ע"ע 5561-01-17

השופט אילן איטח

1. בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגי הציבור גב' פסה מרקוביץ ומר אלברט שטרית ; ק"ג 31520-12-14, ת"צ 31500-12-14 ו- סע"ש 28351-07-13) בפסק דינו מיום 11.12.16, דחה את בקשת המבקש ותובעת נוספת (המשיבה הפורמאלית) להכיר בתובענות שהגישו כתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006, וחייב כל אחד מהם לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

    

2. המבקש לבדו הגיש את הערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליו.

    

    

3. למבקש טענות רבות בנוגע לפסק דינו של בית הדין האזורי, ובהתאם הוא סבור כי סיכויי ערעורו טובים מאוד, לכל הפחות לעניין ההוצאות. לעניין מאזן הנוחות נטען כי הקרן למימון תובענות ייצוגיות הודיעה במכתב מיום 9.8.16 על החלטתה לאשר כיסוי הוצאות ולשלם 80% מהוצאות המבקש. בנסיבות אלה, כך נטען, מובטח שהמשיבה תקבל מהמדינה לכל הפחות 80% מההוצאות שנפסקו לטובתה, והיתרה בסך של 1,000 ₪ הינה מנורית ולא יגרם למשיבה כל נזק מעיכוב או דחיית תשלומה.

4. המשיבה טוענת כי בהתאם להלכה הפסוקה אין הצדקה לעכב תשלומן של הוצאות משפט, ודאי כאשר אין חולק כי ככל שהערעור יתקבל – המשיבה תחזיר את התשלום ששולם לה. המשיבה מדגישה כי אין כל נפקות להסכמתה הנטענת של הקרן למימון תובענות ייצוגיות לשאת בחוב ההוצאות, ומכל מקום ככל שתשלום ההוצאות חל במרביתו על אותה הקרן, הרי שתשלום היתרה לא יסב נזק למבקש, ובוודא לא כזה המצדיק היעתרות לבקשה. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, וטענותיו של המבקש מתמקדות בעיקר במישור העובדתית, כאשר לגביו נקבע כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב.

5. בתשובה לתגובת המשיבה חוזר המבקש על האמור בבקשתו כי סיכויי הערעור – לפחות לעניין ההוצאות – טובים מאוד. עוד נטען כי ההלכה הפסוקה לפיה עיכוב ביצוע תשלום הוצאות יינתן במקרים חריגים הינה קשורה להוצאות משפט בהליכים אישיים ולא בקשר לבקשת אישור של תובענה ייצוגית, שלגביה ישנם שיקולים מיוחדים.

    

6. לאחר שנתתי דעתי לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולפיכך יש לדחות את הבקשה.