ע"פ 10743-05-15 פאיז נ' מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט פ' שטרק), בב"ש 2657/2013, מיום 30.3.14, בגדרה נדחתה בקשה לביטול החלטה חלוטה מיום 22.6.14, למתן צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק") במעמד צד אחד.

תמצית העובדות וההליך בבית משפט קמא

ביום 22.4.13 הוגשה בקשה למתן צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה. ביום 24.4.13 קבע בית משפט קמא, כי המשיבה תעביר את הבקשה למערער, ככל שהוא ידוע, וכן תודבק על קיר חיצוני של המבנה שהריסתו מתבקשת בתוך 30 יום. עוד נקבע, כי כל הרואה עצמו נפגע מהבקשה רשאי להגיש את התנגדותו, כשהיא מלווה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשה, בתוך 30 ימים ממסירת הבקשה למערער או מהדבקתה על קיר המבנה. עוד צוין, כי אם "לא תוגש התנגדות, תתקבל הבקשה".

ביום 4.7.13 הגישה המשיבה לבית משפט קמא הודעה מלווה בתצהיר ותמונות, ולפיה ביום 16.5.13 "בוצעה הדבקה של ההחלטה ונספחיה, בדבר בקשת המאשימה להריסה...". ביום 9.7.13, משלא נתקבלה תגובה, נעתר בית משפט קמא לבקשה. ביום 17.7.13 הגיש המערער בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הצו. מהדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 17.11.13 עלה, כי היה תלוי ועומד כנגד המערער כתב אישום בת"פ 1676/10 ביחס לאותו נכס מושא הבקשה לפי סעיף 212 לחוק, ולכן הסכימו הצדדים לדחות את הדיון עד מתן הכרעה בתיק הפלילי.

ביום 10.3.14 הגישה המשיבה לבית משפט קמא הודעה, לפיה המערער זוכה מהאישום בת"פ 1676/10. ביום 8.4.14 התקיים דיון בבקשת המערער לביטול הצו. לטענת המשיבה, למערער אין זיקה לנכס ולכן אין לו מעמד לעתור לכל סעד הקשור לנכס, לא כל שכן לביטול הצו. בסיום הדיון הוחלט כי המערער יגיש עד ליום 8.5.14 תגובה מלווה בתצהיר (אשר היה חסר בתיק) בדבר זיקתו לנכס, וככל שלא תוגש תגובה מלווה בתצהיר במועד תינתן החלטה על פי המסמכים המצויים בתיק.

ביום 22.6.14, בהעדר תגובה מלווה בתצהיר מטעם המערער, דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול הצו מן הטעם שלא הוכחה, ולו לכאורה, זיקה של המערער לנכס; או אז, הצו נכנס לתוקף.

ביום 9.3.15 הגיש המערער לבית משפט קמא "בקשה בהולה לביטול צו הריסה שיפוטי ובקשה בהולה לעיכוב ביצועו עד למתן החלטה", אליה כבר צורף תצהיר המערער. יום לאחר מכן הגיש המערער הבהרה, בגדרה טען כי ההחלטה מיום 22.6.14 כלל לא הומצאה לו.

ביום 30.3.15 דחה בית משפט קמא את בקשת המערער, בקבעו כי ההחלטה מיום 22.6.14 הומצאה למשרדי ב"כ המערער ביום 23.6.14 באמצעות פקס ועל כן מדובר בהחלטה חלוטה. עוד נקבע, כי לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגש תצהיר המערער במועד שנקבע בדיון מיום 8.4.14 בנוכחות הצדדים, ולכן ההחלטה מיום 22.6.14 ניתנה בהתאם להסדר הדיוני. עם זאת, בית משפט קמא הוסיף קבע כי ככל שקיים עדיין ספק ביחס להמצאת ההחלטה מיום 22.6.14, מוארך המועד להגשת ערעור.

מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים לפניי ביום 24.11.15 טען ב"כ המערער כי צו ההריסה ניתן מבלי שהומצא למערער או מי מטעמו ומבלי שהודבק על הנכס כדין. המשיבה הגישה את הבקשה למתן הצו תוך הטעיית בית משפט קמא ובמקביל לניהול הליך פלילי נגד המערער, ממנו הוא זוכה בסופו של יום. בנוסף טען, כי למערער נודע באקראי על קיומה של ההחלטה מיום 9.7.13, בה נקבע כי "בהעדר תגובה, הבקשה לביצוע הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה מתקבלת".

עוד נטען, כי נגד המערער הוגש כתב אישום בת"פ 3001/2000, בגין אותו מבנה מושא הבקשה לפי סעיף 212 לחוק, ובסופו של יום כתב האישום בוטל. המשיבה לא הסתפקה בכך והגישה נגד המערער כתב אישום נוסף בת"פ 1676/10. ביום 26.1.14 זוכה המערער על בסיס טענת "אין להשיב לאשמה", ולפיכך אין מקום לאפשר למשיבה לעשות שימוש בסעיף 212 לחוק.

לבסוף נטען, כי המשיבה עשתה שימוש בסעיף קטן (5) לסעיף 212 לחוק מבלי שיש בידיה ראיה מוצקה כלשהי, שכן הוראת סעיף קטן זה פוגעת ברגשות המערער שהוא בן החיים, שפוי ובר עונשין.