ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
|
33750-01-18
13/06/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. בר זיו-אב"ד
2. אבי לוי
3. אספרנצה אלון
|
| - נגד - |
המערער:
חביב שחאדה
עו"ד אולג פרגין (סניגוריה ציבורית)
|
המשיבה:
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – פלילי
עו"ד מאיה הרטמן
|
| פסק דין |
השופט אבי לוי:
כללי
זהו ערעור על הרשעתו של המערער, מר חביב שחאדה, בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, בניגוד לסעיף 413ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, עבירות שבעשייתן הורשע בבית-משפט השלום בחיפה ביום 31.10.17 בת.פ. 20816-04-15, בידי כב' השופט בנג'ו מבית-משפט השלום בחיפה.
בעקבות הרשעתו בדין, הוטלו על המערער עונשי מאסר על-תנאי ופיצוי למתלונן, אך על גזר-הדין לא בא לפנינו ערעור.
עיקרי הכרעת-הדין
המערער שלפנינו הואשם בכך, שביום 12.4.15 בשעת צהריים, בחניון ברח' בן-גוריון בחיפה הוא התפרץ ביחד עם אחר (שזהותו איננה ידועה) לרכב אשר חנה בחניון האמור. הרכב היה אותה עת בהחזקתו של תמיר בדר. לפי הנטען, המערער ואותו אחר ניפצו את שמשת דלת הרכב, רכנו מעל הרכב, החדירו חלק מגופם לתוכו וכך, דרך השמשה המנופצת נטלו תיק, השייך למחזיק ברכב ועזבו את המקום כשהתיק (על תכולתו) בידיהם וכאשר בכוונתם לשללו שלילת קבע מבעליו.
המערער כפר בביצוע מעשי העבירה הללו וטען, כי בשעת המעשה הוא היה בביתו או במסעדת 'שווארמה פורד'. הוא טען, כי במסעדה שהה בגפו אך בבית היה במחיצת אביו. סנגורו טען, כי טענת האליבי שאותה העלה כלל לא נבדקה, כנדרש.
כתב-האישום התבסס על תצלומים שנערכו בזירת הפשע בשעת ביצוע הפריצה. לפיכך, חלק משמעותי מהמחלוקת בין הצדדים נגע בסוגיית זיהויו של המערער כמבצע מעשי-העבירה. יצוין, כי התצלומים בוצעו בידי עד ראיה אשר נכח במקום.
בבואו להכריע את הדין, זיקק בית-המשפט קמא את עמדות הצדדים ביחס למצב העובדתי. כך, צוין
שאין חולק על כך, שרכבו של המתלונן נפרץ במועד הנקוב בכתב-האישום וכי תיקו של המתלונן ניטל ע"י מאן דהוא מהרכב והושלך לפח אשפה, בו הוא נמצא אחר-כך, בלי שנלקח ממנו דבר.
אין חולק, שבאותו יום בחניון, הבחין עד-הראיה (יעקוביאן) בשתי דמויות של גברים; אחד חובש כובע ואחר עם ראש חשוף ושיער אסוף בצורת 'קוקו'; הוסכם גם, שהעד צילם את שני הגברים והעביר את התצלום לשוטר אבי זגורי (במקום האירוע) ובהמשך לחוקר אלכס שצמן.
ההגנה טענה, שלא הוכח, שבתצלום שצולם ע"י יעקוביאן הופיעה דמותו של המערער. הסנגור טען, שהתצלום נתפס שלא בהתאם לכללים החלים בכגון דא, לא סומן כנדרש ולא הועבר למאגרי המידע ולתיק החקירה כדבעי, בדרך שיש בה לסלק חשש לטעות באותנטיות של התצלום ובהיות אותו תצלום זה שצולם בידי יעקוביאן בזירה.
עוד טענה ההגנה, שהתצלום ועדות יעקוביאן הנלוות לו אינם מוכיחים את היסודות (העובדתי והנפשי) הדרושים לצורך הרשעת אדם בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.
בית-המשפט קמא התייחס לכל אחת מהטענות הללו במסגרת הכרעת-דינו: