מדינת ישראל נ' גאבר

השופט א. לוי:

כללי

מונח לפנינו ערעורה של המדינה (להלן: "המערערת"), אשר הופנה נגד הכרעת הדין שניתנה ביום 4.11.18 על ידי כב' השופט זיו אריאלי, מבית-משפט השלום בחיפה, במסגרתו של תיק פלילי 39841-04-17. בהכרעת הדין זוכה עומר בן אחמד ג'אבר (להלן: "המשיב") מחמת הספק מהאשמה, שיוחסה לו, שעניינה החזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עובדות כתב האישום, אשר ניצב בבסיס הכרעת הדין הן אלו -

ביום 15.1.17, בשעה 9:40 לערך, במהלך חיפוש שגרתי באגף 2, תא 15 בכלא כרמל, בוצע חיפוש על גופו של המשיב (באותה העת אסיר בכלא כרמל) שבמהלכו נתפסה עליו סכין מאולתרת.

במעשיו אלו, כך נטען במסגרת כתב האישום, החזיק הנאשם סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

הכרעת הדין - נימוקי בית המשפט קמא

במסגרת נימוקי הכרעת הדין ציין השופט המלומד קמא, כי המשיב כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. במסגרת תשובתו לכתב האישום, טען המשיב כי החיפוש שבוצע בתאו לא היה שגרתי; בנוסף, טען שהסכין לא נתפסה על גופו. עוד נטען, כי אין עסקינן כלל בסכין, אלא בחפץ מאולתר כלשהו "שקשה לקרוא לו סכין".

פרשת התביעה ופרשת ההגנה נוהלו שתיהן עד תום.

מטעם התביעה העידו שני עדים (מר יוסי מסאס ומר אג'ואד חמוד), אשר שימשו בעת הרלבנטית כלוחמים ביחידה מחוזית של שב"ס (מחוז צפון), ביחידת חיפושים במתקני כליאה. השניים היו אלו, שערכו את החיפוש, במהלכו נתפס החפץ מושא כתב האישום. עדותם התמקדה באופן ביצוע החיפוש.

בנוסף, הוגשו (בהסכמת ההגנה) מוצגים שונים כדלקמן:

לוח צילומים, הכולל תמונות של החפץ שנתפס; הודעת המשיב; מזכרים שערכו שני העדים ובהם תיעוד החיפוש; דו"חות פעולה של חוקרים בתיק וכן החפץ עצמו [ת/7].

המשיב העיד להגנתו. בעדותו לפני בית המשפט טען, כי במהלך החיפוש, הציג לו ע"ת מס' 1 חפץ ושאל אותו "מה זה הדבר הזה?" הוא מצדו ענה שהחפץ משמש להכנת כובעים. כשנשאל אם החפץ שלו - השיב בשלילה. לאחר מכן, הוא הוכנס לתא המקלחת, שם בוצע עליו חיפוש. בהמשך, הוצאו כל האסירים בתא לחצר ולדבריו במשך כשעתיים "הפכו את התא" והודיעו לו כי הוא מיועד לעבור לצינוק.

המשיב טען, כי אין כל היגיון שיסבך את עצמו בהחזקת חפץ שעלול לגרום להארכת תקופת מאסרו.

לצד זאת, במסגרת חקירתו הנגדית טען כי היה מסוכסך עם אסיר אחר (בגין סכסוך שהחל בכלא מעשיהו). כשהתבקש להסביר את הפער בין גרסה זו לבין הגרסה שמסר במסגרת חקירתו במשטרה (שם מסר כי אינו מסוכסך עם אסירים אחרים) - הסביר כי עובר לחקירה המשטרתית שוחח עמו קצין המודיעין במתקן הכליאה, וזה האחרון הזהיר אותו כי היה ויספר שהוא מסוכסך עם מאן דהוא, הוא יועבר לאגף אחר (שם שוהים אסירים מירושלים אשר הוא "מסוכסך איתם באמת").

יתרה מכך, הוסיף שגם חזרתו מאמירתו, לפיה מדובר בחפץ להכנת כובעים נעשתה כפועל יוצא משמיעת דבריו הנ"ל של קצין המודיעין. המשיב ציין שאילו היה מכין חפץ להגנה עצמית, נוכח הסכסוכים בכלא, אזי לא היה מכין "דבר כזה", אלא כלי חד יותר. הוא ציין גם, כי כאשר היה מסוכסך עם אסירים אחרים ונאלץ להגן על עצמו הוא לא השתמש בסכינים אלא השתמש בידיו החשופות.