השופטת רונית רוזנפלד1.המערער עבד אצל המשיב בחלוקת עיתונים. תביעת המערער כנגד המשיב לזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה, התקבלה אך בחלקה על ידי בית הדין האזורי (השופטת אריאלה-גילצר כץ; ס"ע 33107-09-11). בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה ולהחזר הוצאות נסיעה, ועל כך הערעור שלפנינו. הרקע העובדתי כעולה מכלל חומר התיק2.המערער, רואה חשבון במקצועו, עבד אצל המשיב בתקופה שמיום 14.4.10 עד ליום 20.8.11. בתום תקופת העבודה המערער התפטר. שכרו של המערער כפי שצוין בתלושי השכר שקיבל הורכב ממשכורת משתנה ומפרמיה קבועה, שעמדה על פי רוב, כמצוין בתלושי השכר על סך 400 ש"ח. כמו כן, בתלושי השכר מצוין תשלום חודשי בסך 400 ש"ח עבור נסיעות. ביום 10.8.11 הודיע המערער למשיב על התפטרותו תוך שהוא טוען כי בנסיבות התפטרותו הוא זכאי לפיצויי פיטורים (ראו הנספחים לכתב התביעה). המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי לתשלום פיצויי פיטורים בסך 4,252 ש"ח, השלמת שכר עבודה בסך 538.1 ש"ח, הודעה מוקדמת בסך 1,950.12 ש"ח, דמי חופשה בסך 234.5 ש"ח, דמי הבראה בסך 882.9 ש"ח, הפרשות לגמל בסך 1,853.77 ש"ח ודמי נסיעות בסך 16,500 ש"ח. כאמור, בית הדין קיבל את התביעה רק בחלקה, כפי שיפורט להלן. פסק הדין של בית הדין האזורי3.בית הדין הפנה בפסק דינו לכך שהמשיב לא ניהל פנקס בדבר שעות עבודה ופרטי שכר, בהתאם למחויבותו על פי הוראות חוק הגנת השכר, התשי"א-1951. על כן, דחה את גרסת המשיב כי המערער עבד במשך שעתיים כל יום, וקיבל מנגד את טענת המערער כי הוא עבד בהיקף של 33% משרה. כמו כן, בית הדין הפנה לכך שהמשיב לא הציג הודעה למערער על תנאי העסקתו, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב -2002 (כשמו של החוק בשעתו, קודם לתיקונו, להלן: חוק הודעה לעובד), וכן לא הציג הסכם העסקה. בית הדין קבע על יסוד עדותו של המערער ותלושי השכר כי "שכרו של התובע שולם, ככל הנראה, על פי חלוקה של מספר העיתונים או סוג העיתון". על פי קביעת בית הדין האזורי: "הנתבע לא הזים את טענתו של התובע כי סוכם עימו כי יקבל שכר על בסיס מחיר חודשי לחלוקת העיתונים ליחידה: 23 ש"ח לעיתון 'הארץ', 15 ש"ח לעיתון 'דה-מארקר', 15 ש"ח לעיתון 'הראלד-טריביון', 11.5 ש"ח לעיתון 'ישראל היום'". על יסוד האמור מצא בית הדין כי המערער זכאי להשלמת שכר עבודה בסך 538.1 ש"ח.בית הדין הוסיף ופסק למערער הפרשי פדיון ימי חופשה שנתית בסך 243.58 ש"ח, ו-1,853.77 ש"ח בגין הפרשות לגמל. את תביעת המערער לפדיון דמי הבראה בית הדין דחה מן הטעם שדמי הבראה שולמו לו מידי חודש בחודשו. 4.אשר לתביעת המערער לפיצויי פיטורים - בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות התפטרותו לא קמה למערער זכאות לפיצויי פיטורים. בית הדין בחן את השאלה אם קמה למערער זכאות לפיצויי פיטורים נוכח טענתו בדבר פגיעה בשכרו, כפי שבאה לידי ביטוי בפירוט רכיבי השכר בתלושי השכר שקיבל. בית הדין ציין כי המערער הלין על דרך חישוב שכרו בהודעת דואר אלקטרוני מחודש אוקטובר 2010, כשישה חודשים לאחר תחילת עבודתו, ולאחר מכן המשיך לעבוד אצל המשיב במשך כשנה. מכאן הסיק בית הדין האזורי כי בהמשך עבודתו, הסכים המערער לצורת העסקה זו, ואין מדובר בשינוי של תנאי עבודה. נוכח מסקנה זו דחה בית הדין את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים. כמו כן קבע כי המערער אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. 5.תביעת המערער להחזר הוצאות נסיעה - כאמור, המערער תבע בבית הדין האזורי סך 16,400 ש"ח בגין הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בית הדין האזורי דחה את התביעה מן הטעם שלמערער שולמו דמי נסיעות בסך 400 ש"ח מידי חודש, וקבע כי המשיב לא נותר חייב למערער בגין רכיב זה. בקשר לכך הוסיף בית הדין כי המערער אינו זכאי להוצאות גבוהות יותר מאלה הנקובות בהסכם הקיבוצי בדבר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, ולא הוכיח באמצעות קבלות הוצאות על נסיעות בשיעור גבוה יותר.לאחר כל אלה פסק בית הדין לזכות המערער הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. הערעורעיקר טענות המערער 6.המערער טוען בערעורו כנגד דחיית תביעותיו לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת ולדמי נסיעות, כמו גם כנגד שיעור הסכום שנפסק לו בקשר לתביעתו לפדיון ימי חופשה. באשר לזכאות לפיצויי פיטורים טוען המערער כי קיבל תלושי שכר באיחור, לעיתים איחור של חודשים, ובחלק מן המקרים לא קיבל תלושי שכר כלל. לטענתו, צורת הדיווח והפירוט בתלוש נגדו את ההסכמה עימו בעת קבלתו לעבודה. כמו כן הוא טוען כי בית הדין לא התייחס לכך שהוא התפטר גם בשל העובדה שהתווספה לו עבודה בשל חלוקת עיתון 'הבורסה', עליה לא קיבל שכר. המערער מציין כי חילק את העיתון רק לחלק מן הלקוחות, וכי חלוקתו דרשה תוספת זמן סידור ומיון העיתונים. בהתאם, התווספה לו כרבע שעת עבודה לימים בהם נדרש לחלקו. לטענתו, במהלך חודשיים וחצי טרם עזיבתו את העבודה דרש תשלום עבור חלוקת העיתון ונענה בשלילה. לפיכך מבקש המערער כי תיבחן שנית זכאותו לפיצויי פיטורים.כמו כן טוען המערער, כי הוא הודיע על סיום עבודתו חודש ימים מראש כנדרש, אך "נזרק" מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת מהיום להיום, ולא ניתנה לו אפשרות לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. לפיכך, הוא זכאי גם להודעה מוקדמת עד המועד עליו הודיע כמועד סיום העבודה. המערער מוסיף כי הוא "זכאי להשלמת ימי חופש ולא על חשבון ימי ההודעה המוקדמת" מאחר שלא ניתנה לו אפשרות לעבוד במהלך תקופת ימי ההודעה המוקדמת, "והמעסיק אינו זכאי לחפוף אותם כפי שעשה".המערער טוען עוד, כי בעת קבלתו לעבודה לא דובר כלל על נושא הנסיעות. מרכיב זה צוין בתלוש השכר כסכום קבוע לאורך כל תקופת העבודה, אשר לא השתנה כשתעריף הנסיעות עודכן. עובדה זו מצביעה על כך שמדובר בסכום שרירותי שכל מטרתו הינה הקטנת השכר הזכאי לתנאים סוציאליים. מאחר שהוא נדרש להגיע לעבודה בשעות 02:30 עד 03:00 לפנות בוקר, ולסיימה בשעה 07:00, אין באזור המרכז תחבורה ציבורית בשעות אלה ולכן האפשרויות הן הזמנת הסעה או תשלום עבור הוצאות רכב באופן אמיתי, דבר שלא דרש בזמן אמת. בשים לב לכך שבית הדין קיבל את העובדות כפי שהציג לפניו, לא היה מקום לדחות את תביעתו לתשלום דמי נסיעות. עיקר טענות המשיב7.בתגובתו לערעור טוען המשיב כי המערער התפטר ולא פוטר, וכי לא הייתה כל הרעה בתנאי עבודתו. לכן אין עליו חובה לשלם למערער פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לטענתו, המערער קיבל ממנו את כל תלושי השכר ואת טופסי 106 בהתאם למועדים הקבועים בחוק. המערער לא הלין כנגד תנאי שכרו, "ורק לאחר 16 חודשים נזכר לדרוש סכומים ללא קשר למציאות", ותביעתו היא קנטרנית ומשוללת כל יסוד. אשר לנסיעות טוען המשיב כי המערער ביצע את עבודתו באמצעות קטנוע, ודמי הנסיעות ששולמו לו בסך 400 ש"ח בחודש מכסים את כל הוצאותיו. המשיב מוסיף כי המערער קיבל ימי חופשה בהתאם לחוק, ניצל ימי חופשה ובסיום עבודתו בוצע פדיון ימי החופשה בשכר של 12 ימי עבודה. לפיכך אין לשלם לו עבור ימי חופש נוספים, וכי בית הדין האזורי קבע כי יש לשלם לו הפרש בסך 243.58 ש"ח. המשיב מציין עוד, כי לפי תלושי השכר קיבל המערער דמי הבראה בסך 1,190 ש"ח שהם מעבר לסכום שנתבע על ידו. כמו כן, בוצעו תשלומים לפנסיה חובה על פי חוק, ולחשבון המערער הופקד סך 2,080.68 ש"ח, לעומת 1,853.77 ש"ח כפי שקבע בית הדין האזורי. ההכרעה8.בפתח דברינו בפרק זה אנו מוצאים לנכון לציין, כי בבית הדין האזורי לא נשמעה גרסתו של המערער, בין על דרך של עדות בחקירה ראשית ובין בחקירה נגדית. המערער אך אישר לפני בית הדין האזורי כי כל הכתוב בתביעתו אמת, והמשיב ויתר על חקירה נגדית. את גרסת המערער ניתן ללמוד מתוך טפסי תביעה אחדים שהגיש, על נספחיהם, ומתוך השאלות שהציג בחקירה נגדית למשיב. המשיב נחקר בחקירה נגדית על ידי המערער, לאחר שאישר כי כל האמור בכתב ההגנה שהגיש אמת. לא למותר לציין כי אנו מוצאים קושי בניהול הדיון בדרך זו. ידוע הדבר כי כרגיל, מתדיינים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין אינם מחויבים להגיש עדויות ראשיות בתצהירים. עובדה זו אינה פוטרת מן הצורך בפרישת גרסתם לפני בית הדין האזורי. לטעמנו, על הערכאה הדיונית להקפיד על שמיעת עדותם של המתדיינים הבלתי מיוצגים בחקירה ראשית, תוך מיקוד עדותם לעילות התביעה ולשאלות הטעונות הכרעה. אי הקפדה כאמור, כפי שאירע בנסיבות המקרה דנן, מקשה על עמידה מדויקת על גרסאות הצדדים וחידוד נקודות המחלוקת ביניהם, כמו גם על הכרעה מושכלת בשאלות השנויות במחלוקת, ועל פי הכללים המקובלים. שקלנו אם נכון יהיה עקב כך להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי להשלמת הדיון לפניו, והגענו לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בשאלות שבמחלוקת על יסוד כלל חומר התיק, וכך אנו עושים. 9.לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל חומר התיק, ושקלנו את טענות הצדדים בקשר לעניינים שבערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן. להלן נדון ראשון בערעור המערער בקשר לדחיית תביעתו לפיצויי פיטורים. לאחר מכן נדון ונכריע בטענות הנוגעות לזכאות לדמי נסיעות, ולבסוף נכריע בערעור בקשר לתמורת הודעה מוקדמת ולעניין פדיון ימי חופשה. הזכאות לפיצויי פיטורים10.בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לפיצויי פיטורים בציינו כי המערער המשיך לעבוד במשך כשנה לאחר שהתלונן בפעם הראשונה על דרך חישוב שכרו. בית הדין הסיק כי בהמשך עבודתו על פני פרק זמן זה, הסכים המערער לאופן בו חושב שכרו. על כן קבע בית הדין כי התפטרות המערער הנסמכת על חישוב שכרו בניגוד למוסכם תוך פגיעה בזכויותיו הסוציאליות, אינה בבחינת הרעה בתנאי העסקה שבגינה קמה למערער זכאות לפיצויי פיטורים. בית הדין האזורי לא דן בטענת המערער המוזכרת בתביעתו, בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים נוכח התפטרותו עקב מטלה נוספת שהוטלה עליו כחודשיים לפי תום תקופת העבודה, שבגינה לא שולם לו שכר. משהמערער טען בהרחבה בהתייחס למטלה הנוספת שהוטלה עליו לטענתו כמבססת זכאותו לפיצויי פיטורים נדון ראשונה בטענה זו, ולאחר מכן נבחן את טענות המערער בקשר להתפטרותו על רקע תשלום שכרו בניגוד למוסכם. 11.בטופס כתב התביעה בו ציין תביעתו לפיצויי פיטורים ציין המערער במקום המיועד לפירוט "סיבת הפסקת העבודה" סיבות שונות ובהן: "אי מתן שכר עבור חלוקת עיתון בורסה בחודשים האחרונים (מצורף לרשימה ממנויי הארץ כמו חוברת)". לתביעתו צירף המערער בשעתו מכתב התפטרות ארוך נושא תאריך 10.8.11, בו מפורטות סיבות ההתפטרות, שעיקרן הפגיעה בשכרו דרך אופן חישובו בתלושי השכר. עניין חלוקת עיתון הבורסה אינו מוזכר בו. כמו כן צירף המערער מכתב דואר אלקטרוני נושא אותו תאריך ששלח למשיב, כהמשך למכתב קודם (לא ברור איזה), בו הוא מציין את דרישתו לתמורה עבור הזמן שהוא מקדיש לסידור "תוספת הבורסה". לדבריו, "זמן העבודה מתארך בגלל שידוך וסידור חלק זה אני מבקש על כך פיצוי". 12. על גרסת שני הצדדים בקשר לנושא חלוקת עיתון הבורסה או תוספת הבורסה ניתן ללמוד משאלות ותשובות בחקירה נגדית שחקר המערער את המשיב בבית הדין האזורי, ואלה הדברים: "ש.השכר היה מבוסס לפי כמות עיתונים ולפי סוג העיתון וכל פעם שהייתה חוברת היינו מקבלים עליה שכר. משום מה בחודש יוני החליט אדון דני לתת לנו מסמך שנקרא מסמך בורסה ואנו לא מקבלים על זה כסף. מדוע? אתה בן אדם גס רוח. מדוע על עיתון הבורסה לא קיבלנו תשלום..........ת.נתוני הבורסה זה לא עיתון זה נתוני המסחר בבורסה שהיו חלק מעיתון הבורסה, שהחליט מטעמי חיסכון לא להכניס לכל העתונים את נתוני הבורסה, רק למי שמבקש מהמנויים, ובמסגרת זה הוא נתן את זה למי שבאמת ביקש רק למנויים שביקשו ולא שילם על זה. אני לא מקבל תמורה עבור נתוני הבורסה, עד היום, ואני לא משלם על זה כסף. אני עושה בק טו בק לכל ההתחשבנויות. ש.האם זה נכון שלהכניס את עתון הבורסה לתוך כל עתון לוקח זמן עודף? ת.גם לבוא בבוקר ולסדר את העתונים לוקח זמן עודף, לבוא ולהרים את החבילות מהמשאית אל הרכב, זה לוקח זמן. לבוא ולגשת לכל מנוי זה לוקח זמן. זה בדיוק הדברים שעליהם אני מדבר. הבחור ישב עם אקדח לחפש עם מי לירות. ההוראות ניתנות על ידי. בגלל זה הוא גם עזב את העבודה ולא מגיע לו חצי שקל פיצויים. ...." (פרוטוקול הדיון מיום 21.3.13 ע' 8 ש' 15-31). בסיכומים הוסיף המערער וציין כי "ברגע שהיה הסיפור עם הבורסה כלו כל הקיצין, כי זה לוקח זמן, צריך לעבור על הרשימות, כי זה רשימה ספציפית ולא לכולן, בסופו של דבר על הזמן הזה אני צריך לקבל כסף" (ע' 11 ש' 4-6). 13.בערעורו הדגיש המערער כי חלוקת עיתון הבורסה היא מטלה נוספת שהוסיפה כרבע שעת עבודה ליום בימים בו חולק (עמ' 2 סעיף ב' לסיכומים בערעור). לדברי המערער כפי שפורטו גם בדיון, המשיב הטיל עליו את המשימה מבלי ששאל לדעתו על כך. בתגובה על כך ציין המשיב כי "בחלוקת עיתונים יש משימות שעושים ולא כל דבר שנעשה צריך לשלם עליו". לדבריו, הוא ביצע את ההפצה של עיתוני הבורסה במשך תקופה ארוכה ולא קיבל על כך כל תמורה. לשאלה מדוע על העובד להסכים לכך שתיווסף לו מטלה ללא תשלום השיב כי "באותה שיטה אפשר להגיד שלהעביר את חבילת העיתונים ממקוםx למקום y מגיע גם על זה כסף". 14.לאחר שעמדנו על הטענות שבעובדה בקשר למטלה הנוספת הנטענת, מצטיירת לפנינו המסכת העובדתית כדלקמן. אכן, בסביבות חודש יוני, כחודשיים לפני התפטרותו, הוטלה על המערער מטלה חדשה. מטלה זו חייבה אותו לצרף לחלק מן העיתונים שחילק, ורק בחלק מימי השבוע, את מה שכינה בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.8.11 "תוספת בורסה". לפי עדות המשיב בחקירה נגדית שלא נסתרה, מדובר בנתוני בורסה שרק חלק ממנויי העיתונים זכאים לקבל. בגין מטלה זו התארך זמן עבודתו של המערער בכרבע שעה ביום עבודה (בעוד שבסיכומים בערעור טען המערער לתוספת של כרבע שעה, בדיון לפנינו טען לרבע שעה עד עשרים דקות). נושא עיתון הבורסה כאמור אינו מצוין במפורש בהודעת ההתפטרות של המערער, אולם דומה שהמשיב אינו חולק על כך כי עניין זה היה בין הנושאים שעמדו ברקע להתפטרות המערער מן העבודה (ראו לעיל, עדות המשיב מיום 21.3.13 עמ' 8 ש' 26-30, ראו גם הודעת דואר אלקטרוני של המערער אל המשיב מיום 14.9.2011, שצורפה לכתב התביעה). 15.נשאלת השאלה אם יש באמור כדי לבסס טענת המערער בדבר זכאות לפיצויי פיטורים. לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל מסקנה כי התשובה לכך היא בשלילה. אין חולק כי שכרו של המערער לא חושב לפי שעה. השכר חושב על פי משימות שביצע, ולעניין זה קיבל בית הדין את גרסתו כי נקבע תעריף מסוים לחלוקה לפי סוג העיתון המחולק. בהוספת המשימה בעניין הבורסה לא הוסיף המשיב סוג עיתון חדש לחלוקה. מדובר בתוספת שהוספה לחלק מן העיתונים המחולקים, שתעריף התשלום עבור כל אחד מהם נקבע מראש. נמצא אפוא כי המשימה שהוטלה על המערער נותרה חלוקה של אותם סוגי עיתונים שהתעריף לחלוקתם נקבע מראש. שקלנו האם תוספת הזמן שנדרשה מן המערער בסדר גודל של 15 דקות, ולא בכל יום עבודה, מהווה שינוי חד צדדי מצד המעסיק בתנאי ההעסקה, מסוג המצדיק התפטרות בדין מפוטר, והגענו למסקנה שאין הדבר כן. כאמור, השכר לא חושב לפי שעות עבודה, כי אם לפי "יחידת תוצרת", חלוקת נתוני הבורסה הייתה אמנם דרישה חדשה אך התייחסה לסוגי העיתונים המקוריים ותוספת הזמן שנדרשה הייתה שולית, ולא בכל יום עבודה.אשר על כן אנו דוחים טענתו של המערער בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים הנסמכת על תוספת המטלה הקשורה בחלוקת עיתון הבורסה. 16.המערער טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו, עקב הפגיעה בתנאי שכרו כפי שבא לידי ביטוי בפיצול השכר בתלושים שקיבל. כאמור, בתלושי השכר נרשם מרכיב "משכורת" (בסכום משתנה), נסיעות (400 ש"ח), פרמיה (400 ש"ח) והבראה. המערער טען בבית הדין כנגד פיצול שכרו בתלוש השכר, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה על תנאי השכר, ובאופן הפוגע בתשלום זכויותיו הסוציאליות. בית הדין האזורי קיבל את טענתו של המערער כי הסכים עם המשיב על "שכר על בסיס מחיר חודשי לחלוקת עיתונים ליחידה", כשלכל עיתון נקבע תעריף לתשלום, ואף פסק לו הפרשי שכר על פי תביעתו. אלא שלפי קביעת בית הדין האזורי יש לראות את המערער כמי שהסכים לפירוט כפי שבא לידי ביטוי בתלושי השכר, ועל כן דחה תביעתו לפיצויי פיטורים. בקשר לכך הצביע בית הדין האזורי על הודעת דואר אלקטרוני מחודש אוקטובר 2010, שבה הלין המערער על דרך חישוב שכרו "אולם למרות זאת המשיך לעבוד עוד כשנה". בית הדין ציין כי "בהמשך עבודתו, הסכים לצורת העסקה זו ואין עסקינן בשינוי של תנאי עבודה מאחר שמהיום הראשון עבד התובע באותה מתכונת עבודה, כפי שעולה מתלושי השכר, וללא פירוט כיצד חושב שכרו מדי חודש. התובע יכול היה לעזוב את עבודתו בחודש הראשון לעבודתו כאשר ראה כי שכרו משולם לו ללא הסבר, ודאי כאשר עסקינן בתובע שהנו רואה חשבון במקצועו וזכויותיו הנן חלק מידיעותיו המקצועיות". 17.אכן המערער, רואה חשבון במקצועו, והידע שלו בתחום אף ניכר בפניותיו החוזרות, לרבות לאחר פנייתו הראשונה בנושא אל המשיב ביום 10.10.10. כך עולה מהודעות דואר אלקטרוני שצורפו לכתב התביעה. בהודעה מיום 9.3.11 שהיא הודעה ראשונה לאחר ההודעה מיום 10 באוקטובר, מלין המערער על כך שמזה 4 חודשים לא קיבל תלושי שכר. בהודעה נוספת, נושאת תאריך 24.3.11, שב המערער ומלין, כי על אף בקשות חוזרות טרם קיבל תלושי שכר והוא מבקש לקבלם מידית. בהודעת דואר אלקטרוני מאוחרת יותר מיום 15.4.11 מפרט המערער ארוכות את תלונותיו, בין לעניין קבלת תלושי השכר באיחור, בין לגופו של עניין בקשר לחלוקת השכר לרכיבים בתלוש. באותו מועד הודיע כי "השארת המצב הקיים תאלץ אותי לסיים את התקשרותנו". ושוב, ביום 7.7.11 שב ופנה בתלונה בכתב בעניין חלוקת שכרו בתלוש, ולבסוף בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.8.11 הודיע על התפטרותו על רקע זה.לטעמנו בהתנהלותו של המערער כמתואר לא ניתן לראות "הסכמה" לשינוי בתנאי העסקתו לעומת המוסכם. המערער לא קיבל תלושי שכר באופן סדיר, ביקש וחזר וביקש לקבלם, והתריע רבות קודם להתפטרותו, על הפגיעה בשכרו ובזכויותיו הסוציאליות במבנה שכרו כפי שבא לידי ביטוי בתלוש, שלטענתו לא שיקף את ההסכמות אליהן הגיע עם המשיב, ופגע בזכויותיו הסוציאליות. טענת המשיב בתשובה לערעור, לפיה לראשונה העלה המערער טענות בעניין זה 14 חודשים לאחר תחילת תקופת עבודתו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם חומר הראיות שבתיק. נציין כי בחקירה נגדית בבית הדין אישר המשיב כי שכרו של הערער נקבע לפי כמות עיתונים שחילק. באשר לאופן בניית השכר בתלוש הפנה את המערער לרואה החשבון שלו, עורך התלוש, ולא נתן כל מענה ענייני לטענות המערער. 18.לא למותר להדגיש כי בקביעת מבנה השכר כפי שפורט בתלושי השכר של המערער, נמצא המשיב מפחית את שכר העבודה המוסכם של המערער תוך שהוא מייחס חלק ממנו לתשלום בגין זכויות סוציאליות, כגון תשלום בגין הבראה והחזר הוצאות נסיעה. כל זאת מבלי שהמערער נתן הסכמתו להכללת רכיבים אלה בשכרו. לא זו בלבד שהמערער לא נתן הסכמתו המפורשת לכך, כנדרש על פי הפסיקה, אלא שהוא הודיע וחזר והודיע כי הוא מתנגד לכך. הנה כי כן, ב"פיצול" שכרו המוסכם של המערער לרכיבים השונים, כפי שארע בנסיבות המקרה, נמצא המשיב שולל מן המערער זכויות המגיעות לו על פי צווי הרחבה מכוח משפט העבודה המגן. משהמערער התפטר מן העבודה מן הטעמים הללו, תוך שהוא חוזר ומתריע עליהם לפני המשיב, הרי שיש לקבוע כי בנסיבות התפטרותו הוא זכאי לפיצויי פיטורים (ראו לצורך השוואה ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי – טכנובר בע"מ (10.6.13), בפסקה 27.3). אשר לסכום המגיע למערער בגין פיצויי פיטורים: ממוצע שכרו של המערער עמד ב-12 החודשים האחרונים המלאים לעבודתו על 3,043 ש"ח. על כן, ולאור משך תקופת העבודה המערער זכאי לפיצויי פיטורים בסך 4,057 ש"ח. החזר הוצאות נסיעה 19. תביעתו של המערער בבית הדין האזורי בגין החזר הוצאות נסיעה עמדה על 16,500 ש"ח. המערער ציין בכתב התביעה כי תביעתו מחושבת לפי 40 ש"ח ליום עבור 25 ימי עבודה בממוצע בחודש. המערער לא הבהיר על מה הוא נסמך בסכום התביעה, ולא הציג קבלות המבססות תביעתו, בין בסכום זה ובין בסכום אחר. אין חולק כי במסגרת הסכמתם על שכרו של המערער ועל תנאי העסקתו, לא דובר בין המערער ובין המשיב על שיעור השתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה של המערער. בנסיבות אלה צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערער להחזר הוצאות נסיעה בסכום כפי שתבע. נותר לבחון אם בדין נדחתה תביעת המערער להחזר הוצאות נסיעה בהסתמך על תלושי השכר. 20.כאמור, המשיב נסמך על התשלום בגין נסיעות כפי שמצוין בתלוש השכר בסך של 400 ש"ח כל חודש. לעניין זה כבר קבענו כי תלושי השכר לא שיקפו את הסכמת הצדדים אודות תנאי העסקתו של המערער. כמו כן עמדנו על כך כי המשיב לא מסר למערער הודעה בכתב על תנאי העסקתו, ועל כן עליו מוטל נטל ההוכחה להוכיח מה הוסכם לעניין הוצאות נסיעה, וכי אכן שילם למערער הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. נטל זה לא הורם על ידו. מן הראיות עולה כי לא זו בלבד שהמערער לא הסכים כי תשלום דמי הנסיעות יהיה כלול בשכרו, אלא שהוא הודיע ושב והודיע על התנגדותו לכך. המסקנה המתבקשת היא אפוא כי הסכומים שצוינו בתלושי השכר כמשקפים תשלום עבור נסיעות היוו חלק משכרו של המערער, וכי בפועל לא שולם למערער כל תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה. 21.בהעדר הסכמה אחרת, זכאי המערער להשתתפות בהוצאות נסיעה שהיו לו, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה וממנה במשק הפרטי, שהוראותיו הורחבו בצווי הרחבה. על פי הוראותיו של ההסכם הקיבוצי, השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה היא לפי מחיר כרטיס מוזל באוטובוס ציבורי. לעניין זה אין חולק כי לפחות בשעת התחלת עבודתו של המערער אין תחבורה ציבורית פעילה (לפי גרסתו של המערער, אותה קיבל בית הדין האזורי, שעת ההתחלה היא 2:30 לפנות בוקר, שעת סיום עד 7:00 בבוקר). כמו כן, שיעור ההשתתפות הוא עד מקסימום ליום עבודה, כקבוע בהסכם הקיבוצי. בתקופה הרלוונטית להעסקת המערער עמד מקסימום ההשתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה על שיעורים אלה: מיום תחילת עבודתו של המערער, 14.4.10 ועד ליום 31.12.10 (להלן: התקופה הראשונה): 23.70 ש"ח ליום עבודה; 1.1.11 עד 20.8.11, הוא יום סיום תקופת העבודה של המערער (להלן: התקופה השנייה): 24.40 ש"ח ליום עבודה. 22.לאחר שעיינו בכלל חומר התיק אנו סבורים כי עלה בידי המערער להוכיח זכאותו להחזר הוצאות נסיעה בתעריף המקסימלי כקבוע בהסכם הקיבוצי. ראשית, בית הדין האזורי כבר עמד על כך כי המשיב לא פעל על פי חובתו כפי שנקבעה בחוק הודעה לעובד, ולא מסר למערער הודעה בכתב על תנאי העסקתו. בנסיבות אלה חובת ההוכחה היא על המשיב "בדבר העניין השנוי במחלוקת" (ראו סעיף 5א לחוק). בתגובה לטענות המערער לעניין התשלום שקיבל בגין הוצאות נסיעה טען המשיב כי המערער קיבל את כל המגיע לו. זאת ותו לא. המשיב כלל לא התייחס לטענות המערער בדבר המרחק של מקום מגוריו ממקום העבודה, ולעניין שעות העבודה שלא אפשרו שימוש בתחבורה ציבורית. לעניין זה יצוין כי הדברים הם כמעט בגדר ידיעה שיפוטית כי בשעות לפנות בוקר בהן עבד המשיב לא קיימת תחבורה ציבורית, וקיומה של אפשרות נסיעה בתחבורה ציבורית בכיוון אחד בלבד ביום עבודה, בדרך כלל לא תועיל לעניין שימוש בכרטיס נסיעה מוזל. בנסיבות אלה כאמור, עלה בידי המערער להוכיח כי הוא זכאי למקסימום השתתפות בהחזר הוצאות נסיעה. המערער עבד 6 ימים בשבוע ובכתב תביעתו ציין כי עבד 25 ימים בממוצע בחודש. בהתאמה, הסכום המקסימלי להשתתפות המשיב בהוצאות הנסיעה של המערער לחודש: בתקופה הראשונה 592.5 ש"ח, בתקופה השנייה 610 ש"ח. אשר על כן, אנו קובעים כי המערער זכאי להחזר הוצאות נסיעה כמפורט להלן: עבור התקופה ראשונה סך 5,036.25 ש"ח (לפי 592.5 * 8.5 חודשים); ועבור התקופה השנייה לסך 4,575 ש"ח (610 * 7.5 חודשים). הזכאות להפרשים בגין הודעה מוקדמת23.מכלל חומר התיק עולה כי המערער הודיע למשיב על התפטרותו ביום 10.8.11, שתיכנס לתוקפה ביום 10.9.11. כמו כן עולה מן התיק כי בפועל הפסיק המערער לעבוד אצל המשיב ביום 20.8.11. לטענת המערער, המשיב הודיע לו "מהיום להיום" על הפסקת העסקתו ועל כן תבע בבית הדין האזורי תשלום תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,950.12 ש"ח. הסכום הנתבע משקף לפי שיטת המערער את השכר שהגיע לו בגין תקופת ההודעה המוקדמת בה נמנע ממנו לעבוד, מיום 20.8.11 ועד יום 9.9.11 (ראו בטופס כתב התביעה). בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער מבלי שנימק החלטתו. 24.לא למותר הוא לציין כי דחיית תביעתו של עובד לפיצויי פיטורים, אינה פוטרת את בית הדין מבירור טענותיו בדבר זכאותו לתשלום עבור תקופה בה ויתר המעסיק על תקופת הודעה מוקדמת שנתן. יפה לעניין זה הוראת סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א–2001 (להלן: חוק הודעה מוקדמת), לפיה:"מעסיק רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו." 25.לגישת המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי עוד בכתב ההגנה בבית הדין האזורי, משהמערער התפטר מעבודתו הוא אינו זכאי להודעה מוקדמת. גם בחקירה נגדית שנחקר לעניין זה בבית הדין האזורי לא הגיב המשיב באופן ענייני לטענת המערער כי ביום 20.8.11 הפסיק עבודתו "מהיום להיום". בדיון שהתקיים לפנינו נשאל המשיב לעמדתו בקשר לטענת המערער כי התבקש לעזוב את מקום העבודה "מהיום להיום". על כך השיב כי אין ממש בטענה כי המערער נדרש לעזוב את העבודה מיד לאחר שהודיע על התפטרותו. לדבריו, המערער ביצע חפיפה למחליפיו. המשיב נמנע מלהתייחס לטענת המערער כי התבקש לעזוב את העבודה בתוך תקופת ההודעה המוקדמת שמסר. 26.לאחר עיון בכלל חומר התיק, כולל התכתבויות בדואר אלקטרוני שצירף המערער לכתב התביעה, מתברר כי אכן המערער ביצע חפיפה לעובד או עובדים שבאו במקומו, ותביעתו אינה מתייחסת למועדים שמיד לאחר 10.8.11 הוא מועד ההתפטרות, כי אם לתקופה שמיום 20.8.11 ועד ליום 9.9.11. עוד עולה מהודעת דוא"ל של המערער מיום 20.8.11 כי באותו יום ויתר המשיב על המשך העסקתו. השאלה הנשאלת היא האם המשיב נותר חייב למערער תשלום עבור התקופה בה ויתר על העסקתו, ואם כן, בגין איזו תקופה. 27.אין חולק כי המערער שהיה "עובד בשכר", ולא עובד חודשי, עבד אצל המשיב במשך תקופה בת שנה וארבעה חודשים. לפי הוראת סעיפים 4(2) ו-5 לחוק הודעה מוקדמת, היה עליו לתת למשיב הודעה מוקדמת בת 16 ימים על התפטרותו. מן התשתית העובדתית כפי שהובררה עולה כי המערער עבד בפועל במשך 11 ימים "בתוך" תקופת ההודעה המוקדמת, והמשיב ויתר על העסקתו במשך יתרת התקופה, כשהורה לו ביום 20.8.11 לא לעבוד יותר (לפי הודעת הדואר האלקטרוני שצורפה לכתב התביעה בה התייחס המערער להודעת המשיב, מדובר בהודעה שנמסרה בשעות הערב). משכך, ועל פי הוראת סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת (ראו לעיל), על המשיב לשלם למערער עבור יתרת תקופת ההודעה המוקדמת על פי הוראת החוק, העומדת בנסיבות העניין על 5 ימים. לעניין זה אנו דוחים את טענות המערער שהתבסס בתביעתו, כמו גם בערעור, על תקופת הודעה מוקדמת בת חודש ימים, כאילו היה עובד חודשי. נציין לעניין זה כי ככל שעובד נתן למעסיקו הודעה מוקדמת המתייחסת לתקופה העולה על תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק, לא יהיה המעסיק חייב להעסיקו בתקופה שהיא מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת על פי החוק, או לשלם שכרו, בגין תקופה עודפת כאמור, כשוויתר על עבודתו בתקופה העודפת. 28.אשר לתשלום המגיע למערער בגין ויתור המשיב על עבודתו ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת על פי החוק: בית הדין האזורי קיבל את טענת המערער לפיה שכר עבודתו ליום עמד על 108.34 ש"ח, ולא נטען בקשר לכך אחרת על ידי המשיב. אשר על כן אנו קובעים כי על המשיב לשלם למערער סך של 541.7 ש"ח (לפי: 5x108.34). חופשה29.בערעורו על פסק הדין כמו גם בסיכומים בערעור טוען המערער כי הוא "זכאי להשלמת ימי חופש ולא על חשבון ימי ההודעה המוקדמת מאחר ולא ניתנה לי האפשרות לעבוד אותם והמעביד אינו זכאי לחפוף אותם כפי שעשה". המשיב טוען כי המערער קיבל את המגיע לו על פי הוראות החוק.טענת המערער בערעור בחלק זה שלו אינה ברורה. לפי תלוש שכר אוגוסט 2011, שכרו עבור אותו חודש צוין בנפרד מן התשלום עבור פדיון חופשה. בית הדין האזורי ערך חישוב המגיע למערער בגין פדיון ימי חופשה תוך שקיבל את טענתו כנגד ניכוי 2 ימי חופשה בחודש אוגוסט. בית הדין האזורי קבע כי המערער זכאי לסך 243.58 ש"ח בגין הפרש פדיון חופשה. המערער אינו מצביע על טעות שנפלה בחישוב, ואף אנו לא מצאנו בו טעות. על כן אנו דוחים את הערעור בחלק זה שלו. סוף דבר30.הערעור לעניין הזכאות לפדיון חופשה נדחה. מתקבל הערעור לעניין זכאות המערער לפיצויי פיטורים, לתשלום עבור ימי הודעה מוקדמת ולעניין החזר הוצאות נסיעה.על המשיב לשלם למערער את הסכומים שלהלן, בנוסף לסכומים שפסק בית הדין האזורי:
-
סך 4,057 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.8.11 ועד ליום התשלום בפועל.
-
סך 9611.25 ש"ח בגין החזר הוצאות נסיעה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.12.10 (אמצע תקופת העבודה), ועד ליום התשלום בפועל.
-
סך 541.7 ש"ח בגין 5 ימי עבודה שנמנע מן המערער לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.8.11 ועד ליום התשלום בפועל.
ד. המשיב ישלם הוצאות המערער בסך 1,500 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיב, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ח אב תשע"ו (01 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד
|
|
לאה גליקסמן,
שופטת
|
|
משה טוינה,
שופט
|