ע"פ 1894/14 אנדרג'או גבריאל צ'אקול נ' מ"י

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' מרוז) בת"פ 27213-04-12 מיום 3.2.2014, במסגרתו הושת על המערער עונש של 8.5 שנות מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל על המערער בתיק אחר באופן שחציו במצטבר וחציו בחופף; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה בה הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים החל ממועד שחרור מהמאסר; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בחוסר זהירות בעטיה נפגע אדם; ופיצוי משפחת המנוח וכל אחד מהמתלוננים בסך 7,500 ש"ח.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום, בעבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין יחד עם סעיף 38(3) ו-62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי סעיף 62(3) ו-64ב (א)(3)+(4) לפקודה. על פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היה המערער נהג חדש. ביום 20.1.2012 בילה עם חברים ושתה לשוכרה. בעודו תחת השפעת אלכוהול, נהג המערער מספר פעמים לאורך הלילה ברכב מסחרי שבחזקתו (להלן: הרכב). למחרת, בשעות הבוקר, לאחר לילה ללא שינה, הסיע המערער ברכב את אחיו, שלום צ'אקול (להלן: שלום) וחבריו, אברהם סנבטו (להלן: סנבטו), אברהם אבבה (להלן: אבבה) ואדללהו סלמון (להלן: סלמון) (להלן במקובץ: הנוסעים) מחדרה לנתניה. בהגיעם לנתניה, שב המערער ושתה משקאות משכרים. לאחר זמן מה אמר לנוסעיו כי הוא עייף ורוצה לנסוע הביתה. המערער החל בנהיגה מבלי שווידא שנוסעיו חגורים בחגורת בטיחות. בעת הנהיגה, למצער אחד מהם לא היה חגור. במועד זה, ריכוז האלכוהול בדמו של המערער היה לפחות 247% מ"ג. בנוסף, הוא היה עייף מאוד ומודע לעייפותו. בשעה 9:30 לערך הגיע המערער לכביש מספר 2 מדרום לצפון, בסמוך לבית ינאי. תנאי הדרך באותה עת היו תקינים, הראות טובה והכביש יבש. המהירות המותרת במקום 90 קמ"ש. המערער נהג במהירות של 114 קמ"ש לפחות ובתוך כך, סטה מהנתיב הימני לשמאלי ואיבד את השליטה ברכב, אשר סטה לימין ולשמאל עד אשר פגע עם חזיתו בעוצמה במעקה הבטיחות המפריד בין מסלולי הנסיעה. כתוצאה, נהדף הרכב חזרה לימין, התהפך ונעצר הפוך על גגו, חלקו בשול הימני וחלקו בנתיב הנסיעה. נוסעי הרכב, סנבטו, אבבה וסלמון הועפו מהרכב והוטחו לכביש. כתוצאה מהתאונה, סנבטו נחבל בראשו ובחלקי גוף אחרים ומותו נקבע במקום התאונה. הנוסעים האחרים נחבלו אף הם: לשלום נגרמו המטומה פריאטלית בראשו, שפשוף בכף יד שמאל וכן שפשוף נרחב וכוויה דרגה 2 באמה הימנית; לאבבה נגרם שבר בגולגולת וחבלות בפנים; לסלמון נגרמו המטומות בקרקפת, לרבות פצע באורך כ- 6 ס"מ שנתפר וכן שפשופים בגפיים ובגב התחתון.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 3.2.2014 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו, ומצא כי התאונה הקשה והמרה התרחשה על רקע פזיזות וזלזול בערכי יסוד, קדושת החיים ושלמות הגוף. כן נמצא כי המערער היה מודע לשכרותו, לעייפות ולתשישות בהם היה נתון לאחר ליל בילויים וכן היה מודע להיותו נהג חדש. נקבע, כי בנסיבות המתוארות, היה עליו לצפות היתכנותהשל תאונה. בית המשפט המחוזי ייחס חומרת יתר להיות המערער נהג חדש אשר מחובתו לנהוג משנה זהירות. תחת זאת, נמצא כי הוא פעל בפזיזות וחוסר אכפתיות לתוצאות האפשריות של מעשיו. כן נקבע כי הריכוז הגבוה של האלכוהול בדמו מדבר בעד עצמו. כך אף נהיגתו הפזיזה, במהירות מעל המותר ומבלי שדאג שנוסעיו יהיו חגורים בחגורות בטיחות. בנסיבות אלו, בית המשפט המחוזי קבע כי התרחשות התאונה הייתה תוצאה טבעית של מעשיו. בית המשפט מצא כי ניכרת מגמת החמרה בענישה בגין עבירת ההריגה בתאונת דרכים, ועל כן העמיד את מתחם הענישה בגין כלל העבירות בהן הורשע המערער על 4 עד 10.5 שנות מאסר. בקביעת העונש בתוך המתחם, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מחד את עברו הפלילי המכביד של המערער ועונשי המאסר שריצה, ומאידך, לקח בחשבון את  נסיבותיו האישיות הקשות וכן, הירתמותו, לאחרונה, להליך שיקום ולניצנים ראשונים של סיכויי השיקום. ואולם, בית המשפט סבר כי השיקולים לקולה נסוגים מפני שיקולי הגמול וההרתעה, לנוכח חומרת מעשיו והתוצאות המרות שנגרמו בעטיים, כמו גם, נפיצות תופעת הנהיגה בשכרות בקרב צעירים. בית המשפט המחוזי מצא לנכון להפעיל את המאסר המותנה של 12 חודשים שהוטל עליו לאחר שמצא כי התקיים יסוד האלימות במקרה שלפנינו, אך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, הוא הופעל חלקו במצטבר וחלקו בחופף. לנוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כאמור לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור ותשובת המשיבה