ע"פ 33438-02-15 עירית ירושלים נ' אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ ואח'

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ת' נמרודי), בב"ש 6415/2014, מיום 1.1.15, בגדרה בוטל צו ניקיון שניתן נגד המשיבים.

עובדות ורקע

ביום 1.7.14 הוצא כנגד המשיבה 1 ומנהליה (להלן: "המשיבים") צו ניקיון לפינוי פסולת (להלן: "צו הניקיון") באתר אבן עמי, בהתאם לסעיף 13ב לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון" ו/או "החוק"). באתר פועלת מגרסה ניידת, וכפועל יוצא מכך מצויה במקום כמות משמעותית של פסולת בניין הפוגעת בבריאות הציבור ובאיכות הסביבה.

ביום 17.8.14 הגישו המשיבים בקשה לביטול צו הניקיון שהוצא כנגדם. המערערת הגיבה לבקשה. חרף החלטת בית משפט קמא מיום 21.10.14, המשיבים לא השיבו לתגובה. משכך, מחק בית משפט קמא ביום 10.11.14 את הבקשה לביטול צו הניקיון.

ביום 12.11.14 הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר ובית משפט קמא הורה להם להגיש תשובה לתגובת המערערת. המשיבים עשו כן, וביום 1.1.15 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבים וביטל את צו הניקיון ללא קיום דיון במעמד הצדדים.

מכאן הערעור שלפניי.

ההנמקה שבבסיס החלטת בית משפט קמא

בית משפט קמא סקר בהחלטתו מיום 1.1.15 את הוראות סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון, דן לגופו של עניין בכל אחד משלושת התנאים המקדמיים לשם הוצאת הצו וקבע כלהלן:

התנאי הראשון – "הושלכה פסולת" – לא הוכח, מאחר שייתכן כי מדובר בחומר שניתן למחזור ואיננו פסולת;

התנאי השני – "טרם הוגש כתב אישום" – לא התקיים, מאחר שנגד המבקשים תלויים ועומדים שלושה כתבי אישום, והגם ששלושתם מתייחסים לאישומים שונים הרי הם נובעים מהפעלת אותו אתר;

לעניין התנאי השלישי – "רשות הרבים" – לא הוכח כי העסק של המשיבים נמצא בשטח פתוח "ברשות הרבים", מה גם שהמערערת טענה מחד גיסא, כי המשיבים אחראים לפעול לניקוי המקום, ומאידך גיסא, כי מדובר בשטח פתוח ופרוץ לחלוטין העונה על הגדרת "רשות הרבים".

בית משפט קמא ציין כי די באלה כדי לבטל את הצו, והוסיף כי המערערת לא הוכיחה שיש בפעילות משום פגיעה חמורה בשלום הציבור ובבריאותו ואף לא הציגה ראיות לטענה כי האתר מהווה מוקד לתלונות. בטרם סיום החלטתו העיר בית משפט קמא, כי לאור ריבוי ההליכים ניתן להבין את תחושת המשיבים, לפיה המערערת "מתנכלת" להם.