מדינת ישראל נ' שושנה ארז

השופט יואל עדן

1.זהו ערעור המדינה על הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה באשדוד (כב' השופטת נ. חקלאי) במסגרתה זיכה בית המשפט את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, מחמת הספק.

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), ואי מתן זכות קדימה להולך רגל לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

על פי כתב האישום, ביום 22.10.14 סמוך לשעה 07:20 נהגה המשיבה ברכב ברחוב מרכזי דו מסלולי, כשהמסלולים מופרדים ע"י שטח הפרדה בנוי, ובכל מסלול שלושה נתיבי נסיעה לאותו כיוון.

המשיבה נהגה ברכבה בנתיב הנסיעה השמאלי, כשלפניה ולצידה הימני נסעה שיירת מכוניות, והגיעה עם רכבה לצומת בו סומן על גבי הכביש מעבר חציה להולכי רגל, ומעליו תמרור עילי ורמזור צהוב מהבהב, ומעבר החציה נראה היטב ממרחק של כ- 100 מ' כיוון נסיעת המשיבה.

אותה עת הולך הרגל משה אברמוביץ יליד 1923 ("המנוח") חצה את הרחוב במעבר החציה כשהוא אוחז במקל, מימין לשמאל בכיוון נסיעת המשיבה, הספיק לחצות ולהגיע עד למרכז הנתיב השמאלי בו נסעה המשיבה, אשר בהגיעה למעבר החציה, המשיכה בנסיעה מבלי לשנות את אופן נהיגתה, למרות שמלפניה ומצידה הימני נסעו כלי רכב נוספים, אשר הסתירו מפניה את הנעשה בצידו הימני של מעבר החציה ממנו הגיע המנוח, לא הבחינה כלל בחציית המנוח, ופגעה בו עם חזית רכבה.

כתוצאה מהאמור, נחבט המנוח בחלקו הקדמי של הרכב, עלה על מכסה המנוע, ניפץ את שמשת החזית, הוטל על הכביש ונחבל חבלות קשות. המנוח הובהל לבית חולים, כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית, וביום 27.10.14 נפטר המנוח עקב החבלות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

כתב האישום מייחס למשיבה רשלנות אשר בעטיה נגרמה התאונה על תוצאותיה הקטלניות, המתבטאת בכך שבהתקרבה למעבר החצייה לא הבחינה המשיבה בהולך הרגל עת חצה את הכביש, כשהתקרבה למעבר החציה לא נתנה זכות קדימה להולך הרגל ולא אפשרה לו להשלים את החצייה בבטחה, לא שמה ליבה אל הנעשה על מעבר החצייה ובקרבתו, לא שינתה אופן נהיגתה בהתאם לתנאי הדרך, ולא האטה את מהירות נסיעתה כמתחייב, למרות ששדה הראייה שלה לנעשה בצד ימין של הרכב היה מוגבל, עקב נסיעת שיירת כלי הרכב, ולא נהגה כפי שנהג מהישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

כך על פי כתב האישום.

2.במענה לכתב האישום כפרה המשיבה באחריותה, הודתה בכך שנסעה ברכבה במקום האמור, כפרה בכך שמעבר החצייה נראה היטב, וכפרה באמור בדבר מקום חציית המנוח את הכביש, ונטען כי המנוח חצה את הרחוב מימין לשמאל, שלא במעבר חציה, ובין מכוניות חולפות, וכי איש לא חצה את מעבר החצייה שחלפה על פניו.

המשיבה לא חלקה על כך שהמנוח נפגע, אך כפרה באחריותה שלה, כמו גם בקשר הסיבתי לתוצאות, נטען להעדר ראיות לקשר בין מות המנוח לבין הפגיעות, וכפרה הן בקשר הסיבתי רפואי והן בקשר הסיבתי משפטי.