ע"פ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
|
3135-14
30/08/2015
|
בפני השופטים:
1. כבוד השופט ס' ג'ובראן
2. כבוד השופט נ' הנדל
3. כבוד השופט צ' זילברטל
|
| - נגד - |
המערער:
נ' ק'
עו"ד משה ישראל
עו"ד אלימלך קורצוויל
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד תמר פרוש
עו"ד שגיא אופיר
|
| פסק דין |
השופט נ' הנדל:
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 6815-08-11, כב' השופטים צ' סגל, מ' יועד הכהן ו-ב' צ' גרינברג), במסגרתו הושת על המערער עונש של 6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת התעללות מסוג פשע בקטין או בחסר ישע, וכן פיצוי כספי לשלושה קטינים בסכום מצטבר של 70,000 ש"ח. הערעור נסוב על עונש המאסר בפועל.
עובדות והליכים
- המערער הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובמספר עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, לפי סעיף 368ג לחוק.
כתב האישום המתוקן מתאר תמונה אומללה וכואבת של מעשי אלימות ומין אותם ביצע המערער כלפי קטינים. זאת כחלק ממעורבותו במסגרת מעין-משפחתית אותה הנהיג ד' א', ראש המשפחה (להלן: א'). במועדים הרלוונטיים, התגורר א' בירושלים יחד עם מספר רב של נשים וילדים, אשר ראו בו מנהיג רוחני וסרו למרותו. המערער הכיר את א' על רקע השתייכותם המשותפת לאחת מקבוצות החסידות. הקשר בין השניים התהדק, והמערער הלך ונחשף להתנהלות בביתו של א', שכללה הטלת מורא וענישה משפילה של ילדי המשפחה. עם הזמן, המערער השתלב בהתנהלות זו, תוך שהוא נוקט שיטות ענישה ברוטאליות כלפי הקטינים.
כתב האישום כולל שלושה אירועים שבהם מעורב המערער. הראשון, עולה כי א' החליט להעניש את בנו החורג י', בהיותו בן כ-15, בשל חשדו כי י' פגע באחת מבנותיו. א' ובני המשפחה כלאו את י' בחדר השירותים למשך הלילה, תוך תקיפות ואיומים. למחרת בבוקר נקרא המערער להשתתף בענישתו של י'. לאחר שאיים על י' והפחיד אותו, דחף המערער – יחד עם בני משפחה אחרים – את ראשו של י' מתחת למים עד ש-י' הודה שפגע ב-ל'. בהמשך לקחו המערער ובן משפחה נוסף את י' לחדר, הפשיטו אותו מבגדיו ותחבו מקל לפי טבעתו. בשלב זה יצא המערער מהחדר בתואנה כי הוא הולך להביא מקל עבה יותר. י' ניצל את ההפוגה והתקשר למשטרה, וכך הסתיים האירוע. המערער נמלט לבית המשפחה הסמוך לטבריה. כתוצאה מאירוע זה דימם י'.
באירוע שני, החליט א' לגרום לקטינה ח' לספר את שידוע לה על מעשיו של י'. לשם כך היכו א' ואחרים את ח' באמצעות שוט, והטביעו את ראשה באמבטיה מלאת סבון לפרק זמן ממושך. המערער, אשר נכח באירוע, סייע לאחרים ולא פעל למנוע זאת. עוד במהלך אותה תקופה, החליט א' להעניש גם את בנו ש', ויחד עם המערער ובני משפחה אחרים היכו וגידפו את ש'. במספר הזדמנויות החדיר א' מקל מטאטא לפי הטבעת של ש' כאמצעי ענישה, והמערער – אשר נכח בחלק מהאירועים – לא פעל למנעם. כתוצאה ממעשים אלה דימם ש' מפי הטבעת ונגרמו לו כאבים עזים. כמו כן, מתואר בכתב האישום אירוע שלישי, לפיו במועד מסוים כעס המערער על י', נטל מספריים וגזז את פיאותיו.
- במסגרת הטיעונים לעונש, הוגשו לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות מבחן וחוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות. כמו כן הוגשו חוות דעת עדכנית מטעם המרכז לנפגעי כתות, מכתבים של עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית וכן כתב האישום שהוגש נגד נשותיו ובניו של א'. מטעם ההגנה העיד, בין היתר, פרופ' אליעזר ויצטום, שערך חוות דעת פסיכיאטרית בעניין ההשפעה החזקה שהייתה לא' על המערער, ששאף לרצותו (להלן: חוות הדעת של פרופ' ויצטום). המומחה נחקר על חוות דעתו, שהוגשה עוד טרם נחתם הסדר הטיעון בין הצדדים.
בית המשפט קמא קיבל את טענת בא-כוח המדינה, לפיה יש לחלק את כתב האישום לשלושה אירועים שונים. כאמור, חלוקה זו מקובלת גם עליי. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המערער, נדרש בית המשפט קמא לחומרת המעשים והאכזריות שנלוותה להם. בה בעת, הובאה בחשבון העובדה כי המעשים נעשו על רקע ההשפעה החזקה של א' על המערער, אשר פגעה בעצמאות שיקול דעתו בעת ביצוע המעשים. משכך, נקבע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאירועים: אירוע מעשה הסדום – בין 7 ל-12 שנות מאסר בפועל; אירוע הסיוע וההשתתפות הפאסיבית בהתעללות ב-ח' וב-ש' – בין חצי שנת מאסר לשנתיים מאסר בפועל; אירוע גזיזת הפאות – בין 3 ל-8 חודשי מאסר בפועל. עונשו של המערער נגזר תוך חריגה לקולא מהמתחם, והועמד על 6 שנות מאסר בפועל כאמור. זאת בעיקר לנוכח התקדמותו הטיפולית של המערער, במטרה לרכוש יכולת עצמאות מחשבתית. לצורך גזירת העונש התחשב בית המשפט קמא גם בנסיבות חייו הקשות של המערער, ובכך שלקח אחריות על מעשיו.