אבו ריא נ' מדינת ישראל

1.לפנינו ערעור על פסק דין מיום 3/12/18, שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח) בת"פ 6794-04-16. בהכרעת הדין בתיק זה, נדחתה בקשתו של המערער שלא להרשיעו על אף הודאתו בעובדות כתב האישום נגדו, וזאת בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 71 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "חוק העונשין") ולפי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982.

כתב האישום

2.על פי כתב האישום שבעובדותיו, כאמור, הודה המערער, הבחינו שוטרים בתצפית, ביום 11/10/15, במערער, כשהוא מנסה לשבור חלון של כלי רכב, שחנה בחניון ציבורי, על ידי זריקת אבנים. כאשר לא הצליח, הלך המערער לרכבו שלו, הוציא מתוכו מוט ברזל ושבר באמצעותו, במספר מהלומות, את החלון הקדמי של הרכב. המערער הכניס דרך החלון המנופץ את פלג גופו העליון ושלף מתוך הרכב שני ארנקים, אותם נשא עמו בכוונה לשללם, על תכולתם, שלילת קבע מבעליהם. המערער החל לנסוע מהמקום ברכבו, ואזי נעצר על ידי השוטרים.

תסקיר קצין המבחן

3.על פי בקשת סניגורו, הורה בית משפט קמא לקצין המבחן לתת תסקיר על המערער ולהתייחס בו, בין היתר, לאפשרות של הימנעות מהרשעה .

להלן עיקריו של התסקיר, שתאריכו 13/9/17: המערער היה כבן 24 שנים בעת מתן התסקיר. הוא בעל תעודת בגרות, רווק, והחל ללמוד משפטים בשנת 2016 (לאחר ביצוע העבירות נשוא ערעור זה, הערה של ההרכב) במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. המערער עדיין סטודנט ואינו עובד. משפחתו היא משפחה נורמטיבית. האב עוסק בעריכת דין, המערער לקח אחריות על המעשים המיוחסים לו, חש חרטה מלווה בבושה, צער ואשמה. המערער טען לפני קצין המבחן, כי הוא אינו מודע לסיבות מדוע ביצע את העבירות, וכי בעת ביצוען חש "מנותק מגופו". הוא "התעורר" רק כאשר נחקר בתחנת המשטרה על מעשיו. קצין המבחן סבר כי המערער מנסה "לטשטש באשר למניעי עבירותיו ולייחס מיקוד שליטה חיצוני באשר לסיבות בעטיין ביצע את המיוחס לו כפי שבא לידי ביטוי באמירותיו כי מתקשה לזכור פרטים מהאירוע". קצין המבחן הוסיף שהמערער מתפקד מתוך עולם נורמטיבי. המערער מסר לקצין המבחן, כי הוא היה רוצה להתנצל לפני הקורבן, בעל הרכב, אולם אינו מוצא את הכוחות לכך.

4.קצין המבחן המליץ על עונש של של"צ של 140 שעות ועל העמדתו של המערער במבחן למשך 12 חודשים, כאשר מטרת העבודה הטיפולית במהלך תקופת המבחן תהיה לשפר את יכולתו של המערער להפעיל שיקול דעת הולם במצבים עמוסים מבחינה רגשית, להתמודדות אדפטיבית עם רגשות שליליים ולוויסות דחפים. עוד סבר קצין המבחן כי הרשעה בדין עלולה לחבל בהתפתחותו המקצועית של המערער ולצמצם אופציות תעסוקתיות עבורו. קצין המבחן הוסיף כי המלצתו באה גם על רקע של העדר הרשעות קודמות ונכונותו של המערער לשתף פעולה עם שרות המבחן בביצוע של"צ ותקופת מבחן.

עיקר טיעוניהם של הצדדים בבית משפט קמא

5.המערער ביקש לקבל את המלצות קצין המבחן, כשהוא טוען, בין היתר, כי הוא לומד משפטים, וכי אם יורשע בדין לא יוכל לעסוק במקצוע זה ואף לא במקצועות נוספים. בכך ייפגע פגיעה קשה ביותר המצדיקה הימנעות מהרשעה.

המאשימה התנגדה לכך שבית המשפט לא ירשיע את המערער ויגזור עליו את העונשים השיקומיים עליהם המליץ קצין המבחן. בין היתר נטען כי חומרת העבירות ואופן ביצוען, אינם מאפשרים לכלול את המקרה כאן במסגרת המקרים החריגים בהם ניתן, בהתאם להלכה הנוהגת, להימנע מהרשעה.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.בית משפט קמא סקר את ההלכה הנוהגת באשר להימנעות מהרשעה, לפיה הכלל הוא שיש להרשיע, והחריג הוא שניתן להימנע מהרשעה כאשר נסיבות העבירה ומהותה מאפשרים זאת כגון העדר עבר פלילי, סיכוי נמוך ביותר להישנות העבירה, נזק מועט שנגרם וכן פגיעה קונקרטית וממשית בסיכויי השיקום של הנאשם. במקרה דנן, כאשר המערער ביצע התפרצות המלווה בניפוץ שמשה של רכב באבן ובמוט ברזל כדי לגנוב מתוכו - לא ניתן, כך לעמדת בית משפט קמא, להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בתכליות הנוספות של הענישה, כמו הרתעת הרבים והחזרה לנאשם כגמול מעשיו.