קהלאני ואח' נ' מדינת ישראל

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) שבו הורשעו המערערים - המערער 1 (להלן – המערער) וחברה שבניהולו - בעבירה של פגיעה בערך טבע מוגן בכל המתייחס לפגיעה בצבי הארץ ישראלי, ונגזר על כל אחד מהם קנס בסך 12,500 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה בסך 25,000 ₪ (ת"פ 4146/09). 

כתב האישום

2.נגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פגיעה בערך טבע מוגן, בניגוד לס' 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ה-1998 (להלן – חוק גנים לאומיים) ולתקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים ושמורות הטבע (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד-1983. נטען בכתב האישום כי "עמק הצבאים" הנמצא בצומת פת בירושלים, הוא שטח פתוח טבעי המאכלס בתוכו מגוון חיות בר ובכללן הצבי הארץ ישראלי. עוד נטען כי בין התאריכים 3-4.11.08 גזמו המערערים ב"עמק הצבאים" שני עצים מסוג שקד מצוי באמצעות מסור מכני וכי ביום 7.11.08 ביצעו המערערים עבודות הכשרה וחישוף באמצעות טרקטור בשטח של כ-30 דונם לצורך מיזם עסקי בתחום החקלאות. נטען שהמערערים ביצעו את מעשיהם על אף שביום 4.11.08 הורה פקח המשיבה למערער לחדול מביצוע העבודות בשל הפגיעה הנגרמת בעטיין לצבאים ולערכי טבע מוגנים נוספים המצויים במקום, וכי במעשיהם פגעו המערערים באוכלוסיית הצבאים המצויה במקום, בעשרות סתווניות ובשקד מצוי, שהם ערכי טבע מוגנים, וזאת מבלי שהיה להם היתר לכך.

3.בעקבות טענות מקדמיות שהעלו המערערים תיקנה המשיבה את כתב האישום. המשיבה מחקה מכתב האישום המתוקן את העבירה בכל המתייחס לפגיעה בשקד מצוי, וכן פירטה את אופן הפגיעה באוכלוסיית הצבאים בציינה שכתוצאה מעבודות ההכשרה שביצעו המערערים, נפגע קרום הקרקע העליון בשטח של כ-30 דונם. כתוצאה מכך נפגעו עשבים חד שנתיים, המהווים את מקור מזונם העיקרי של הצבאים. כן נטען שעבודות ההכשרה באמצעות הטרקטור, שלוו ברעש ובנוכחות אדם, דחקו את הצבאים לחלקו הצפוני של העמק, גרמו לצמצום תחום מחייתם ולעקה (STRESSׂׂ) בקרב הצבאים.

פסק דינו של בית המשפט קמא

4.לאחר שמיעת ראיות הצדדים זיכה בית משפט קמא את המערערים מן העבירה של פגיעה בערך טבע מוגן בכל המתייחס לטענה לפגיעה בסתווניות, והרשיעם בעבירה זו כל המתייחס לפגיעה בצבי הארץ הישראלי. בית המשפט ציין בהכרעת הדין שלא היה חולק שהמערערים ביצעו את עבודות החישוף והכשרת הקרקע באמצעות טרקטור ב"עמק הצבאים". עוד קבע שחוק גנים לאומיים דורש קבלת היתר מאת מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לשם פגיעה בערכי טבע מוגנים. המערערים לא קיבלו את ההיתר הנדרש על אף שידעו שבמקום מצויים ערכי טבע מוגנים, בהם הצבי הארץ ישראלי. בית המשפט ציין שהסתמכותם של המערערים על היתר שניתן ע"י גורמים אחרים או על הנחיות כלליות של העיריה או של החברה להגנת הטבע, אינה מהווה היתר כנדרש.

5. בית המשפט קמא הוסיף ובחן האם העבודות שביצע המערער פגעו בערכי הטבע המוגנים במובנו של חוק גנים לאומיים. על יסוד חוות דעתו של האקולוג ד"ר יריב מליחי שהוגשה מטעם המשיבה קבע בית המשפט כי פעולות חישוף והכשרת הקרקע שביצע המערער באמצעות הטרקטור "היו גורם מפריע להתפתחותו הטבעית, שמירתו ורבייתו של הצבי הישראלי", שכן "פעולות אלה פגעו במקור המזון המיטבי ובחלק משטח המסתור של הצבי הארץ ישראלי בעמק הצבאים". בית המשפט ציין, על יסוד עדותו של ד"ר מליחי, כי על אף שהצבי הארץ ישראלי יכול להתקיים ממזון אחר כמו עלוות עצים ושיחים, הרי שהמזון המיטבי עבורו הוא העשבים החד שנתיים. עוד קבע שעצם הפגיעה בעשבים החד שנתיים, המזון המיטבי לצבי, מהווה הפרעה למהלך התפתחותו הטבעית של הצבי ולרבייתו. בית המשפט הוסיף וציין כי אף שמעדות ד"ר מליחי עולה כי גורמים נוספים פגעו בצבי הארץ ישראלי, בהם צמצום שטח הגידול הטבעי לצורך תשתיות ובינוי, טרף כלבים משוטטים והכבישים באזור, אין החוק דורש שהפגיעה בצבי תהיה הפגיעה הבלעדית באותו ערך טבע מוגן. בית המשפט הוסיף וקבע, בכל המתייחס לפגיעה בשטח המסתור של הצבי, כי אף שעמק הצבאים משתרע על כ-250 דונם, ואילו העבודות בוצעו על פני כ-30 דונם בלבד, "גם הפגיעה באותם כ-30 דונם שהיוו מקום מחבוא, מסתור והגנה לצבאים הארץ ישראלי מפני טורפים ומפגעים למיניהם מהווה 'הפרעה' לשמירתו של הצבי על פי הגדרתה בחוק הגנים הלאומיים". לפיכך קבע שהמערער פגע במעשיו בערך טבע מוגן הוא הצבי הארץ ישראלי.

6.באשר לפגיעה בסתווניות, ולאחר שבחן את חוות דעתו של ד"ר מליחי ויתר הראיות, קבע בית המשפט כי קיים ספק האם הפגיעה שנגרמה לפרחי הסתווניות נגרמה בשל מעשי המערער או בשל גורם אחר, ולפיכך הורה על זיכויים של המערערים מן העבירה של פגיעה בערך טבע מוגן בכל המתייחס לסתווניות.

7.בית המשפט קמא הוסיף ודחה את טענת המערערים לאכיפה בררנית ואת טענתם כי גופים אחרים פעלו בשטח בלא היתר, תוך שציין שלא מצא תשתית ראייתית לאכיפה בררנית במקרה דנן, שכן לא הוכח שהגופים האחרים שפעלו בשטח עמק הצבאים פעלו באופן הפוגע בערכי הטבע המוגנים שבעמק, ואף אם עשו כן, לא הוכח שעשו כן בלא האישור הנדרש על פי החוק.