עיריית פתח תקווה נ' אונגר

 המשיבה בשני התיקים - הסתדרות המורים

ב"כ הסתדרות המורים – עו"ד סמיח חרדאן

השופט רועי פוליאק

במוקד המחלוקת בין בעלי הדין, שהובאה לפתחנו, עומדת השאלה, האם פוטרה ד"ר מיכל אונגר, מנהלת אגף גני הילדים בעיריית פתח תקווה (להלן – המנהלת ו – העירייה, לפי העניין), מעבודתה בעירייה, עקב אי התאמה לתפקידה, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית של העירייה, כטענת העירייה, או שמא פוטרה המנהלת, כטענתה, משיקולים פוליטיים.

בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור ה"ה יעקב גרינברג ויגאל סעדיה; סע"ש 48969-08-15) פסק, כי בפיטורי המנהלת הובאו גם שיקולים פסולים, שאינם שיקולים פוליטיים, והורה על השבת המנהלת לתפקידה.

שני בעלי הדין הגישו ערעור על פסק הדין, תוך שהעירייה חולקת על הקביעה לפיה פיטורי המנהלת היו שלא כדין ועל החזרת המנהלת לתפקידה, ואילו המנהלת טוענת כי פיטוריה הם פיטורים פוליטיים.

רקע והליכים קודמים

הצדדים ולוח הזמנים

1. המנהלת – ד"ר לחינוך, אשר במשך כ – 30 שנים עבדה בתפקידי הוראה, הדרכה ופיקוח במשרד החינוך – מכהנת בתפקידה, בעקבות זכיה במכרז שערכה העירייה, משנת 2010. מלכתחילה שהתה המנהלת בחופשה ללא תשלום (חל"ת) ממשרד החינוך והועסקה בחוזה בכירים בעירייה, אך החל מיום 1.9.2014, בעקבות משא ומתן בין משרד האוצר, העירייה, הסתדרות המורים והמנהלת עצמה, על רקע אי ביטוחה הפנסיוני כמתחייב מחוזה הבכירים, הסתיימו החל"ת ועבודת המנהלת במשרד החינוך והיא עברה להיות מועסקת בדרוג – דרגה בעירייה, באופן שתנאי העסקתה מוסדרים בהסכמים הקיבוציים של עובדי הוראה. ביום 18.3.2015, כששה חודשים לאחר סיום החל"ת, זומנה המנהלת לשימוע בפני ועדת הפיטורים בעירייה, ביום 4.5.2015 נערכה ישיבת השימוע לאחריה הודיעה העירייה למנהלת על פיטוריה. בעקבות התנגדות הסתדרות המורים כונסה ועדה פריטטית שלא הגיעה להסכמות, וביום 24.8.2015, מועד התכנסותה של הוועדה הפריטטית (לישיבה שניה), נמסר למנהלת על פיטוריה המידיים שנכנסו לתוקף למחרת היום.

    

2. המנהלת הגישה בקשה לצו מניעה זמני נגד פיטוריה. הסתדרות המורים צורפה לבקשה כמשיבה פורמלית. בדיון שנערך ביום 3.9.2015 הוחלט, בהסכמה, כי הדיון בסעד הזמני ובתיק העיקרי יאוחד, המנהלת תמשיך בתפקידה עד ליום 15.10.2015, לאחריו תצא לחופשה בתשלום עד למתן פסק דין. עוד נקבע כי כל העדים ישמעו כבר ביום 12.11.2015 וכי הסיכומים יוגשו בתוך עשרה ימים מתמלול הפרוטוקול ובית הדין אף הבהיר כי פסק הדין יינתן בסמוך לאחר הגשת הסיכומים. בנסיבות אלה, התנהל הדיון, מבלי שהוגשו כתבי טענות ומוצו ההליכים המקדמיים, על יסוד הבקשה לסעד זמני והתשובה לבקשה. בסופו של יום התנהלו חמישה דיוני הוכחות, בגדרם נשמעו ששה עשר עדים, ופסק הדין המורה על החזרת המנהלת לתפקידה, אשר בקשה לעיכובו נדחתה בבית הדין הארצי, ניתן ביום 30.8.2016.

    

   פסק הדין – ממצאים עובדתיים

    

3. המסכת העובדתית בסוגיה מורכבת ביותר. מטעמה של העירייה העידו לא פחות מעשרה עדים, אשר הצביעו על אי התאמתה לתפקיד של המנהלת, כטענת העירייה, בתחומים שונים. טענותיה העיקריות של העירייה התמקדו בקשר עם הגננות, בעטיו, כך נטען על ידי אחת המפקחות בישיבת בירור מיום 3.3.2015 כי "בשנים האחרונות גננות לא רוצות לעבוד עם פ"ת". המנהלת מצדה קושרת את הליכי הפיטורים למינויים, בחודש נובמבר 2013, של ראש עיר חדש וסגנו המופקד על מינהל החינוך בעירייה, מר איציק ישראל (להלן – סגן ראש העיר), אשר אמר לה כבר בשיחתם הראשונה, כפי שנטען על ידה ולא הוכחש, כי "הייתי צריך לפטר אותך עכשיו ... אבל אם תלכי איתי יד ביד אני נותן לך הזדמנות". למנהלת הסברים לטענות שהוטחו בה על ידי העירייה ולגישתה פיטוריה הם פיטורים פוליטיים, שנועדו לפנות את מקומה למקורבים להנהלה החדשה של העירייה, כחלק מדפוס ההתנהגות בעירייה בעקבות מינוי ראש העיר החדש.

    

4. בית הדין האזורי ניתח בהרחבה וביסודיות רבה בפסק דינו המקיף את הטענות העובדתיות של הצדדים ובחן את כל הנימוקים שהעלתה העירייה לפיטורי המנהלת ואת תשובת המנהלת לטענות העירייה. להלן נציין את טענות העירייה בהליך הפיטורים, כפי שהוצגו בפסק הדין, ואת "השורה התחתונה" של התייחסות בית הדין לכל טענה וטענה לאחר בחינתה היסודית.

    

5. חוסר שביעות רצון מתפקוד המנהלת במשך כל תקופת העסקתה – מנהל מינהל החינוך בעירייה, מר רמי (אברהם) הופנברג, הממונה על המנהלת (להלן – הממונה), העיד על תלונות ושיחות בירור רבות עם המנהלת. בית הדין האזורי ציין כי לא קיים כל תיעוד על בירור רשמי שנערך למנהלת טרם זימונה לשימוע, הטענות שנטענו כלפיה לא תועדו, חרף ניסיונו הרב של הממונה, וכי התיעוד החל, לפי עדות הממונה עצמו, רק כאשר הנסיבות החמירו בחודש פברואר 2015 והממונה החל להיערך לפיטורי המנהלת. בית הדין התייחס בחומרה לצירוף להליך של מסמכים שכלל לא הוצגו לוועדת הפיטורים וקבע כי "לא שוכנענו כי היו בעיות קשות עם תפקוד התובעת משך כל שנות עבודתה" וכי פעולות נציגי העירייה ומנהליה מזמן אמת, בכל הקשור לקליטתה כעובדת דרוג דרגה בעירייה, אף "מצביעות לכאורה על שביעות רצון מעבודתה ורצון כי תישאר במערכת".

    

6. התנהלות שהביאה למתח ולעימותים בין הגננות והאגף – בית הדין סקר כל טענה וטענה בנושא, על פני 30 מסעיפי פסק הדין, תוך שהוא מנתח בפרוטרוט טענות שהועלו כנגד המנהלת בתחום אחזקת מבנים, שאינו כלל בתחומי אחריותה, הקשר עם הגננות וטענות לעניין טיפול במילוי המקום של גננות, הטענות בישיבת הבירור, מכתב תמיכה במנהלת שנמסר לידיה על ידי עובדת שהעידה בהמשך נגדה, סקר גננות שלא הוצג כלל לוועדת הפיטורים ובית הדין לא ייחס לו משקל משמעותי ותלונות שנטען, ולא הוכח, כי הועלו כנגד המנהלת על ידי הורים וגננות. בתום ניתוח העדויות והראיות בנושא פסק בית הדין, כי "בהתחשב בכל המתואר, אין לנו אלא לדחות את טענות העירייה לפיטורים מסיבה זו".

    

7. קושי בהתמודדות עם פניות הציבור ויצירת רצף טיפול – בית הדין דחה את קביעת ועדת הפיטורים, לפיה המנהלת כשלה באופן ניהול משברים ומתן מענה סביר לציבור וקבע כי "לא ראוי לחפש אשמתה של התובעת כאשר אגפים אחרים במינהל לא השכילו לבצע תפקידם כראוי ולא שיתפו עימה פעולה".

    

8. אי הפנמת מדיניות העירייה והסרת אחריות – בית הדין קבע כי הפניית האצבע המאשימה למנהלת, בנסיבות לפיהן האחריות לטיפול בנושא מילוי המקום היא על משרד החינוך, "נעשית בחוסר תום לב".

    

9. כשלים ניהוליים – בית הדין בחן חמש דוגמאות של כשלים ניהוליים, אשר מקצתם נסתרו, וציין ביחס לאחד מהם, בו סירבה המנהלת לאשר תשלום, כפי שנתבקשה על ידי סגנו של הממונה, למי שנטען כי חילק סביבונים לגנים מחוץ לשעות פעילותם, כי "עניין זה מדגיש כמה התובעת פעלה לפי הכללים, ואז קיבלה הנחיות ממנהליה הישירים לחרוג מהם".

    

    

   פסק הדין – מסקנות 

    

   עילת הפיטורים

    

10. בעקבות הבחינה העובדתית המדוקדקת, הגיע בית הדין האזורי למסקנה הבאה:

     

    "125. עיון בדברים כפי שהובאו לעיל, מעלה כי התובעת מסרה טיעונים משכנעים ומפורטים לכל טענה שהופיעה במכתב הזימון לשימוע ואף צירפה אסמכתאות לכל טיעון...

    126. לטעמינו, חלק מטענות העירייה כלפי התובעת לא הוכחו (בעיות לכל אורך תקופת העסקתה, תלונות של גננות), לחלקן ניתן הסבר משכנע (אחזקת מיבנים, מילוי מקום, כשלים ניהוליים) וחלקן אף נסתרו. העירייה העלתה טענות כלליות כלפי התובעת לפיהן היא, לכאורה, מתנערת מאחריות למעשיה, שכן היא ראש האגף וכל טעות הנעשית בו הינה באחריותה שלה.

    127. אם כן, אנו מתקשים לקבל את נימוקי העירייה לפיטורי התובעת כפי שהוצגו במכתב הזימון לשימוע, כמו גם על בסיס הטענות והמסמכים החדשים שנוספו בהליך דנן. נוכח מכתבים תומכים שהוצגו בפנינו באשר לתפקוד התובעת בשנות עבודתה ולאור אפשרות העירייה לסיים העסקתה כחצי שנה קודם לכן כאשר יכולה הייתה לשוב למשרד החינוך ובחרה לשכנע אותה שלא לעשות זאת (כפי שיורחב להלן) - אין לנו אלא להסיק כי במסגרת מכלול שיקוליה הביאה העירייה גם שיקולים פסולים ומכאן שעסקינן בפיטורים שלא כדין.

    נציין כי אין אנו מחליפים את שיקול דעתנו בשיקול דעתה של ועדת הפיטורים, אך לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל הגענו למסקנה כי הטענות שפורטו לא סביר כי אלה לבדן היוו את הסיבות הבלעדיות לפיטורי התובעת".

     

11. בית הדין האזורי הוסיף ובחן את טענת המנהלת לפיה העירייה נהגה כלפיה בחוסר תום לב קיצוני, עת המליצה בפניה בחודש אוגוסט 2014 לסיים את החל"ת במשרד החינוך אף על פי שהממונה ידע על הכוונה לפטרה. בית הדין ציין כי "מדובר בטעם נפגם, פסול עמוק, המעיד על הליך הפיטורים, שכן ברור הוא שאם היתה התובעת מודעת למצבה כמיועדת לפיטורים, היתה נמנעת מניתוק יחסי העבודה עם משרד החינוך".

     

    הקביעות המשפטיות

     

12. לאחר השלמת הבחינה העובדתית של נסיבות הפיטורים, נפנה בית הדין לשאלה המשפטית האם פיטורי המנהלת הם פיטורים פוליטיים, אשר לטענת המנהלת נבעו מצורך פוליטי של הנהלת העיר, המבקשת להחליף את המנהלת במטרה למלא אחר התחייבויות ראש העיר למקורביו. בית הדין האזורי סקר את טענות המנהלת בנושא, לרבות פסיקה בהליך אחר כנגד העירייה הקובעת, בגדרו של הליך זמני, כי המבקש באותו מקרה הרים את הנטל וביסס חשד סביר כי בבסיס פיטוריו עמדו "שיקולים זרים-פוליטיים" (סע"ש 33935-03-15 דרורי – עיריית פתח תקווה (17.5.2015)), עדות של עובד שפוטר על נסיבות פיטוריו ודברים שנאמרו לו על ידי עוזר ראש העיר, עדות של עובד נוסף וכיוצא באלה טענות עובדתיות. בית הדין הגיע למסקנה לפיה "גם אם נקבל באופן מלא את טענות התובעת לעניין פיטורים ומנויים פוליטיים ונתעלם לחלוטין מטענות ההגנה שהעלתה העירייה בנושא – אין בדברים כדי לעמוד בנטל הראיה הנדרש להוכיח שבמקרה דנן מדובר בפיטורים פוליטיים גם כן".

     

13. למרות הקביעה כי הפיטורים אינם פיטורים פוליטיים, קבע בית הדין כדלקמן:

     

    "יחד עם זאת, ובהתאם לקביעותינו לעיל אשר לעילות הפיטורים כפי שהובאו בפני ועדת הפיטורים ובפנינו במהלך ההליך, שוכנענו כי נשקלו שיקולים זרים שאינם מן העניין בהליך פיטורי התובעת. מקום בו התובעת הציגה התייחסות מתאימה לכל אחת ואחת מטענות העירייה לגבי תפקודה, לא סביר כי ועדת הפיטורים דחתה את כל הסבריה וקיבלה את טענות העירייה במלואן. יש בכך טעם נפגם [ההדגשה הוספה]".

     

14. בהמשך הדברים התייחס בית הדין למשיכת תצהירו של סגן ראש העיר ברגע האחרון, בהימנעות העירייה להעיד אחד מחברי ועדת הפיטורים ובתשתית הראייתית הדלה שהציגה העירייה בפני וועדת הפיטורים ובית הדין במענה לטענה לפיה פוטרה המנהלת ממניעים פוליטיים. בית הדין האזורי קבע, כי יש בכל אלה כדי לאפשר "לפעול באופן חריג ולהתערב בהחלטות ועדת הפיטורים".

     

    הסעד

     

15. בהתחשב במכלול נסיבות העניין סבר בית הדין כי הסעד הנכון הוא סעד האכיפה, תוך שהוא נותן, בין היתר, משקל לגילה של המנהלת (55), לעובדה לפיה פרשה מעבודתה במשרד החינוך בהמלצת הממונים עליה, לחומרת הפגמים, להיעדר תום לבה של העירייה ולעובדה לפיה העירייה לא הצליחה להצביע על נזק משמעותי אם תוחזר המנהלת לתפקידה. העירייה חויבה, לפיכך, לבטל את מכתב הפיטורים ולהשיב את המנהלת לתפקידה. כמו כן חויבה לשאת בהוצאות המנהלת ושכר טרחת פרקליטיה בסכום של 25,000 ₪.

     

    הערעורים

     

16. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. העירייה טוענת בהודעת הערעור כי בית הדין "חרג חריגה מובהקת ומרחיקת לכת" מההלכה לפיה בית הדין לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו, אפילו אם הוא סבור היה שעל הרשות לנהוג אחרת. העירייה מוסיפה וטוענת כי לאור הקביעה הנחרצת של בית הדין האזורי כי הפיטורים אינם פיטורים פוליטיים וכי נמצאו ליקויים וכשלים בתפקודה של המנהלת, לא היה מקום להורות על ביטול פיטורי המנהלת ועל החזרתה לתפקידה, ומכל מקום לטענתה החלופית של העירייה לא היה מקום לסעד האכיפה.

     

    העירייה מדגישה, כי למנהלת נערך שימוע ארוך וממצה, המונה כ- 250 עמודי פרוטוקול (לאחר תמלול), במהלכו ניתנה למנהלת ולבא כוחה הזדמנות להעלות טענותיהם ולהשיב לנימוקים בגינם התבקש סיום העסקתה; המידע כולו עמד בפני ועדת הפיטורים טרם ניתנה החלטתה בדבר פיטורי המנהלת; נימוקי ועדת הפיטורים פורטו במסמך בן 13 עמודים בו מופיעה התייחסות לכל אחת מעילות הפיטורים.

     

    העירייה חוזרת בערעורה על טענותיה העובדתיות ובין היתר נטען כי העירייה הייתה חסרת שביעות רצון מתפקודה של המנהלת במהלך כל תקופת העסקתה; התנהלותה של המנהלת הביאה למתח ועימותים בין הגננות והאגף לגני ילדים; המנהלת נעדרת יכולת לנהל משברים קשים, אינה יודעת להתמודד באופן נכון עם פניות הציבור והיא סובלת מחוסר מקצועיות וקושי בביצוע משימות; המנהלת לא הפנימה את מדיניות העירייה בנושאים שונים והיא הסירה את אחריותה ממטלות שהיו צריכות להתבצע על ידה; באגף שתחת אחריותה של המנהלת קיימת בעיה קשה במתן מענה טלפוני באגף בכלל ולגננות בפרט, ומדובר בעיקר בבעיה של ניהול כח האדם באגף; למנהלת הייתה ידיעה ברורה, עוד טרם ביטול החל"ת, על חוסר שביעות רצון מתפקודה ועל האפשרות שהעסקתה תסתיים בעתיד הקרוב. על כן לא היה מקום לקבוע כי העירייה פעלה בחוסר תום לב; קביעות בית הדין בנוגע לפיטורים היו שגויות. בית הדין לא פרט מהם אותם שיקולים זרים שהביאו לפיטוריה של המנהלת; קביעותיו של בית הדין קמא בנוגע להחלטת ועדת הפיטורים מהוות התערבות של בית הדין בשיקול דעתה של ועדת הפיטורים והוא לא היה רשאי לעשות כן. עוד טוענת העירייה כי לא היה כל מקום לנקוט בסעד של אכיפת יחסי העבודה, ובית הדין קמא התעלם מההלכה המאפשרת לעתור לפיצוי כספי גם במקרה שלא נתבע סעד כספי; ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין קמא היו גבוהות מהנהוג ומהמקובל.

     

17. ערעור המנהלת מצטמצם לקביעת בית הדין לפיה היא לא הרימה את נטל ההוכחה כי פיטוריה הם פיטורים פוליטיים. המנהלת מדגישה כי הגישה את הערעור נוכח העובדה לפיה העירייה הגישה ערעור כנגד פסק הדין, תוך שהיא מבקשת לבטל את סעד האכיפה שניתן בעניינה ולכן יש לטעמה מקום לדון בשאלת הפיטורים הפוליטיים. נימוקיה של המנהלת הם כי טעה בית הדין בקביעתו כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכחת פיטורים פוליטיים. הטיעונים שהוכחו בפני בית הדין ככאלה המקימים חשד סביר לפיטורים פוליטיים הם רבים, והיה על בית הדין לקבוע כי המנהלת הקימה בסיס לחשד סביר והרימה את הנטל הנדרש להוכחת פיטורים פוליטיים.

     

    נעיר, בהערת אגב, כי לא היה מקום להגשת ערעור נפרד מטעם המנהלת, אשר אינה חולקת על תוצאת ההליך בבית הדין האזורי. המקום המתאים להעלאת טענות המנהלת כנגד הנמקת פסק הדין הוא בסיכומי התשובה לערעור העירייה ולא בערעור נוסף (השוו: ע"ר (ארצי) 45602-07-16 לוי – בית הספר למלאכה. פסקה 14 (6.4.2017)).

     

18. הסתדרות המורים, אשר צורפה כנתבעת פורמלית להליך בבית הדין האזורי וכמשיבה פורמלית לערעור, הגישה גם היא סיכומי טענות בערעור. הסתדרות המורים טוענת, בין היתר, כי מתפקידו של בית הדין האזורי לשקול את החלטת העירייה לגופה – האם נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים התערבות, האם ההחלטה סבירה ומידתית והאם נשקלו שיקולים זרים בעת קבלתה; היקפן ומשקלן של העדויות באשר לתפקודה של המנהלת ללא תיעוד בכתב אינו יכול לשמש בסיס במידה מספקת לקביעה שהמנהלת פוטרה כדין; העירייה נמנעה מלהציג ראיות לביסוס טענותיה, לא הביאה לעדות את המפקחות, את נציגת ועד הגננות, את מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים אלא הסתפקה במקרים לא מעטים בעדות שמיעה. העירייה לא הציגה תיעוד הכולל מסמכים ומכתבי תלונות כנגד המנהלת; העירייה כרשות ציבורית לא שקלה את כל הטעמים באופן סביר ומאוזן בעד הימנעות מפיטוריה של המנהלת; בית הדין קמא ערך איזון ראוי ומידתי ולאחר שבחן את העילות שעמדו ביסוד ההחלטה הגיע למסקנה חד משמעית. עמדת הסתדרות המורים היא, אפוא, כי צדק בית הדין בפסיקתו לפיה מכתב הפיטורין יבוטל והמנהלת תשוב לתפקידה בעירייה.

     

    יצוין, בהקשר זה, כי מי שכיהנה כיו"ר סניף הסתדרות המורים בפתח תקווה (להלן – יו"ר הסניף), צידדה בעמדת העירייה והגישה תצהיר מטעמה של העירייה התומך בהחלטת הפיטורים. בתצהיר אף צוין, כי נמסר ליו"ר הסניף כי עמדת הסתדרות המורים גובשה בניגוד לעמדתה של יו"ר הסניף מחשש לתביעה על ייצוג בלתי הוגן. הסתדרות המורים בסיכומיה, אינה מתייחסת במישרין להתנהלותה העצמאית של יו"ר הסניף ולטענותיה, אך מדגישה כי כל התלונות שהועלו על ידה בבית הדין אינן מתועדות ומציינת את "האבסורד" בטענות יו"ר הסניף כלפי המנהלת בנושא שהוא ליבת התלונות, הסדרי מילוי המקום, ואף קובעת כי "האצבע המאשימה מופנית בחוסר תום לב אל המשיבה [המנהלת]". הסתדרות המורים אף שאינה מתייחסת מפורשות לטענה מפי השמועה שהועלתה על ידי יו"ר הסניף על הסיבה להתגייסותה לטובת המנהלת, מציינת בסיכומיה כי "במצב שבו אין ראיות, אין תיעוד, לא הוצג התיק האישי של התובעת ביחס למכלול הטענות על איכות עבודתה, הסתדרות המורים תצא להגנת העובד לא כל שכן נוכח עצימת העיניים באשר לפגיעה האנושה בזכויותיה במשרד החינוך בנקודת זמן קריטית".

     

    דיון והכרעה

     

    כללי

     

19. לאחר בחינת פסק הדין, טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ומכלול החומר שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בממצאים העובדתיים ובתוצאת פסק הדין, הגם שנימוקינו המשפטיים שונים מנימוקי בית הדין האזורי. להלן נפרט טעמנו.

     

20. העירייה סבורה כי יש מקום להתערב בממצאים העובדתיים וחוזרת וטוענת לתקפותם ולסבירותם של הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים. עמדתנו שונה. לא זו בלבד שלא נתקיימו הנסיבות החריגות המאפשרות התערבות בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית (ראו בין היתר: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582; ע"ע 299/03 גרין – מילאון בע"מ (26.12.2005)), אלא שבענייננו בית הדין האזורי בחן לפני ולפנים את העדויות הרבות שנשמעו בפניו, הצליב בין העדויות לבין עצמן ובינן לבין מסמכים שהוצגו לוועדת הפיטורים ומסמכים נוספים שהוצגו לראשונה בפניו, תוך שהוא מנמק בהרחבה את קביעותיו העובדתיות המעוגנות ומבוססות היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות הרבות שנשמעו בפניו. הממצאים העובדתיים בפסק הדין, אשר לא בכדי פורטו בהרחבה בפתח הדברים, הם שיעמדו בפנינו בפסק דיננו.

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

    הכלל המשפטי והקביעות בפסק הדין

     

21. המסגרת הנורמטיבית החולשת בענייננו מוכרה וידועה:

     

    "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות" (ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים – צויזנר, פד"ע לז 438, 475 ה' (2001). ההדגשה הוספה).

     

22. בית הדין האזורי הגיע למסקנה לפיה המנהלת לא עמדה "בנטל הראיה הנדרש להוכיח שבמקרה דנן מדובר בפיטורים פוליטיים". עם זאת, משנבחנו נימוקי הפיטורים ובית הדין האזורי התקשה לקבלם, קבע בית הדין כי " אין לנו אלא להסיק כי במסגרת מכלול שיקוליה הביאה העירייה גם שיקולים פסולים ומכאן שעסקינן בפיטורים שלא כדין".

     

    בית הדין האזורי לא ידע להצביע על השיקולים הפסולים. דומה שעמדתו של בית הדין האזורי היא, בלשוננו, כי ההחלטה על פיטורי המנהלת היא כל כך "לא נכונה", עד שאין ספק ("אין לנו אלא להסיק") ששיקולים פסולים הם שהיטו את הכף לקבלת ההחלטה. ספק בעינינו אם הדרך שבה הגיע בית הדין האזורי למסקנה בדבר "שיקולים פסולים" העומדים ביסוד החלטת העיריה, נשענת על קרקע מוצקה. בעובדה שבית הדין התקשה לקבל את ההנמקות המקצועיות כפי שפרשה לפניו העיריה אין כדי ללמד בהכרח על פסלות שיקוליה, ודומה כי מסקנתו, כפי שנומקה על ידו, אינה מבוססת דיה.

     

23. לגישתנו, נכון יותר לבחון את כשרות הליך פיטוריה של המנהלת מנקודת מוצא אחרת, שתביא לתוצאה דומה, ולו מבחינת פסלות השיקולים העומדים בבסיס החלטת הפיטורים. כפי שיפורט להלן, לטעמנו, עלה בידי המנהלת, בהתאם לתשתית העובדתית המפורטת בפסק הדין, להרים את הנטל הראשוני להוכיח כי קיים חשד סביר כי הפיטורים נגועים בשיקולים פוליטיים, באופן שנטל ההוכחה בסוגיה עבר לעירייה, ולא עלה בידי העירייה לסתור את החשד, כפי שיובהר בהרחבה להלן.

     

    פיטורים פוליטיים

     

24. המנהלת אינה טוענת כי עמדותיה הפוליטיות או מעורבותה הפוליטית, הם שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים, אלא טענתה היא כי פיטוריה נועדו לפנות את מקומה למי שראש העיר ופעיליו חפצים ביקרם. פיטורי עובדי ציבור בתואנות שווא על מנת לפנות מקום למי שהממנה חפץ ביקרו, הם, בלשונו הציורית של השופט [בתוארו אז] א' רובינשטיין, "פרי ביאושים של תופעת המנויים הפוליטיים":

     

    "בנידון דידן עסקינן כאמור בפיטורים פוליטיים, ותיק זה מפנה זרקור נוסף לרעה חולה זו, פרי באושים של תופעת המינויים הפוליטיים. זו פוגעת במי שאת מקומם חמדו מְמַניהם של המינויים הפוליטיים, על ידי סילוקם בתואנות שווא וברגל גסה. כדי למנות מינויים פוליטיים יש צורך במקומות פנויים, ועל כן "מתבשלת" דרך לפטר, וכבר היו דברים מעולם".

    (בג"צ 4284/08 קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ. פסקה כ"ב (26.4.2010. להלן – בג"צ קלפנר).

     

25. כפי שנפסק בעבר לא אחת הפיטורים הפוליטיים פסולים מעיקרם ו"אין צורך להכביר מילים על הפסול הבסיסי הנעוץ בהחלטה למנות עובד או לפטרו משיקולים או מטעמים פוליטיים" (ע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר – קלפנר. פסקה 42 (9.4.2008) להלן – ערעור קלפנר), הפוגעים קשות בטוהר המידות (י' זמיר, מינויים פוליטיים, משפטים כ' (תש"ן) 19, 21. להלן - זמיר) עד כדי שהם "מעוררים שאט נפש ומיאוס אצל האדם ההגון" (בג"צ קלפנר, פסקה י"ח).

     

26. כפי שציין השופט ש' צור בערעור קלפנר "החלטות המתקבלות ממניעים פוליטיים גרידא, או שמעורבות בהם שיקולים פוליטיים ברמה כזו או אחרת, הן לעולם נסתרות וחסויות". מאחר ש"סביר להניח כי פקיד אשר החלטתו לגבי מינוי כלשהו התבססה על שיקולים זרים לא יודה בכך בבית הדין" (דב"ע (ארצי) מח/3-168 אלפריח – רוטנברג, פד"ע יט 515, 522 (1988)), נפסק כי כאשר תוצגנה ראיות נסיבתיות על מעורבות פוליטית לכאורה בהחלטת המינוי או הפיטורים, יועבר הנטל אל הרשות כדי להוכיח שהמניעים לא היו פוליטיים (ע"ע (ארצי) 300258/97 חנן – המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לו 645, 662 (2002). להלן – עניין חנן), וכפי שסוכמה ההלכה בסוגית העברת הנטל בערעור קלפנר:

     

    "הוכחת טענה על קיומם של שיקולים פוליטיים בקבלת החלטה היא לעולם קשה ותעשה על בסיס ראיות נסיבתיות, היקש מסתבר מן התשתית המסויימת הנפרשת בפני ערכאת השיפוט, והעברת נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק בעת קיומו של חשד סביר שהחלטה מסוימת נגועה בשיקול פוליטי פסול".

     

    יישום

     

    העברת הנטל

     

27. בית הדין האזורי פסק, כי "התובעת לא הציגה כל תשתית ראייתית לביסוס טענתה לפיטורים פוליטיים לשם מינוי עובד אחר" [ההדגשה הוספה], הגם שציין, בהקשר של טענות למינויים פוליטיים אחרים, כי "הדברים המוצגים אכן מעלים תחושת אי נוחות" וכי היה מקום מצדה של העירייה להעיד מטעמה נציג היכול להתייחס לטענת הפיטורים הפוליטיים. ואולם, השאלה המקדמית שצריך היה בית הדין האזורי להציג, לא הייתה האם ביססה המנהלת את טענתה לפיטורים פוליטיים, אלא האם עלה בידי המנהלת להרים את הנטל הראשוני ולהעביר את נטל ההוכחה כי הפיטורים אינם פיטורים פוליטיים לעירייה, בנסיבות בהן "בית המשפט מוכן להסתפק בהקשר זה במידה קטנה באופן יחסי של ראיות" (זמיר, שם, בע' 39 למעלה).

     

28. עיון בחומר הראיות ובממצאים העובדתיים של פסק הדין מלמד, כי קיימות נסיבות מחשידות ("סימנים מעידים" בלשונו של ערעור קלפנר) למעורבותם של שיקולים פוליטיים בהחלטת הפיטורים, בשני מישורים. המישור האחד, הוא הטענות על המעורבות הפוליטית בהחלטת הפיטורים ובהליכי הפיטורים של המנהלת עצמה, לצד עדויות על דפוס חוזר של מעורבות פוליטית במינויים ובפיטורים באותה תקופה. המישור האחר, הוא התפנית החדה בהתנהלות העירייה כלפי המנהלת לאחר הבחירות מבלי שניתן להצביע על נימוקים של ממש לתפנית.

     

29. מעורבות הדרגים הפוליטיים בהחלטת הפיטורים ובהליכי הפיטורים – המנהלת הצהירה, והצהרתה לא נסתרה בחקירתה או בעדויות מטעם העירייה, כי בפגישתה הראשונה עם סגן ראש העיר, ציין סגן ראש העיר כי "הייתי צריך לפטר אותך עכשיו וכן את רמי וסיגלית, אבל אם תלכי איתי יד ביד אני נותן לך הזדמנות". יצוין, כי רמי וסיגלית הם הממונה ומנהלת אגף חינוך יסודי. על פני הדברים, העלאת עניין הפיטורים כבר בפגישה הראשונה, בטרם סגן ראש העיר עמד על טיב עבודתה של המנהלת, מצביע ולו לכאורה על מעורבות דרגים פוליטיים שלא משיקולים ענייניים.

     

    אף בסמוך להנעת הליך הפיטורים, בחודש פברואר 2015, נאמר למנהלת על ידי הממונה, כי "יש לך שלוש בעיות – קטנה, בינונית וגדולה. הקטנה – ראש העיר לא רוצה אותך, הבינונית – איציק ישראל [סגן ראש העיר] לא רוצה אותך והגדולה – אני לא רוצה אותך". בהמשך ציין הממונה כי "את שרופה במערכת העירונית" ובמענה לטענה כי הוא יפסיד מנהלת אגף שעושה את העבודה השיב "את אולי צודקת אבל אין ברירה".

     

30. דפוס התנהגות לכאורי של התערבות פוליטית במנויים בעירייה – המנהלת טוענת כי ההתנהלות כלפיה מהווה חלק מדפוס התנהלות בעירייה, אשר מטרתו היתה פינוי משרות בכל הדרגים לצורך חלוקתן למקורבים. בין היתר מפנה המנהלת לעדותו של מר צבי בלומנשטיק, מי שהיה מנהל מינהל שפ"ע (שיפור פני העיר) בעירייה, אשר, לטענתו, אולץ להתפטר מתפקידו, בתנאים מיטיבים, על מנת לפנות מקום למקורבים, ולעדות מר צדוק בן משה חבר מועצת העירייה על האווירה בעירייה.

     

    בית הדין מפרט בפסק הדין את התייחסות העירייה לפיה אין לעדים קשר לתפקיד המנהלת ומידע כלשהו על פיטוריה. אכן, עדויות מר בלומנשטיק ומר בן משה, אינן מתייחסות לעניינה של המנהלת. יתר על כן, עדות מר בן משה חבר מועצת העיר שעבר מספסלי הקואליציה לספסלי האופוזיציה (ומכאן, לגישת העירייה, רצונו לנגח את ראש העיר), היא "עדות אווירה" בלבד ואין בה כדי לתמוך בטענה על מעורבות פוליטית במנויים.

     

    עם זאת, עדותו של מר בלומנשטיק היא עדות ישירה המצביעה על מעורבות פוליטית מוצהרת בתחום המינויים. מר בלומנשטיק העיד, בין היתר, על שיחה עם עוזר ראש העיר לפיו ביקש העוזר לבטל מכרז לתפקיד של נהג באגף שפ"ע מאחר ויש לעוזר ראש העיר "נהג אחר שצריך להיכנס" ואף הוסיף, לטענת מר בלומנשטיק, "יש לי עוד מספיק, עשרות ואולי מאות אנשים שאני עוד צריך לדאוג להם ולהכניס אותם לעירייה". כמו כן העיד מר מר בלומנשטיק, על "הכנסות של עובדים מבחוץ ללא כישורים מסוימים" עקב פעילותם הפוליטית לטובת ראש העיר. מר בלומנשטיק אף קשר את סיום העסקתו שלו לאותה מגמה וציטט משיחתו עם ראש העיר שאמר לו, לטענתו, כי "אני רוצה להביא את האנשים שלי, לשנות לרענן".

     

    המנהלת אף הפנתה לצו מניעה זמני בהליך שנקט עובד אחר בעירייה כנגד פיטוריו בתחילת שנת 2015. בין לבין, לאחר הגשת הערעור ניתן באותו הליך פסק דין המורה על החזרת אותו עובד לעבודה בעירייה, לאור קיומן של ראיות נסיבתיות, כולל עדות מר בלומנשטיק באותו הליך, שהעירייה לא הצליחה לסתור, על מעורבות פוליטית בפיטורים (סע"ש (אזורי ת"א) 59935-03-15 דרורי – עיריית פתח תקווה (26.9.2016). להלן – עניין דרורי)).

     

    נדגיש, כי עדות מר בלומנשטיק ופסק הדין בעניין דרורי, כמו גם ההתבטאויות של סגן ראש העיר והממונה שצוטטו לעיל, אינם בגדר ראיה מכרעת בדבר השיקולים הפוליטיים בפיטורים, כפי שקבע בצדק בית הדין האזורי, אך יש בהם, בהצטברם יחד, כדי להוות ראיות נסיבתיות ו"סימנים מעידים" למעורבותם של השיקולים הפוליטיים בהחלטה על פיטורי המנהלת, באופן המעביר את נטל ההוכחה לעירייה (השוו: סעיף 24 לערעור קלפנר, בו מפורטות הראיות הנסיבתיות באותו מקרה, שעיקרן באירועים חיצוניים לעניינם של העובדים המפוטרים באותה פרשה והסתמכות על "תופעת המינויים הפוליטיים" ברשות הדואר לצורך העברת הנטל).

     

31. עיתוי העלאת הטענות כנגד המנהלת והקביעה העובדתית אודות אי סבירות הפיטורים - לצד הראיות הנסיבתיות על דפוס פעולה אפשרי של מנויים פוליטיים, המחייב "פינוי משרות" של מי שאינם נמנים עם אנשי שלומם של הממנים, ניצבות הקביעות ההחלטיות של בית הדין האזורי שהובאו לעיל בדבר אי סבירותם של הפיטורים. בהקשר זה, אנו מוצאים לנכון להדגיש את העובדה שתיקה האישי של המנהלת היה "נקי" לחלוטין טרם מינוי ראש העיר וסגנו ואת קליטת המנהלת כעובדת דירוג דרגה בעירייה כששה חודשים לפני פיטוריה. נקל להיווכח, שהעירייה שינתה, באחת, את התייחסותה למנהלת, ממי שהעירייה "בחרה לשכנע אותה", כפי שקבע בית הדין האזורי, לסיים את החל"ת ולא לשוב לעבודתה במשרד החינוך, כאל מי שהעירייה טוענת שלאורך כל הדרך תפקדה באופן שאינו משביע רצון ואין מנוס מפיטוריה בעילת אי התאמה, בגינה נפסק, באחד מהמקרים הראשונים בהם נבחנה סוגית הפיטורים הפוליטיים, כי "אי התאמה זו צריך שתהיה אמיתית, ולא אך אי רצון פוליטי זה או אחר לעבוד עם אותו עובד בכיר, שהיה באותו מקום עבודה, בטרם הגיע העובד החדש" (ע"ע 375/79 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא – ג'אבר, פד"ע לה 245).

     

    עיתוי פיטורי עובד, בסמוך לאחר "חילופי שלטון", ובהעדר שיקולים סבירים לפיטורים, עשוי בנסיבות מסוימות להטות את הכף להעברת הנטל למעסיק לסתור את טענתו של העובד לפיטורים משיקולים פוליטיים. בהקשר זה, אין מניעה להקיש מסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות), אשר נועד להתגבר על מכשול דומה ביחס לטענת האפליה שהמפלה לא יודה בה (ראו: ש' רבין-מרגליות, "המקרה החמקמק של הפליה בעבודה – כיצד מוכיחים את קיומה?", הפרקליט מד (תשנ"ח-תש"ס), 529), לפיו "אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו", יועבר נטל ההוכחה לסתור את טענת האפליה למעסיקו (השוו: ע"ע 258/97 חנן – המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645, 662 הדן בפיטורים פוליטיים ומפנה לעניין העברת נטלים לפסק הדין בדב"ע נו/3-129 פלוטקין –אייזנברג, פד"ע לג 481 (1997) בגדרו הועבר הנטל מכח הוראת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות).

     

32. הנה כי כן, בהסתמך על הממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי ניתן לקבוע, כי המנהלת הצליחה להרים את הנטל הראשוני בדבר קיומו של חשד סביר כי בפיטוריה היו מעורבים שיקולים פוליטיים, באופן שעל העירייה רובץ נטל ההוכחה לפיו פיטורי המנהלת לא נבעו משיקולים פוליטיים.

     

    לא עלה בידי העירייה להרים את נטל ההוכחה

     

33. משקבענו כי עלה בידי המנהלת להרים את הנטל הראשוני ולהעביר לעירייה את הנטל להוכיח כי הפיטורים אינם ממניעים פוליטיים ואף אינם נגועים ומוכתמים בשיקולים פוליטיים, עלינו לבחון האם עמדה העירייה בנטל ההוכחה שהועבר אליה והצליחה להפריך את החשד כי בפיטורי המנהלת היו מעורבים שיקולים פוליטיים.

     

34. בחינת טיעוני העירייה מלמדת, כי העירייה כשלה בניסיונה להוכיח כי בפיטורים לא היו מעורבים שיקולים פוליטיים. העירייה לא ניסתה כלל להתמודד במישור העובדתי עם טענת המעורבות הפוליטית בפיטורי המנהלת, שעה שמשכה את תצהירו של סגן ראש העיר טרם עדותו. אמנם, סגן ראש העיר פרש ממפלגתו, סיים את תפקידו ועבר לאופוזיציה, אך ניתן לחייב אדם להופיע להיחקר על תצהיר שנתן. בית הדין האזורי קבע, ביחס לסגן ראש העיר, כי "לו היה מאמין כי התובעת אינה ראויה לכהן בתפקידה, היה מגיע להיחקר על תצהירו גם לאחר פרישתו" והוסיף וייחס משקל גם להימנעות העירייה מלהעיד את חברי ועדת הפיטורים. בין כך ובין כך, העירייה לא התמודדה במישרין עם העדויות על השיקולים הפוליטיים בפיטורי המנהלת.

     

    בנוסף, נמנעה העירייה להתמודד עם הטענות על מעורבות פוליטית, באופן כללי, במינויים של עובדים ובפיטורים של אחרים, כפי שעלתה מעדותו של מר בלומנשטיק, ולא העידה את ראש העיר, עוזרו או כל גורם אחר, למרות שבעדות מר בלומנשטיק יוחסו לראש העיר ולעוזר ראש העיר דברים מפורשים בנושא המנויים מטעמים פוליטיים.

     

    הלכה ולמעשה, השליכה העירייה את יהבה על העדויות מטעמה לפיהן בבסיס פיטורי המנהלת עמדו שיקולים מקצועיים. נקדים ונציין, כי, ככלל, מעסיק אינו חייב להתמודד עם טענות על שיקולים פוליטיים באמצעות העדת הגורמים הפוליטיים וכי הוא רשאי לנסות להצליח ולשכנע כי הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים גרידא. דא עקא, טענותיה העובדתיות של העיריה לביסוס החלטת הפיטורים לא נמצאו משכנעות, ועל כך עמד בית הדין האזורי בהרחבה בפסק דינו.

     

35. העולה מן המקובץ הוא, כי הראיות הנסיבתיות המחשידות לא הופרכו והנטל להוכחת הטענה בדבר כשרות הפיטורים, תוך הפרכת החשד בדבר היות הפיטורים פיטורים פוליטיים, או למצער ש"לא השתרבבו להחלטה הנ"ל מניעים זרים-פוליטיים" (ראו: פסקה כ"ט לבג"צ קלפנר), לא הורם.

     

     

    הסעד

     

36. מה הוא הסעד הראוי במקרה של פיטורים פוליטיים. בעבר, רווחה הדעה כי אין לאכוף קיומם של יחסי עבודה גם כאשר עובד פוטר מעבודתו שלא כדין וכי הסעד המתאים הוא סעד הפיצויים (ראו בין היתר: ע"ע 300178/98 (ארצי) ביבס – שופרסל בע"מ, פד"ע לו 481 (2001); עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145, 156). עם זאת, במרוצת השנים חל כרסום בגישה המסורתית בכל הקשור לנכונות לאכוף את יחסי העבודה ברשויות ציבוריות:

    "באופן כללי, יש להימנע ממצב שבו ההכרה בקושי הכרוך באכיפת חוזה עבודה תמנע באופן קטגורי כמעט לחלוטין השבתו לעבודה של אדם שפוטר שלא כדין. אכן, חוזים לשירות אישי הם חוזים שנקודת המוצא לגבי אכיפתם שונה מנקודת המוצא הנוהגת ביחס לחוזים אחרים (סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). אולם, כידוע, כלל זה הוגמש וכיום מסתמנת נכונות גוברת במשפט העבודה לאכיפת חוזים אישיים (ראו: ... ). בפסיקתו של בית משפט זה, כמו גם בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי ההחלטה אם ליתן סעד של אכיפה או פיצוי תינתן בהתאם לנסיבותיה של ההעסקה ולנסיבותיהם של הפיטורים תוך בחינת מכלול של שיקולים, ובהם: מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין (ראו: ... ). הדברים אמורים בהדגשה מיוחדת ביחס לפיטורין בשירות הציבורי, שלגביהם ננקטה הגישה כי אין להשלים עם פיטורין שלא כדין כאשר הם נגועים בשיקולים זרים, באפליה, בניגוד אינטרסים וכיוצא בזה, ועל כן ההיענות לשימוש בסעד האכיפה תהיה רבה יותר (ראו: ... ). בבג"ץ 4284/08 קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ ... נמנע בית משפט זה מלהורות על אכיפה בשים לב לתקופה הקצרה יחסית שעוד נותרה עד למועד הפרישה הצפוי של המפוטרים, כמו גם לשינוי המבני שעבר מקום עבודתם. אלה אינם פני הדברים במקרה דנן".

    (בג"צ 1719/11 פונדקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (19.11.2013), ההדגשה הוספה).

     

37. כבר בעניין חנן פסק השופט ע' רבינוביץ כי "כאשר מדובר בפיטורים ממניעים פוליטיים – הדעת נותנת שתרופת האכיפה היא, בדרך כלל, התרופה הראויה, הכל בכפוף לתנאים ולנסיבות העניין". כמדומה שגישה זו, העולה בקנה אחד הן עם גישת בית המשפט העליון בבג"צ קלפנר והן עם תפקידם של בתי המשפט להיאבק במינויים הפוליטיים המשחיתים (זמיר, 41), היא הגישה הראויה ובוודאי שהיא נכונה בענייננו מקום בו נפסק כי ההחלטה על הפיטורים אינה סבירה. למעלה מהנדרש נוסיף ונציין, בעניינה של המנהלת, את הסתמכותה על מצגי העירייה עת ניתקה יחסי עבודה של כשלושים שנים עם משרד החינוך, את גילה ואת העובדה לפיה המנהלת ממלאת בפועל את התפקיד בתקופה שחלפה ממתן פסק דינו של בית הדין האזורי.

     

38. נוסיף ונציין, כי הימנעות מאכיפה של העסקת מי שפוטר משיקולים פוליטיים והמרתה בפיצוי כספי, עלולה ליצור תמריץ אצל מי שמקבל את החלטת הפיטורים "בכל מחיר" לפעול בדרך הפסולה, בנסיבות בהן הגורם המפטר והממנה משיג את יעדו ואילו הציבור הוא שנדרש לשלם את המחיר המלא של הפיטורים שלא כדין (פיצוי כספי למפוטר; פינוי מקומו של פקיד ציבור שמבצע עבודתו נאמנה; מינוי מי שנבחר שלא – או: שלא רק – על בסיס כישוריו; ובסופו של יום גם הרתעת מועמדים מתאימים מכניסה לשירות הציבורי בנסיבות בהן הם עלולים למצוא עצמם מחוץ לשירות הציבורי כל אימת שמתחלפים הממנים). אמנם, בבג"צ קלפנר הציע השופט רובינשטיין כי הרשויות תשקולנה תביעה כספית אישית נגד האחראי לפיטורים, מתוך ציפייה לפיה התביעות האישיות כאמור תהפוכנה לגורם מרתיע (ראו: פסקאות ל"ז – ל"ט) ואנו מצטרפים, בכל הכבוד, להצעה, אך בסופו של יום חוש הצדק והשכל הישר מורים כי דרך המלך היא החזרת פקיד הציבור שפוטר שלא כדין, מתוך מניעים פוליטיים ועל לא עוול בכפו, לתפקידו, אפילו אם ניתן, בנוסף, להגיש תביעה אישית נגד האחראי לפיטורים שלא כדין.

     

39. הנה כי כן, אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי מכוחה חזרה המנהלת לתפקידה כמנהלת אגף גני ילדים בעירייה.

     

     

     

     

40. סוף דבר – ערעורה של המנהלת מתקבל וערעור העירייה נדחה. העירייה תשא בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורכי דינה בהליך הערעור בסכום (כולל) של 15,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

     

     

    ניתן היום, ג' חשוון תשע"ח (23 אוקטובר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    רונית רוזנפלד, שופטת, אב"ד		לאה גליקסמן, שופטת		רועי פוליאק, שופט

     

    מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (עובדים)

    גברת יודפת הראל בוכריס, נציגת ציבור (מעסיקים)