו נתון בתנאי שחרור מגבילים; ובעמדת שירות המבחן. לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המערער 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ועונשים נלווים כמפורט בפיסקה 2 לעיל.